את רעיון זוג הגלגלים הקדמיים של פיאג'ו, אהבתי כבר ב-MP3 כשרק הגיע לארץ לפני כשנה. אז, כשהרעיון עדין היה חדש והסקרנות כרסמה, הייתי חייב לראות עד כמה דומה היצור לקטנוע גדול. היום, כשהסקרנות סופקה וכבר שוכנעתי שמעבר לגימיק אפשר ליהנות מהקונספט התלת גלגלי, יכולתי לצאת עם הפוקו 500 של ג'ילרה לטיול ארוך, עד ים המלח ואפילו לנצל את היכולת של המערכת לייצב את כלי הרכב ללא הורדת רגליים, בשביל להרכיב צלם במהירות איטית במהלך חצי מרתון עין גדי.
בשונה מה-MP3, הפוקו כבר לא מנסה להיראות סולידי ומכובד וכבר במבט ראשון מתקבל הרושם הקרבי; כל פנסי החזית ומסגרת המתכת החשופה מביטים אל המראות של המכוניות שנייה לפני העקיפה ברוע שובבי. הלוק האגרסיבי מאוד משעשע, עוד לפני שמתניעים אפשר להתרשם מכוונת המשורר ולנחש שקהל מבוגר שמחפש להגיע ביעילות ממקום למקום ומפחד משני גלגלים, לא היה בראש מעיניו של המעצב. אין כאן עיצוב שיוכתר על ידי רוב האנשים כיפה ונתקלתי גם בנהגים שממש התאמצו להגיע ולהגיד לי שהפוקו מכוער, אבל בהחלט יש כאן אמירה.
השילוב של מנוע 500 סמ"ק ומערכת שמאפשרת הטיה עד למגבלת ג'ק האמצע, מקצין את כל מה שאהבתי באחים הקטנים מבית פיאג'ו. היכולת לעלות עם גלגל קדמי בודד על מכשול וכמעט לא להרגיש אותו והאפשרות לרדת לסיבוב שבילים הופכים את הפוקו לרכב פנאי שיצא ממסגרת הקטנוע העירוני שמוביל את רוכבו מהעבודה לבית ולהיפך. תא מטען סביר וסבל אחורי שימושי מאפשרים לפוקו להוציא את בעליו לטיול אמיתי ברחבי הארץ ומושב מורכב נוח, אפילו מאפשר חיים בזוג על התלתנוע האיטלקי.
תלת גלגלי, רב שימושי
ברכיבה עירונית, מרגיש הפוקו קל יותר ממשקלו האמיתי העומד על קרוב ל-250 ק"ג. כל זמן שהמנוע עובד והתנועה זורמת קדימה, קשה לנחש עד כמה כבד התלתנוע. 40 כ"ס אותם מייצר מנוע ה-492 סמ"ק בעל הצילינדר הבודד וזוג המצתים, מזניקים את המסה קדימה כמו קטנוע רגיל ולאחר שמתיישבים מאחורי הכידון כבר לא מרגישים הבדל בינו ובין קטנוע גדול בעל גלגל קדמי בודד. לקראת עצירה כאשר מבקשים משני הדיסקים הקדמיים וחברם האחורי לבלום את התלתנוע, מרגישים שוב את יתרונות שני הגלגלים. לפני עצירה, אחרי שלומדים את המערכת, ניתן לגלוש ולנעול את מנגנון הייצוב כך שבעמידה מוחלטת אפשר יהיה להשאיר את הרגליים על רצפת הפוקו.
בעצירה מוחלטת, לאחר שנועלים את מערכת המתלים הקדמית, ניתן למשוך גם את בלם הבטיחות, הבלם נועל את תנועת הגלגלים. מיקום ודרך השימוש בבלם לא הכי מוצלחים לדעתי ולא עומדים בקו אחד עם שאר המערכות. הידית הזולה והכוח אותו צריך להשקיע גורעים מהפשטות הכל כך מובנת של שאר המכלולים. בעיה נוספת עם בלם הבטיחות, מתגלה כאשר תולים תיק או שקיות על וו התלייה, אז לא ניתן להרים את הידית ועד שמורידים את המטען, לא ניתן לאבטח את התלתנוע כך שלא יתדרדר לפנים או לאחור.
הרכיבה על הפוקו לאורך זמן, נוחה, המושב מרווח מספיק למרות שאינו מתקרב באורכו למושבי קטנועי המנהלים המרווחים. גם מדרך הרגליים לא מהגדולים ביותר בהם נתקלתי בין קטנועי ה-400 ו-500 סמ"ק, אבל אם מוותרים על התענוג המפוקפק של רכיבה עם רגליים שלוחות לפנים בסגנון השליחים ורוכבי הקאסטומים, אי אפשר להתלונן על חוסר מקום. גודל המושב ומרווח הרגליים מחייב תנוחה זקופה או ספורטיבית ומזכיר לרוכב כל הזמן שאם בכורסת טלוויזיה חשקה נפשו, עדיף שיישאר בבית.
כמעט כמו רכב שטח
בתחום הפינוק, יש לג'ילרה היכן לשפר כמו למשל משקף מתכוונן, לאותן רכיבות ארוכות, שהיה מתקבל בברכה. גם מגן ידיים בשחור מט ובסגנון אופנועי השטח, היה מוסיף לדעתי למראה ושומר מעט בימים קרים במיוחד שהרוח לא תצליח לחכות ולחדור מבעד לכפפות. היו לו עוד כמה תלונות קטנוניות ולא חשובות ברגע של משבר, כשעל שביל חשוף בגובה רב חשקה נפשי בקפה חם ולא מצאתי היכן לשים את הכוס, אבל זה רק מראה שהפוקו הצליח להביא אותי לשביל חשוף וגבוה אליו לא הייתי מנסה להגיע עם קטנוע אחר במשקלו.
בכבישים מהירים ובירידות לים המלח, בשבילים ובשטח חצצי, הצמיג האחורי הגדול בקוטר 14 אינטש ושני הגלגלים הקדמיים, הצליחו להפגין אחיזה ויציבות. על איכות ופעולת המערכת הקדמית, אין לי שום דבר רע להגיד, להיפך, אהבתי אותה בפוקו אפילו יותר מאשר ב-MP3. המנוע גם הוא מצוין וחזק מספיק לרכיבה ארוכה בכבישים מפותלים והמחיר, יקר רק ב-4,000 ש"ח מה-MP3 עם מנוע ה-400 סמ"ק, 54,756 ש"ח. הפוקו לא מתאים לכל אחד, או שבעצם יותר נכון להגיד, שהפוקו מתאים רק לרוכבים שמחפשים כלי רכב מהנה עם מראה חריג, שרכבו בעבר על אופנוע ומחפשים רכב פנאי לטיולים ולרכיבה ארוכה ורוצים את הכל בלי להחליף הילוכים ובלי להוריד את הרגליים ברמזור.
מי שמחפש דו גלגלי סולידי הרי לא יצליח לחיות עם המראה האגרסיבי ובטח שלא עם תגובות השכנים. ההצלחה של ג'ילרה היא לא בהחדרת גנים ספורטיביים לתלתנוע, את זה יכלו לעשות גם עם המותג פיאג'ו. הניצחון האמיתי של ג'ילרה היה שהם הצליחו לקחת את מה שנראה היה כפתרון יציב לרוכב הרגוע שאולי נרתע מכלי רכב דו גלגליים ולהפכו לתשובה הלא רגועה לרוכב הלא יציב בנפשו שמחפש משהו חדש שאין לאחרים אבל לא מוכן לעבור ל-4 גלגלים.
* הכותב הנו עורך אתר הדו גלגלי 'ריידרס'