פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לנד רובר - מזמני לקבוע

      המרחק בין משהו זמני למשהו קבוע יכול להיות קטן מאוד. תישאלו את מאוריס ווילקס ממציא הלנד רובר

      בריטניה של שנת 1946 הייתה עדיין תחת השפעת תוצאות מלחמת העולם השנייה. התעשייה הייתה בשפל, היה מחסור בחומרי גלם והעתיד הכלכלי היה מעורפל. בכדי לשרוד ולהצליח, חברות הרכב בבריטניה נאלצו להסתפק במעט הקיים. ברוח זו, מנהלה של חברת רובר, מאוריס ווילקס, התבונן בג'יפ האמריקני וחשב לעצמו: "אנחנו צריכים לייצר משהו כזה, אבל יותר טוב".

      תהליך הפיכת הרעיון לביצוע היה קל למדי עבור ווילקס שכן מנהל מחלקת העיצוב של חברת רובר היה אחיו, ספנסר. המטרה הייתה תכנון, עיצוב ובניית רכב שהוגדר כזמני, במטרה לייצב מעט את החברה שנקלעה לקשיים לא מעטים לאחר המלחמה. במהלך 18 החודשים הבאים, תכנן ובנה ווילקס הצעיר מספר אבות-טיפוס מחוספסים עם הנעה לכל הגלגלים, שהוגדרו כבעלי עבירות גבוהה בכל תנאי שטח. נתון מעניין הוא שאחד מאבות הטיפוס נבנה על שלדת הג'יפ המקורי.

      חוזק ופשטות

      שני מרכיבים עיקריים בעיצוב ובתכנון היו חוזק ופשטות. חוזק הוא נתון מובן מאליו, אך פשטות הייתה לא רק מטרה אלא הכרח. מלחמת העולם גבתה מחיר כבד ממלאי המכונות בבריטניה והמשקיעים היססו לשלוף את ארנקם. בשל כך, מהנדסי רובר אולצו להשתמש בטכניקות ייצור בסיסיות ולא מפותחות יחסית. לדוגמה, במקום לייצר חלקי פח וכנפיים מעוצבות השתמשו בכיפופי פח פשוטים. מאותה סיבה, נבחר אלומיניום להיות חומר הגלם לגוף הרכב בשל פשטות וקלות כיפופו והעבודה איתו. טכניקות ייצור דומות שימשו גם לייצור השלדה. בשל המחסור בקורות בצורת U, השתמשו מהנדסי רובר בקורות גדולות ומרובעות מיריעות מתכת. התוצאה הייתה שלדת סולם בעלת חוזק וקשיחות מרשימה.

      בכדי להניע את הלנד-רובר, לצוותו של ווילקס לא היו הרבה ברירות אלא להשתמש במנועים, תיבות הילוכים וסרן אחורי קיימים מדגמי רובר אחרים. מנוע ה-1.6 ליטר, ארבעה צילינדרים בעל הספק של 40 כוחות סוס נבחר לבצע את המשימה. למערכת ה-4X4 השתמש הצוות בסרן קדמי הדומה למדי לזה האחורי, משולבים בדיפרנציאל. שני הסרנים נתלו על קפיצי עלים אליפטיים למחצה ונעזרו בבולמי זעזועים צינוריים. בורר ידני היה אחראי לשילוב גבוה או נמוך של ה-4X4, אך ללנד-רובר המקורי היה הנעה כפולה קבועה. לטובת טוואי שטח קשה במיוחד, ניתן היה לנעול את הסרן הקדמי מתא הנוסעים על ידי משיכת כפתור. אמנם ההנעה בלנד-רובר לא הייתה אידיאלית ואף לא אלגנטית, אך היא הוכיחה את עצמה כמחוספסת וחזקה. עם שלדה קשיחה ועבירות מצוינת, הלנד-רובר נסע בכל מקום ובכל שטח.

      כשהוצג בתערוכת המכוניות באמסטרדם ב-30 לאפריל 1948, היה ברור כי הלנד-רובר הוא הצלחה בטוחה ותוך זמן קצר הפך לרכב המועדף על-ידי אנשי צבא בכירים באירופה כולה וכן באפריקה ואסיה. מעניין כי עיצובו הבסיסי של הלנד-רובר לא מנע ולא הפריע לציבור רוכשי הרכב שכן הוא ענה על הצרכים והסטנדרטים של הקונים הפוטנציאלים. יתר על כך, גוף הרכב שנבנה מאלומיניום כאילוץ, הוכיח את עצמו כיתרון גדול. הוא לא החליד ומשקלו הנמוך תרם לאיזון מרכז הכובד של הרכב.

      בסיס הגלגלים באורך 203 ס"מ הועיל לעבירותו בשטח אך בא על חשבון נוחות הנסיעה בכבישים רעועים, כי הרי זאת הייתה בתחתית סולם העדיפויות. חזונו של ווילקס והתוצאה בפועל היו רכב שיסע ממקום למקום, בכל מקום. בשל כך, הרכבים הראשונים היו בסיסיים מאוד. הגג היחיד שהוצע היה עשוי מאריג, דלתות או ידיות פתיחה לא היו, המושבים נראו כמו מסגרות מרופדות בקמצנות ואם זה לא הספיק, מתגי האיתות והמגבים היו אופציונאליים. רק בשנת 1950 הוצע חימום ברכב כאופציה. אלמנט העיצוב היחיד ברכב היה מכסה המנוע והגריל שכיסה את הפנסים הקדמיים. המטרה בכיסוי הפנסים הייתה להגן עליהם מפגיעות, אך בפועל הגריל הקשה על ניקיון הפנסים.

      עלה על הציפיות

      מתחילת דרכו, מכירות הלנד-רובר עלו על הציפיות של ווילקס וחבריו בחברת רובר. בתום שנת הייצור הראשונה נמכרו לא פחות מ- 8,000 כלי רכב, 3,000 פחות ממכירות כל דגמי רובר באותה שנה. שנת הייצור הבאה הכפילה את כמויות המכירה ל- 16,000 אלף יחידות. במהרה היה ברור לכולם כי הרכב שיוצר כזמני וכאלמנט לעורר במעט את מכירות חברת רובר, יוכל להניב רווחים לאורך זמן. שיפורים ושינויים כגון גרסת סטיישן, פנסים פרקטיים יותר, מנוע 2 ליטר ובורר הנעה לא אחרו גם הם לבוא.

      בשנת 1953, שינתה רובר את הגריל, הוסיפה ידיות חיצוניות לפתיחת הדלת והציגה רכב בעל בסיס גלגלים של 272 ס"מ. הרכב הפך ללהיט שנמכר בכל רחבי העולם לשימושים מגוונים ובנובמבר 1959, יוצר הרכב ה- 250,000 במספר. בשנת 1958 הושק דגם ה-Series II ובשנת 1971 ה-Series III יצא לשוק, מעט לאחר השקת הריינג' רובר החדש. כלי הרכב המשיכו לרדת מפס הייצור תחת השם רובר, שלמעשה הייתה בבעלות ליילנד-בריטניה משנת 1967.

      כיום, נימצאת לנד-רובר בבעלותה של פורד. למרות השינויים בבעלות חברת האם ושינויי התקופות והמגמות בייצור הרכב, שמר הלנד-רובר נאמנות גם בשטח וגם באולמות התצוגה והטביע את חותמו בכל העולם בתור הרכב שנסע בכל המקומות שאחרים לא הצליחו.


      * הכותב הנו עורך אתר הרכב הקלאסי הישראלי 'קלאסיקאר'