רוכבים למען החטופים

צילום: אתר השטח הישראלי
עריכה: אילן אשל

הטלפון הפריע את תנומת הצהרים, "שבוע הבא, מסע טרקטורונים, דן עד אילת, מתאים לך?”, “כן" אני עונה באינסטינקטיביות. שנייה אחרי שמסתיימת השיחה עוברת בראשי המחשבה "רגע, הוא אמר טרקטורונים?” הניסיון הקצר שלי מתחיל ונגמר במספר סיבובים שעשיתי על טרקטורונים של חברים לפני עשרים שנים. בתור אופנוען גיבשתי דעה שלכל הטרקטורונים יש אינטרס משותף אחד, להיפטר מהרוכב הלא חשדן. הם מנסים לזרוק, להפוך או סתם לפרק אותך לגורמים. הזיכרון הזה, בנוסף לעובדה שאני לא ממש בכושר ובעיקר עצלן החל להעלות ספקות. איך לעזאזל אני עובר 750 קילומטרים, בשטח, בארבעה ימים, על כלי תחבורה לא ממש מוכר.

מסע חוצה ישראל השני של חברי פורום הטרקטורונים באתר jeeptrip עמד הפעם בסימן "ושבו בנים לגבולם" ובהתאם התחיל מביתו של גלעד שליט במצפה הילה. הרכב משתתפי המסע היה מגוון מאד, החל בבני עשרה ועד פנסיונרים. הגיוון המשיך גם לחמישה עשר הכלים המשתתפים, טרקטורוני עבודה וספורט, טרקטורונים חדשים וישנים, שלושה תומקארים ואחת “בימבה” arctic cat פראולר וכמובן רכב ליווי באדיבות עופר אבניר, יבואנית טרקטורוני קאן-אם, אשר לקחה חסות על הארוע המאורגן למופת הזה.

קיבלתי לידי טרקטורון can-am outlander 800 חדש, אולי הדוגמא הטובה ביותר לטרקטורון מודרני, מנוע חזק ומוזרק, מתלים נפרדים, מערכת בלימה משולבת, שילוב חשמלי ל-4x4, נעילה ויסקוזית וכמובן מושב רחב ומפנק.

עוד לפני שהחל המסע דבר אחד ברור, למסע חוצה ישראל בסוף הקיץ ורגע לפני הגשם הראשון, יש רק מלך אחד. האבק, הרבה ממנו. אבק לבן, צהוב, ורוד, חום ושקוף. אבק עם ובלי ריח, עם ובלי טעם, אבק קל ואבק כבד ובעיקר אבק שלא מרפה ממך גם אחרי 3 ימים ואין סוף מקלחות. המסע אינו מרוץ אבל בכדי להספיק לעבור מעל 200 ק"מ בשטח ביום בו השמש זורחת ב-05:30 ושוקעת פחות מ-12 שעות מאוחר יותר יש צורך לשמור על קצב רכיבה גבוה.

לאחר טקס קצר נפרדנו מאביבה, אמו של גלעד, בתקווה שלמסע הבא יצטרפו כל החטופים. המסלול בחלקו הצפוני של המסע איטי יחסי בעיקר בגלל חציות הכבישים, השבילים המתפתלים וכמובן היסוסים של התחלה. רק באזור עמק יזרעאל התחלנו לתת בגז בשבילים הפתוחים ולהרגיש אבק מהו.

הרכיבה המהנה והתוואי איפשר ל-outlander ולי ללמוד אחד את השני ומהר מאד הפכנו לחברים טובים מאד. את ארוחת הצהריים המאוחרת עשינו במושב שדה יצחק. אביו של שלומי בוכריס ז"ל, שנפל בכפר גלעדי במלחמת לבנון השנייה, הזמין אותנו לנקודת תצפית מטופחת שהוקמה על ידו ובעזרת פלוגתו של שלומי.

בדרך כלל למסעות החוצה יש נטייה לדלג על מעבר בשטח במרכז הארץ בעיקר בגלל המעבר בישובים ערביים, הפעם המסע עבר דרך קלנסוואה וטירה, פשוט לא יאמן איך אפשר לחיות בזוהמה ובביוב בלב הארץ "שתי דקות מכפר סבא". השעה האחרונה לרכיבה התבצעה בחושך וכמובן שהקצב ירד, הגענו לנחשונים, נקודת הסיום ליום הראשון.

ביום השני סופסוף התחלנו מתרחקים ממקומות ישוב והאפור המלוכלך פינה מקום לצבעי המדבר החומים צהובים. המסלול הוביל אותנו דרך מקומות ידועים כמו נחשונים, תל חדיד ותל גזר, יער בן שמן ויער המלאכים. היום גם האבק החל לשחק תפקיד מרכזי ושיירה של 15 הכלים נמשכה לאורך של יותר מ-2 ק"מ, דבר שגרם למספר בירבורים ולבזבוז זמן יקר. כדי להגיע ליעדנו בזמן סביר קוצר מעט המסלול, אך עדיין רכבנו מעל 220 ק"מ גם היום. הנופים היום כללו קומביינים הקוטפים את הכותנה במהירות לפני בוא הגשם ומצד שני שדות חרושים וזרועים הכמהים לגשם.

כל מסעי חוצה ישראל עוברים בערך באותו התוואי ומעציב שבכל פעם שאני עובר עליו, הוא פחות שטח פתוח וטבעי ויותר שטח בנוי, בעיקר באזור רמות מנשה (כביש חוצה ישראל), באזור לכיש ולכיוון באר שבע (כן שוב פעם כביש חוצה ישראל). היום הרגשת הביטחון גרמה לי לרכוב במהירות תלת ספרתית בשבילים הפתוחים ללא כל חשש ואפילו להוריד מעט את ריכוז ברכיבה וליהנות מהנוף שמסביב. נקודת הסיום של היום היתה משאבי שדה, אליה הגענו עם דמדומי השקיעה.

היום השלישי היה אמור להיות היום האתגרי והקשה ביותר הכולל את המדרגות במצוקי אלות ואת נחל ערוד עם הבולדרים ושינויי הכיוון התכופים. מסתבר שאת ה-outlander זה לא עניין, והוא פשוט דילג בקלילות על כל המכשולים, כל זאת למרות שהתאמצתי להפריע עם היכולות הטכניות הלא מזהירות שלי שהיו אמורות להקשות עליו, אבל הוא פשוט הביט בבוז ורק ביקש לתת יותר בגז. ה"דשדש" החלקלק והמהנה בנחלי אלות וחרשה המרגיש כמו רכיבה על שמן אבל בשליטה מלאה, צריך רק לזכור לא לתת בגז יותר מידי בתחילת הנסיעה אחרת אתה מוצא את עצמך חופר את תעלת הימים ומפגיז בקצב של וולקן את הרוכב שמאחריך. היה גם חילוץ של תומקאר ששקע ב"כוונה", ה-outlander שלף אותו בקלילות בעזרת הכננת. היו גם מספר תקלות מינוריות כמו סתימות דלק, תקרים, יוניט חום סורר ובעיקר מסנני אוויר סתומים, כל אלו הצטרפו לתקלה מסורתית שהגיע כבר ביום הראשון, בולם פרוץ בכלי של דניאל הצפוני שהוחלף במהירות במוסך טריפ טרקטורונים בנווה ימין. גם יום זה הסתיים בחושך ולאחר מעל 220 ק"מ הגענו לחאן שחרות.

היום האחרון היה קצר ועברנו את 110 הק"מ במהירות ועוד לפני הצהריים הגענו לנקודת הסיום על החוף באילת, לא לפני שעברנו דרך הר ברך, הר חזקיהו והר יואש שסיפקו קצת עניין בעיקר מורדות חלקלקים ומעלים מוצלבים. טקס סיום, תודות וחלוקת תעודות ופתאום זהו נגמר המסע.

הקשר בין טרקטורון מודרני לאבותיו הקדמונים קלוש ביותר, הוא עולה עליהם בכל התחומים: הוא בטוח, מפנק, מהנה ואמין יותר. הקלות בה הוא מבצע את המשימות המוטלות עליו ללא דרמות לפעמים בשעמום ובמבט בוז. השריר היחידי שעבר קשה ונתפס, הוא שריר בוהן ימין, האצבע של המצערת.

היום הקשה ביותר במסע היה היום החמישי בו צריך היה לנקות את כל הציוד מהאבק הרב. כמו תמיד, התכנון הוא אבי ההצלחה, והתכנון הקפדני של מובילי המסע, דניאל הצפוני וזאביק השועל, עשו את המסע לקל יחסית.

אנחנו אוהבים לעשות טעויות שהן בכייה לדורות, הסטטוס קוו, השטחים ו....כביש 6. יש חיילים בשבי, צריך להחזיר אותם עכשיו! בכל מחיר!


* הכותב היה אורח חברת עופר אבניר, יבואנית טרקטורוני קאן-אם