דעה: בתי קברות לצד הכביש

האגדה מספרת כי בעיירה חלם נבנה גשר, אלא שטעות אנוש גרמה לכך שבמרכזו נפער חור ממנו היו נופלים אנשים ונפצעים. מה עשו ראשי העיירה? בנו ליד הגשר בית חולים. זה בערך מה שקורה עם ההחלטה האחרונה של השר מופז לגבי כביש הערבה כי כידוע, לכל בעיה יש פתרון. אבל רגע, חשוב לא לשכוח שבעיירה חלם היה הבדל אחד קטן...

כמדיי בוקר, עושה השר מופז את דרכו אל המשרד. כשהוא ספון במכונית השרד המוגנת בווילונות דקורטיביים המגנים עליו מהעם, מקבל השר מיועציו מידע הנוגע לתפקידו. מופז כמובן לא נוהג, יש לו נהג ואת מצב הכבישים באמת הוא מכיר משמועות. והנה השבוע, רומזים לו היועצים כי כביש הערבה תופס את הכותרות. חשוב לזכור כי בעידן המודרני, אלה הכותרות שעושות את האיש ולא האיש שעושה אותן ואת זה יודע השר היטב. על כן החליט השר – "כטוב בעיניי העם נעשה". וכך עשה. אך האם עשה בחוכמה?

עיקר התאונות בכביש הערבה הן תאונות חזיתיות והנה הדרך ה"יצירתית" של מופז לפתרונן: להאריך את הפס הלבן. האם צריך להזכיר לשר שפס לבן הוא לא "באמת" קיר?! בעייה נוספת היא הירדמות הנהגים: נוסיף פסים מרטיטים ועייני חתול נוצצים. ומה עם הוספת נתיבים? מה פתאום, הרחבת השוליים תספיק!, אבל הכביש עדיין מסוכן כשהיה – אז נשים עוד שלטים. אבל הכביש משעמם - אז נדאג שייסעו לאט ויהנו מהנוף. ומי שעייף? - אוו, בשביל זה נבנה נקודות למנוחה, גם ככה נוסעים לאט ולא ממהרים להגיע לאילת. ומה עם ציבור הנהגים? מי שיישאר בחיים כנראה ידע למי להצביע. ומאיפה נביא את הכסף? מכביש אחר שאינו בכותרות.

ביחס למדינת ישראל, חלם היתה שיא החוכמה והיעילות - לכל בעייה באמת היה פיתרון. ואצלנו, אצלנו ממשיכים קודקודי העם לצחוק לנו בפנים עם פתרונות שלופים מהשרוול. אבל אתם יודעים מה? אנחנו אשמים כי אנחנו בוחרים לשתוק. תגיד מופז, לא היה יותר קל לבנות לצד הכביש בתי קברות?