בדרך אל ההיגיון

השם מרצדס, הפך במרוצת השנים למילה נרדפת לאיכות. לא פעם ניתן להבחין בפרסומות שונות למוצרים מעולמות אחרים במשתמשים בשמה של יצרנית הרכב מגרמניה – המרצדס של המזגנים וכדומה. לכן, מעט לפני שפגשנו ב-B קלאס החדשה, גם מבלי שנוכל להשתלט על כך, התפתחה במוחנו תדמית של המכונית הטובה ביותר למשפחה. מעין גרסה לעשירים בלבד של הסניק הנשכח של רנו.

אגב חדשה, ה-B קלאס כבר מסתובבת על כבישי העולם משנת 2005, אך רק עכשיו ראה היבואן לנכון להביאה – שיקולי מחיר היה ההסבר. באולם התצוגה, כמו כל שאר אחיותיה, ה-B קלאס מצליחה להרשים במידה מסויימת. היא לא יפה במיוחד והיא נראית מעט קפואה בצבעה הכסוף, אבל עדיין מדובר כאן במכונית מוקפדת ובעלת נוכחות ויקרתית.

ה-B קלאס משווקת בעולם עם מספר רב של מנועים וגרסאות, אך בישראל היא מוצעת עם שני מנועי בנזין, אחד רגיל עם 136 כ"ס ושני מוגדש עם 193 סוסים ושלוש רמות אבזור. שני מנועים אלו משודכים אל תיבת הילוכים רציפה. אנחנו החלטנו לשים את הידיים על הגרסה הזולה ביותר של ה-B קלאס, זו המצוידת במנוע החלש יחסית.

קפה קצר, ואנחנו כבר בתוכה אחרי כיוון מהיר וקל של המושב ואז הגיע תורה של ספירת המלאי. אולם, להפתעתנו, ה-B קלאס, נראית ממש ערומה. במקום בקרת אקלים, ישנו מזגן רגיל, יש מערכת שמע בסיסית מאוד וגג השמש מגיע רק כאופציה וברמתה הבסיסית.

אולם, למרות רשימת האבזור הקצרה במיוחד, תא הנוסעים מצליח להשאיר רושם טוב, פחות בחומריותו ויותר בשימושיות ובמרחב המוצע. ה-B קלאס בנויה על רצפה מתוחה של ה-A קלאס הקטנה, ובמקרה זה בסיס הגלגלים הגדול שעומד על 277.8 ס"מ יצר תא נוסעים מרווח מאוד, בייחוד מאחור. שם ימצאו הנוסעים שלושה מושבים נפרדים לשלושה מבוגרים ואף תא מטען גדול ושימושי בנפח של כמעט 550 ליטרים.

מלפנים, אמנם הרגשנו הפרעה קלה לברך ימין כתוצאה ממפגש עם תחתית הדשבורד, אבל שום דבר מעבר לכך. כמו כן בלטה מאוד תנוחת הנהיגה הגבוהה שהזכירה לנו יותר ג'יפונים עירוניים וזו מקלה מאוד על הראות לפנים, אם כי מצאנו שהמראות אינן גדולות מספיק ביחס לשטח המת שיש מצדי הרכב ומאחור.

אין ספק שה-B קלאס תתברג יפה בתורנות פיזור הילדים בשכונות הצפוניות של העיר, גם בזכות היעילות המשפחתית וגם בזכות סמל הכוכב שמנצנץ מלפנים. אולם, בתחומי העיר ה-B קלאס מתנהגת ומרגישה כמו כל מכונית שנעה מסביבה ללא שום יחוד, אך גם עם מידה לא מבוטלת של מבטים מהסביבה.

השמש שיצאה מבין העננים לאחר ימים של גשם שכנעה אותנו ברגע האחרון להפנות את החרטום אל ים המלח ואל כבישי הנהיגה בחלקה הדרומי של המדינה. מצד אחד, חששנו שמה יהיו אלה תובעניים מדי עבור המשפחתית הגרמנייה הזו, אך מצד שני, גם היא, כמו כל שאר המכוניות שעוברות תחת ידנו, לא תקבל כאן הנחות.

מחוץ לעיר, ה-B קלאס הצליחה להפתיע אותנו, אך לא בהכרח לטובה – מתליה שתוכננו "להתמודד" עם האספלט הגרמני המשובח, לא מצליחים להנעים את זמן הנסיעה על הנוסעים הישראליים. כיול המתלים גורם להם להגיב בעצבנות למהמורות ובורות, אך גם גורם לרכינה לא מבוטלת לצדדים בעת מפגש מהיר עם עקומה מזדמנת.

תוסיפו לכך הגה לא ממש מתקשר וגם חולשה יחסית בביצועי המנוע לעומת משקל הגוף, ותקבלו מכונית שלא ממש ששה לענג את הנהג. לעומת זאת, המנוע מרגיש ליניארי וגם דוושת הבלמים שמרה על כוחה תחת עומס מתמשך וזה חשוב יותר כאשר מדברים על מכונית למשפחה. תלונה נוספת רשמנו בכל הקשור לבידוד הרעשים – מעט יותר מדי רעשי מנוע, כביש ורוח ליוו אותנו לאורך כל הדרך על כל סוגי האספלט. לטובה ניתן לציין את תיבת ההילוכים הרציפה – היא חלקה מאוד, ממש לא מציקה וגם ניתן לחלקה ל-7 יחסי העברה קבועים מראש.

בסוף ימי המבחן ניתן לסכם שה-B קלאס, השאירה אותנו ממש על הגבול הפושר. היא אמנם שימושית ומרווחת ואפילו מיוחדת אם תרצו, אבל היא לא מרצדסית מספיק באופיה: היא לא עשירה באבזור מפנק, היא לא מתנהגת באופן חריג לטובת ההנאה, והיא גם לא מושכת מספיק בהופעתה החיצונית.

אז איפה מגיעה המרצדסיות? במחיר. זו אמנם המרצדס הזולה ביותר שתוכלו לרכוש, אבל גרסת הבסיס תרוקן לפחות 240 אלף שקל מכיסכם וזה עוד לפני שרכשתם אי אלו תפנוקי אלקטרוניקה או גג שמש חשמלי או בחרתם את גרסת הטורבו. מחיר זה מפנה אותה ישירות עבור נשותיהם של לקוחות מרצדס שרכשו אחד מהדגמים הגדולים ומעונינים לקנות משהו גם לאישה. יתכן שגם רוכשי ג'יפונים ימצאו בה עניין מסוים, גם אם זו כלל לא מכוונת לעבר שבילי ישראל.