פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הטסטה-רוסה המקורית

      פרארי טסטה-רוסה נולדה כמכונית מסלול מרהיבה ומצליחה על מסלול המירוצים באמצע שנות החמישים. סיפורה של אגדה

      פרארי ידועה במגוון הרחב של דגמיה אשר יוצרו לאורך השנים ולא פחות, ידועה בשמות ובמספרים הרבים אשר ניתנו לכל דגם ותת-דגם וגרמו לא אחת לבלבול אף אצל מביני דבר. השם טסטרוסה (Testarossa) מוכר לנו כיום כמילה אחת. במקור, שם זה ניתן למכונית מרוץ משנות החמישים, הטסטה-רוסה (Testa-Rossa) אשר משמעותו הייתה "ראש אדום" לציון כיסוי גלי הזיזים הצבועים אדום.

      הטסטה-רוסה הראשונה, ה TR 500-התבססה על מנוע ארבעה צילינדרים כפול גל-זיזים בנפח של 2 ליטר, בעל הספק של 190 כ"ס ב-7400 סל"ד. את המנוע עטף גוף מכונית אשר עוצב על ידי סדנת פיניפארינה והתוצאה הייתה מכונית מרוץ מרהיבה ביופייה אשר נבנתה על ידי סדנת סקאג'ילטי(Scagiletti) . שלדת המכונית הייתה סטנדרטית למעט קפיצי הסליל הקדמיים אשר היו בשימוש במקום קפיצי העלה אשר היו מקובלים במכונית מסוג זה.

      על מסלול המרוצים, הייתה הפרארי טסטה-רוסה הצלחה מיידית. במרוץ הלה-מאנס 24 שעות בשנת 1956 ניצחה הפרארי ניצחון מוחץ. במונזה, באותה שנה, זכתה הפרארי TR 500 לניצחון סוחף נוסף, נהוגה על ידי מייק האות'ורן ופיטר קולינס ומשם להצלחות רבות במרוצי מכוניות בארה"ב.

      אגדת מסלול

      הפרארי טסטה-רוסה אשר השאירה את חותמה והצדיקה את שמה הייתה ה-TR 250 בעלת מנוע ה-V12 אשר עוצבה על ידי סקאג'ילטי. המבנה האווירודינמי של ה-TR 250 הוכיח את עצמו כשהביא את היצירה לניצחון נוסף בלה-מאנס 24 השעות בשנת 1958, נהוגה ע"י אוליבר ג'נדביאן וגראהם וויל הנודעים, במהירות ממוצעת של 106.18 מייל לשעה.
      ביצועיה המרהיבים של ה-TR 250 נבעו בעיקר ממנוע ה-V12 מתוצרת פרארי, בעל מהלך בוכנה קצר ובנפח 3 ליטר בלבד, עם הספק של 300 כ"ס ב-7500 סל"ד והזנת דלק/אוויר מלא פחות משישה קרבורטורים מתוצרת וובר (Weber). שילוב זה הביא את המכונית למהירות מרבית של 270 קמ"ש מכובדים. בשנת 1958 שונה עיצובה של הטסטה-רוסה והאווירודינמיות שלה שופרה במטרה לשפר את ביצועיה וכן בוצעו עדכונים מכאניים שונים כגון החלפת בלמי התוף המיושנים בבלמי דיסק. שינויים אלו היו מעטים מדי בכדי לשמור את מקומה של הטסטה-רוסה בצמרת, זאת בשילוב עם אמינות נמוכה יחסית, מנעו ממנה מלקטוף את הניצחון בלה-מאנס 24 השעות של שנת 1959.

      למרות הפער הקטן שנוצר בין הטסטה-רוסה לבין מתחרותיה על המסלול, לרעתה של הטסטה-רוסה, סיפור הצלחתה לא הגיע לסיומו. מתלים אחוריים עצמאיים החליפו את מתלי הדה-דיון (De-Dion) ובשנת 1960 ניצבו להם שוב בגאון מעל הספרה 1, בפודיום המנצחים, אוליבר ג'נדביאן ופול פררה, לאחר הובלה מהשעה השנייה של המרוץ ועד לשעה ה-24.

      שנת 1961 הייתה גם היא שנת ניצחון לטסטה-רוסה בלה-מאנש 24 השעות ובמרוצי מכוניות נוספים בעולם. ניצחונות אלו הביאו את הטסטה-רוסה להטביע את חותמה כאחת ממכוניות המרוץ אשר ייזכרו לשנים רבות.