פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מוזיאון האופנועים של בועז דגן

      קצת לפני התערוכה בנמל תל-אביב לזכר בנו, פגשנו את בועז דגן ואת שלל האופנועים הקלאסיים שלו

      אופנועי אספנות יכולים להיות גרוטאות אמיתיות עליהם רוכבים בתקופות של חיסכון, או שיגעון אובססיבי יקר. כבר יצא לי לרכוב על אופנוע ישן שבכל התנעה ויציאה אל הכביש רק קיוויתי לסיים את הרכיבה ביעד הנכסף ובאותו היום. לעומת זאת רכבתי עם חברים שעבורם בחירת אופנוע האספנות היומי שקולה לבחירת החליפה איתה היו רוצים להיראות באותו היום. בין אספני האופנועים וכלי הרכב אותם אני מכיר יש את בועז דגן, צעיר בן 68 עם חיוך גדול ויותר אופנועים מסיפורים.

      העניין באופנועים החל אצלו עוד בגיל 15, כך שבחשבון פשוט היו לו מספיק שנים כדי לחפש, למצוא, לשפץ ולרכוב על אופנועים והזמן שהושקע בהחלט ניכר באוסף כלי הרכב שלו. חלק קטן מאופנועי האספנות של בועז מוצגים בימים כתיקונם מעל ראשי הלקוחות בעסק אותו הוא מנהל, ברי המזל שמרימים את הראש בזמן שאנשיו מחליפים להם צמיג או מתקנים תקר במתחם תחנת הדלק ברמת אביב זוכים לראות כעשרה אופנועים מושקעים, משקיפים אליהם מעל ומעלים חיוך על פניהם הטרודות.

      ללגום מעט היסטוריה

      בכל פעם שאני רוצה להרגיש קצת היסטוריה ולשמוע על אופנוע ישן באמת על כוס קפה חם, אני מפנה לי חצי שעה לביקור ומחזיק אצבעות שהתווסף איזה מוצג חדש לאוסף. אם באמת משחק לי המזל לידיים אני גם זוכה להיכנס למחסן ההפתעות כדי לגעת ולבחון מקרוב את האופנועים שעדיין לא זכו לעדנה מחודשת וממתינים לצביעה, ריפוד או איזה חלק למנוע. אבל הביקור האחרון התעלה על כל הקודמים לו.

      בימים אלו שוקד בועז על הכנת תערוכה גדולה בשיתוף חברת אתרים, החברה המנהלת את מתחם "צפון הנמל" בנמל תל אביב שהפך למרכז בילוי. במשך שלושה ימים, החל מיום חמישי ה29 לחודש, יוצגו לקהל הרחב אופנועים ומכוניות מהאוסף הגדול, לזכרו של ליאור דגן, בנו של בועז. להכנת התערוכה הוצאו המוצגים שחלקם לא זכה לראות כביש כבר שלוש שנים, לצורכי מירוק וסידור כך שכולם יהיו במצב נסיעה וייראו חדשים ככל האפשר. אם חשבתם שלהניע אופנוע חדש בפעם הראשונה זה אירוע משמח, אתם לא יכולים לתאם את השמחה הגואה כשמניעים מוצג ארכיוני ושומעים את פעימת המנוע אחרי שנח כל כך הרבה שנים.

      למזג האוויר תוכניות משלו

      מזג האוויר תעתע בנו, למרות שהחזאים הבטיחו שהגשם ימתין עוד יום, הוא לא חיכה. ברגע שתכננתי לעלות על אחד האופנועים ולבקש את המפתחות לסיבוב קטן (כן לרוב האופנועים באוסף יש רישוי וביטוח) ברחה השמש והסתתרה לה מאחורי עננים משפריצים. למרות שאני מורגל ברכיבה בגשם, לא חשבתי אפילו לרגע לסכן את האופנועים היקרים, ויתרתי על הסיבוב ונשארתי כדי להעיר חלק מהאופנועים. בין היפיפיות הנרדמות הרשימו אותי במיוחד, אופנוע BSA משנת 1928, קטנוע וספה 125 סמ"ק משנת 1950 וסאן-בין 600 סמ"ק משנת 1936, כולם נראים כמו חדשים, כאילו היום נמסרו ללקוח בפעם הראשונה.

      בין חיוך לסיפור, בין קפה לכוס מים, שכח הגשם כך שחיים ואני יכולנו להוציא שני אופנועים שמצאו חן בעיננו במיוחד. ראשון גלגלנו Horex משנת 1948, אופנוע חדשני לאותה תקופה שיוצר בגרמניה. האופנוע מדגם קולומבוס, נחשב בתקופתו לאופנוע הקל בעולם, זהו אופנוע ספורט עם אגזוזים עיליים, צילינדר אחד בנפח 350 סמ"ק ושלושה הילוכים, פאר היצירה הגרמנית ובהחלט אל אופנוע שרואים ביום יום.

      מטען של רגשות

      האופנוע השני אותו הוצאנו היה טריומף בריטי משנות השישים, אופנוע נפוץ בישראל של הימים ההם. הטריומף האמור שימש ללימוד נהיגה משום ששקל רק 158 ק"ג, משקל זבוב לאותם ימים. האופנוע כונה בימי הזהר שלו "הג'וק" ובימים טובים הצליח לגרד את ה-130 קמ"ש. פתיחה של ברז הדלק, פמפום של המשאבה הידנית, חרדה קטנה בעיניים ותקווה גדולה בלב, הרגל מורידה פעמיים את הסטרטר הרגלי ופתאום שיעול מנוע ועשן עדין. איזו שמחה והתרגשות! הג'וק הניע למרות כל השנים, כמו ילדים קטנים רצנו סביב הטריומף והתיישבנו לפי התור.

      את העסק של בועז עזבנו עם מטען של רגשות שאת חלקם תוכלו לחוות בתערוכה הפתוחה בעוד כשבוע וחצי בנמל תל אביב. יש משהו מעוד מעודד בידיעה שכלי רכב כל כך זקנים ומנועים כל כך ישנים עדיין פועמים, עוד יותר מעודד לראות אנשים שנותרו צעירים גם בגיל כפול משלי. ההיסטוריה עדיין חיה ומביטה אל העתיד בחיוך, מוציאה את הראש מידי פעם כדי לתת לנו ולילדים שלנו הצצה לעולם קדום וקסום של טכנולוגיה מיושנת ופרופורציות אחרות. אני מקווה שלפני התערוכה נספיק לעלות לפחות רכיבה מצולמת אחת, כדי להעביר לכם את התחושה שנשמרה בכלים העתיקים האלו.

      *הכותב, אורן קוזלובסקי, הנו עורך אתר האופנועים ריידרס