פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      כל ההתחלות קשות?

      אבל זו קשה מאוד. אחרי יומיים של רכיבה בגוש דן, השרירים תפוסים, הנשימה נעתקת, אבל אל המכונית אני לא חוזר

      כאשר התחלתי בפרויקט הירוק של הויתור על המכונית ביומיום והחלפתה באופניים למשך חודש ימים, תיארתי לעצמי כי פעולה שכזו עלולה להתברר כקשה, אבל עד כמה תהיה קשה, מסתבר שלא יכולתי אפילו לדמיין.

      כפי שאתם וודאי מבינים, עולם האופנים חדש לי לגמרי. כמובן שכמו כל ילד, גם אני רכבתי על אופניים, אבל זה היה רק לשם ההנאה וגם לפני למעלה משני עשורים ומסתבר שלעשר השנים האחרונות מול המחשב במשרד ושימוש ברכב כדי להגיע מנקודה A ל-B באופן סדיר יש מחיר כבד מהבחינה הגופנית.

      13 הקילומטרים היומיים דרשו ממני השקעה פיזית ומאמץ נפשי שלא ידעתי אולי מימי הטירונות. בנוסף לכך, למרות המעמסה הפיזית שאילצה אותי לרכוב לאט ולעצור לא פעם למנוחה והסדרת הנשימה, גם מזג האוויר המקפיא בשעות הבוקר המוקדמות והערב המאוחרות הוסיפו לקושי.

      הקשיים נערמים

      וזה לא הכל. כל סדר החיים משתנה. פתאום, במקום לשלוף בגדים אקראיים מהארון, נדרשתי לחשוב ולתכנן מה ללבוש שיתאים לרכיבה. שהמכנסיים לא יקשו על עבודת הרגליים, שהנעליים יהיו מאווררות מספיק ושפלג הגוף העליון לא יתחמם מדי. הרי אני עדיין צריך לרחם על אפם של שותפי למשרד, שכן טרם נבנתה כאן מלתחה.

      גם האופניים מצדם הוסיפו תעסוקה לפרויקט ומסתבר שאלה זקוקים לתחזוקה שותפת לפחות כמו זו של מכונית: שימון, גירוז, כיוון והתאמה וכמובן מילוי לחץ אוויר נכון בצמיגים. מילוי האוויר נשמעת כמו מלאכה פשוטה יחסית, אבל לא בהכרח כאשר אין לי מושג מה הוא הלחץ הראוי? בתום לב החלטתי לגשת לתחנת דלק ולמלא 28 PSI (כמו במכונית?), אך רק מאוחר יותר התברר לי כי את הצמיגים יש לנפח בכ-40 PSI לפחות.

      גם תקלות לא חסרו: כבר בערב היום הראשון, נשר אחד הפדאלים העשוי מפלסטיק תחת רגלי וגם המושב התגלה כקורע ישבנים מקצועי. וכך, עוד באותו הערב ניגשתי אל חנות לאביזרי אופניים כדי לשפר במעט את אמצעי התחבורה החדש שלי. שם התגלו בפני כמעט אינסוף פריטים אותם ניתן להוסיף לאופניים בעלויות אסטרונומיות – בדיוק כמו שיפור מכונית. תוך דקות פדלי הפלסטיק הוחלפו באחרים עשויי אלומיניום ובעלי מסבים חזקים וגם מושב חדש שאמור לספק תמיכה נכונה יותר לעצמות הישבן הותקן – כל אלו בעלות של כ-500 שקלים. מכאן, שעל חיסכון כתוצאה מהוויתור על המכונית עדיין מוקדם לדבר.

      ההערות שלכם נשמעו היטב

      בעת הפרסום על התחלת הפרויקט, רובכם ציינתם ותרמתם מספר נקודות חשובות בתפעול האופניים, ובעיקר אודות גובה הישיבה ועל כך אני מודה לכם. המושב הוגבה לגובה המומלץ והרכיבה באמת נעשתה קלה יותר מבחינת המאמץ וכאבי הברכיים נעלמו כלא היו, או שהם מסתתרים לפחות מאחורי כאבי השרירים המתוחים.

      אולם, למרות הכל ולמרות שאני נשמע מעט מתבכיין, ביום השני לרכיבה כבר למדתי ליהנות מכל העסק. הגוף שלי מתרגל אט אט לדרישות החדשות ממנו ולי יש זמן לנשום מלא הריאות, לשמוע את ציוץ הציפורים ולהתענג על הירוק שבפארק הירקון המצוי בדרכי. פשוט תענוג.

      המלצות והערות נוספות יתקבלו בברכה.