חלומות רטובים: מים ושמיים

קרני שמש ראשונות מבצבצות מעל רמת הגולן ופוגשות את מימיה השקטים של הכנרת. העיניים עוד חצי עצומות - חצי סגורות (אנחנו תמיד מסתכלים על חצי הכוס הריקה) כשתומר מבקש מאיתנו לעזור לנו לגלול את הכיסוי מעל הsea ray 250-. "אל תתלהבו" הוא אומר כשמראה הסירה המרהיב שנחשף לעיננו גורם לנו לפקוח אותן במהירות מלוא הקוטר. "זאת רק הסירה לצילומים". "אה" אנחנו משיבים "ידענו".

הסירה מורדת למים ואנחנו עולים עליה ומרגישים כמו ילדים קטנים שחייבים לבדוק את כל המושבים. קשה לבחור כשהאופציות הן שתי כורסאות נהג, ספה רוחבית בירכתיים וזוג ספות צחורות בחרטום. כל כמה דקות אנחנו מחליפים מקומות ולא מסוגלים להחליט איפה יותר כייף. תומר ממשיך לחתוך את המים השקטים והסירה טסה על פני הכנרת השקטה וחוצה אותה תוך דקות ספורות עד לצידה הצפוני. לא רחוק מהחוף אנחנו פוגשים את אסי וחבורתו, גולשי וויקבורד - הגרסה הימית של הסנובורד המוכר.

כל החבורה העליזה הזאת כבר מוכנה בתוך ה-MASTERCRAFT 45X - סירת הסקי הנחשבת למקצועית והטובה בעולם בתחומה. אלו שצופים בתחרויות ה-X-GAMES בכבלים או נוסעים לראות את התחרויות בעולם (למה לא, תעשו חיים, מפרגנים...) ודאי נתקל ב-X45 - סירת הדגל של החברה בכל מה שנוגע לסקי מים - בין השאר בזכות השובל שלה המתאים ביותר למקצועות הוויקבורד והוויק-סרף (הסבר בהמשך). זוהי סירת ציר שתחתיתה מעוצבת בצורה מיוחדת ליצירת שובל מיוחד לגלישה. היא מציעה גם אפשרות לשינוי צורת השובל על ידי שלושה מיכלי מים שהנהג שולט בהם בעזרת כפתורים לריקון ומילוי. שני מיכלים נמצאים מאחור ואחד באמצע כשמטרת המילוי הוא להוסיף משקל על הסירה וליצור שובל גבוה יותר לגולשים.

ל-X45 יש כמובן הגה הידראולי ו"טרים טאב" - מדף אחורי חשמלי שניתן לעלותו ולהורידו ועל ידי כך ליצור לחץ נוסף על המים ולהוסיף לגובה השובל. דגמי סדרת ה-X מגיעים כולם עם גשר מתכת ( tower) ההכרחי לגולשי הוויקבורד; החבל של הגולש מתחבר לגשר וכך הוא לא נוגע במים. הגשר עצמו כבר הפך מזמן לאביזר יופי שניתן להרכיב עליו רמקולים, פנסים וכמובן - התקנים לנשיאת לוחות הגלישה.

על סיפון ה-X45 אפשר להשיט 15 אנשים בנוחות מספיק טובה להעביר עליה יום שלם בכינרת עם מוזיקה, שתייה והרבה סקי. יש תאי אחסון רבים לחפצים שונים וציוד סקי, תא קרח גדול ואפילו צידנית לאוכל ושתייה. כדי לחמם את האווירה יש ב-X45 מערכת סאונד מקצועית עם רמקולים שלא מביישים דיסקוטק בינוני. אפשר לשלוט במערכת הסאונד גם מהרמפה האחורית אם במקרה ירדתם לשחות ובא לכם להגביר את הווליום.

לוח המחוונים המשוכלל של ה-X45 כולל מד-דלק, חום מנוע, לחץ שמן, מצב מצברים, מד-עומק ועוד אינספור פרמטרים במספרים דיגיטליים שלא הצלחנו להבין. ויש כמובן את ה"פרפקט פס" שזו בעצם בקרת השיוט של הסירות המסוגלת לאחסן זיכרונות רבים ועל פי שם הגולש - הסירה מתאימה את עצמה למהירות הרצויה. ואם אנחנו מדברים על מהירות, אולי כדאי שנספר לכם כי ה-X45 מסוגלת להגיע בקלות ל-90 קמ"ש ולתת בראש כמעט לכל אופנוע ים מזדמן. כדי לעמוד בקצב תוכלו לבחור את ה-X45 עם ארבעה סוגי מנועים התוצרת "וורטקס" ו"אינדמאר" בהספקים של 310-450 כ"ס.

חוץ מזה תוכלו לבחור גם את הצבע המועדף עליכם מבין שלל צבעים מרהיבים - כולל אלמנטים גרפיים שונים. אפשר לבחור את צבעי הריפוד והפנים. תוכלו להזמין את מערכת ה"פרפקט פס" - מסך LCD שמשרטט אינדיקציה דיגיטלית של מצב הסירה (מצב המחוונים, מצב ה"טרים טאב", מצב המילוי של מיכלי המים וכמובן ה"פרפקט פס" עם שמות הגולשים והמהירות הרצויה). יש אופציה למערכת חימום מיוחדת לבקרים קרים, תוספת רמקולים למערכת הסאונד, פנסי קסנון, אגזוזי כרום ואפילו משאבת סבון כדי שיהיה לכם יותר נוח להכניס את הרגליים לוויקבורד – כל מה שתרצו. רק תשלמו.

וכמה עולה התענוג? קצת פחות מ-400 אלף שקל אם תלכו על הגרסה הבסיסית או 450 אלף אם תסמנו V בכל האופציות שבטופס ההזמנה. תמורת הסכום הזה תקבלו שמונה מטרים של "פאן" אמיתי ואת אחת מסירות הסקי הטובות בעולם. תתחילו לחסוך...

אם פעם נדרשו שני מגלשיים לסקי ועוד שניים לסקי-מים, הרי שבשני ענפי הספורט הפופולאריים הללו אפשר היום לגלוש עם מגלש אחד. אף שהרעיון לחבר גלשן לסירה נשמע פשוט, החיבור בפועל קרה רק ב-1984 כאשר גולש גלים מסאן-דייגו בשם טוני פין המציא את ה-SKURFER – שילוב בין גלשן גלים למגלש סקי. פין החל לקדם את הגלשן החדש שלו וארגן את תחרות ה"סקרפר" הראשונה בעולם ב-1990. החשיפה הגדולה לה זכתה התחרות בערוץ ESPN האמריקני ייסדה רשמית את ארגון הוויקבורד העולמי וכל השאר היסטוריה.

גלישה בוויקבורד היא ספורט קל מאד יחסית לענפי גלישה אחרים כמו גלישת רוח או גלישת גלים. העיקרון הבסיסי הוא להישאר לעמוד על גלשן שמחובר לרגלים כאשר חבל גורר אותך קדימה – ביו אם זו סירה או כבלים נעים כמו בפארק דרום שבתל אביב. הגלשן הוא באורך של כמטר וחצי, קל מאד במשקל ודי רחב. אחרי כמה נפילות למים וכמה שרירים תפוסים תבינו את הרעיון ותתחילו לגלוש. ככל שתצברו ניסיון תוכלו לבצע קפיצות ותרגילים מורכבים יותר כמו "פלייר", "ריילי", "בק-פליפ" וכל מה שעולה על רוחכם.

אם אין לכם סירת סקי מקצועית כמו ה-X45, תוכלו כאמור להתאמן באגם של פארק דרום (נקרא גם פארק בגין) שבתל אביב. שם תוכלו להשכיר ציוד ולחוות את החוויה הזו בעצמכם. דעו לכם רק שאתם עלולים להידלק – שלא תגידו שלא הזהרנו אתכם...

אסי אלפרוביץ' מחברת e-extreme הזמין אותנו להצטרף לאימון של כמה מהגולשים היותר מוכשרים שיש לנו בארץ, ואנחנו נענינו ברצון. ענף הוויקבורד תופס תאוצה אדירה בשנים האחרונות. לארץ הוא הגיע לפני מספר שנים לא רב אולם עד מהרה רכש לעצמו אלפי מעריצים העוסקים בספורט, בין אם בכנרת באמצעות סירות ובין אם בכבלים. ה-45X כסירת וויקבורד מצטרפת לז'אנר הצבעוני של הסצנה; לא עוד סירות לבנות ומשעממות אלא צבעים זרחניים בשלל דוגמאות ועיצובים כיאה לספורט המלהיב.

הסירה של אסי צבועה בכתום מרהיב עם אלמנט כחול מאחור והיא מהירה. מאוד מהירה. אל המים יורדים מוטי ואפי לוי, תאומים בני 19, חירשים מלידה שלא נותנים לפרט השולי הזה להפריע להם בדרך לצמרת הגולשים האירופאית. אפי הוא אלוף ישראל ואירופה לשנת 2007 על וויקבורד בכבלים ואילו מוטי מחזיק במקום הרביעי במקצוע ובקרוב הוא עתיד לנסוע להתאמן ולהתחרות בתאילנד בזמן שאפי מתנדב לצבא.

פעם אחר פעם, שני האחים - כל אחד בתורו, מחליקים על המים, צוברים מהירות, ואז ברגע אחד משנים כיוון. בעזרת השובל של הסירה שמושכת אותם, הם קופצים לאוויר, עושים "ברגים" "שמיניות" וסאלטות שגורמים לוויקבורד להיראות כל כך טבעי. כל כך פשוט. אחרי שהאחים עלו חזרה אל הסירה, ירד אורן, מאמן נבחרת ישראל עם הטרנד החדש – ה"וויקסרף". כולם עוברים לשבת בצד אחד של ירכתי הסירה במטרה ליצור שובל בצורת גל גבוה. על הגל הזה רוכב אורן עם גלשן גלים קצר בסגנון ה"בוגי", ובמשך דקות ארוכות הוא גולש ללא כבל במרחק של כמטר אחד מהסירה ומלווה אותנו.

עכשיו הגיע תור המקצוענים באמת. אלו שיראו לעולם שפלגמטיות היא לא תכונה אלא סוג של מום - כתבי הרכב הנועזים של המגזין. כפות הרגליים מחליקות אל תוך נעלי הבורד, והופ – עבדכם הנאמן במים, אוחז את הכבל ומסמן לאסי שהוא יכול להתחיל לגרור. זינוק קל של הסירה והניסיון הראשון מוכתר תוך שבריר שנייה ככישלון קולוסאלי. כשאין שכל - כל הגוף סובל, לימד אותי אבי ז"ל וההתעקשות שלי לנסות לעצור את הסירה על 400 כוחות הסוס שלה איים לתלוש את ידי ממקומם.

בפעם העשירית, רגע לפני שכל החבורה מתייאשת ומניחה לי לטבוע בלב האגם, אני מצליח להבין את ההנחיות של אסי מהסירה, מיישר את הידיים, נועל את הקרסוליים, מרים את הישבן לאחור ומגיח מתוך המים בגאווה. הרגליים על המשטח והסירה מגבירה מהירות. בשלב זה, התחושה מדהימה ואני מופתע לגלות שהגלישה על המים קלה מאוד ברגע שתופסים את העסק. כשהידיים מאבדות תחושה (צחוק צחוק, מדובר במאמץ פיסי לא פשוט), אני משחרר את האחיזה מהכבל ונשאר לשכב בנחת על פני הגלים ללא תנועה. עכשיו אני רוצה שוב, נראה לי שהתמכרתי...


*תודה מיוחדת לתומר ויורם מחברת "אמביל" ולאסי מ- e-extreme.co.il על הסיוע בהכנת הכתבה