לרכוב עם זקנים בשביל השביל

במהלך השבוע התחבטתי בסוגיה מאוד חשובה, עומדת להיות שבת אביבית וטיול הוא דבר נדרש במצב השמש הצפוי. השאלה היא לאיזה טיול, מבין שלושה שיש באמתחתי, אני יוצא? אחד פסלתי בהינף יד ולו רק בגלל גודל הקבוצה, אישית אינני אוהב לרכוב בקבוצות גדולות ומשתדל להצטרף לטיולים בזעיר אנפין. השני נפסל גם הוא, למרות שמדובר בהתארגנות פרטית של חברים, כי לא התחשק לי באותה שבת לרכוב על כבישים בטיול ספונטאני ולא מובנה ולכן, כאופציה אחרונה נותר לי להצטרף לרוכבי הפרלמנט, קבוצה ותיקה ומגובשת שחורשת את שבילי הארץ בטיולים מלאי תוכן.

אלו שמכירים אותי בטח מרימים גבה ושואלים עצמם כיצד החלטתי להצטרך לחבורה שלא ממש התחברתי אליה בעבר, בעיקר לאחר טיול הכביש הראשון והאחרון עימם לפני כשנה. ובכן לכל אלו אומר כי קריצת המסלול ובחירת המקומות אליהם הובטח כי נגיע ברכיבה בדרך לא דרך הם אלו שהכו בגולגולתי באלת הנוסטלגיה, כל אלו גרמו לי לקום מוקדם ביום שבת, להעמיס את טלי על הסוזוקי ולצאת לראשונה לטיול שבילים בהרכבה.

יצאנו למפגש הראשוני בתחנת הדלק שילת, ערב רב של כלים דו שימושיים מרח לי חיוך על הפרצוף. רובם המוחץ כלים רכים, כמה מהם עם בחורונות מאחור הרגיעו אותי לגבי חששותיי, כאמור זו פעם ראשונה שלי בטיול שבילים כמרכיב, עם טלי מאחורי. פנים מוכרות שלא ראיתי זמן רב מציצות מאחורי זקן וקוקו, זה יוסי הד"ר הכי מגניב בעולם שרוכב על קוואסאקי KLE ומרכיב את בנו הצעיר, פרצופים נוספים מקדמים אותי ואני מתכונן ליום של רכיבה. מנהלות הטיול נזרקו לחלל האוויר דרך מגאפון פתוח והנה אנו כבר עולים על סוסוני השטח הקרביים שלנו, במטרה לצלוח את מדבר יהודה תוך כדי עצירות במקומות אסטרטגיים.

התדלוק הראשון בצומת קליה-לידו, בדרך לשם אני וטלי עצרנו עצמאית לכמה דקות כך שלתחנה הגענו אחרי כולם. בדרכנו פגשנו חבורת רוכבים ספורטיביים, אני מתוך הרגל, מאותת באורות ומצפה לתגובה אולם רק האחרון הואיל בטובו לנופף חזרה - צדיק בסדום. כאשר חברנו שוב לאחרים בתחנת הדלק סקרתי את מגוון הכלים, הרבה KLE, כמה DR ו-XT וכמה בימרים מדגמי השטח. הופתעתי לראות גם חמישה אמיצים, האחד על סוזוקי 500GS, שניים על קווואסקי 5ER - כלומר רוכב ומורכבת ועוד ב.מ.וו R1150R שגם עליו הייתה מורכבת. לאלו שאינם בקיאים בשמות הדגמים מדובר על דגמי כביש נטו ללא שום זיקה לשטח/שבילים.

עוד בעצירה, פגשתי את החבורה אליה שקלתי להצטרף בטיול הפרטי, חיבוקים, נשיקות והרבה צ'אפחות בעוד אני אומר להם בהלצה כי כדאי להם להצטרף לטיול שלנו ושיראו את חמשת הגיבורים, אם הם יכולים לצלוח את המדבר אז...

המשכנו ברכיבה לכיוון מצוקי דרגות, קובי מתקשר אליי שהוא יוצא עכשיו מהבית, נו שויין, יום אחד הוא ילמד להגיע בזמן. לאחר טיפוס מדהים לכיוון היישוב אנו עוצרים לפני הירידה לשביל, הוראות בטיחות מהמוביל, קצת הא וקצת דא, הורדת ציוד מיותר כי נהיה כבר ממש חם ויאללה לכבוש את המדבר!

העצירה הראשונה תוכננה להיות גם ארוחת הבוקר במצפה מכוור-נאקב אל חמאר השולט על נוף מטריף של ים המלח וירדן. הדרך לשם סיפקה קצת דרמות לרוכבים החדשים, במיוחד אופנועי הכביש, אולם אין כמו מעברי נחלים על מנת ליצור עניין. התברברות קלה בדרך, אני וטלי מעבירים על זה כמה בדיחות ומריצים כותרות חילוץ מצחיקות בעיתוני השבת. חנינו במצפה לארוחת הבוקר כאשר קובי התקשר ואמר שהוא בדרך, ניסיון עקר להסביר לו היכן אנחנו- לא זכרתי באיזו פנייה פנינו ובמדבר אין יותר מדי שלטים. כאשר המשכנו סוף סוף ברכיבה, שמחתי לראות את ה-XF של קובי חונה על תלולית מולנו, הבחור הצליח להגיע.

המשך המסלול התנהל בשבילים נעימים, שוב כמה מעברי נחלים שסיפקו לי יותר עניין והנה אנו מטפסים לכיוון רוג'ום אל נאקה, שם בקצה הפיסטין ישבה פעם תחנת משטרה בריטית, וואלה! הם ידעו לעשות חיים הבריטים האלה... סוסים, אוויר, מה לא? ממדריך הטיול למדנו כי תחנות המשטרה הבריטיות מכונות "מיקי מאוס" על שום שני הצריחים הבולטים בכל צד, ממש וולט דיסני. הסברים על המקום, כמה תמונות באורוות המבנה והנה אנו עולים על אופנועינו להמשך הרכיבה לכיוון אום דארג'. אזהרה שחזרה על עצמה על מפגע בטיחותי בהמשך הדרך ובקשה לתשומת לב מהמדריך וממשיכים.

המשך רכיבה בנופי מדבר בהם אין נפש חיה חוץ מאופנועינו. אני שואל כל פעם את טלי מה המצב מאחור, מסתבר שהיא נהנית מאוד. אני מרוצה למרות שאני שומר על קצב נמוך ממה שאני רגיל אליו. עוד כמה מעברים מאתגרים, טלי מרביצה תמונות כאילו אין פילם במצלמה, טוב נו, מצלמה דיגיטאלית. לאחר מעבר די טכני, אני עוצר לחכות לטלי שירדה מהאופנוע ורואה אותה מצלמת את הבחור עם הב.מ.וו R1150R עובר לו לאיטו את אותו קטע טכני שגם לחלק מהדו"שים היה קשה לעבור. שוב אני מחייך חיוך מלא אבק.

עלינו לאום דארג' שם הרמנו כוסית לכבוד יומולדת של אחד המשתתפים, דיון קצר על הגבלת הרישיונות, ויכוח קל נוסף על הוואי ועוד אחד כדי להשלים סדרה ואנו רוכבים הלאה. עוברים דרך הבסיס הנטוש, גל זיכרונות נוסף מציף אותי, מסעות, שעורי חבלה, תרגילי לילה, מד"סים עד כרמל ברררררר. למזלי עד כרמל אני הכרתי את הדרך ורכבתי עם אופנוע נוסף, היה פישול קל של מרשלים - אותם משתתפים המסמנים פניות חשובות, אולם הקבוצה חברה לכבודה אחת במהרה ומשם כבר שעטנו על אספלט במטרה לחזור הביתה.

הטמפרטורות צנחו ובצומת גוש עציון כבר התעטפנו בבטנות המעילים. רכיבה של עוד כעשר דקות ואנו נפרדים מהחבורה לטובת כניסה הביתה. זה כבר הטיול השני בו אני מסיים בפתח הבית וזה מוצא חן בעיני! יאללה, מקלחת להורדת ארבע טון אבק מה-XF, בדיקת שמן, צמיגים ושאר הירקות ואז אני מתפנה להוריד עוד שש טון אבק מגופי.

לסיכום, טור חוויתי עם הרבה מילים, קבוצה של וותיקי האופנוענות בארץ עליה יש עוד הרבה מה לספר וכמובן שמות של מקומות ששווה לזכור למקרה שתרצו לחפש במפה נקודות להגיע אליהם. טיול נהדר ומאורגן למופת. טלי נהנתה אף היא למרות שקראת הסוף כבר לא היה לה כוח. לשאלתו של יענקל'ה- ממובילי הקבוצה הקרויה הפרלמנט, האם אחזור לטייל איתם, עניתי כי לטיולי השבילים יש סיכוי טוב שאחבור.

עד אז,רכבו והרבה!

קנגל.