העיתונאים איבדו את הבלמים

הישראלים מתים על שערוריות. הן עוזרות לנו לעשות סדר ברצף הפחדים שמגדירים את הוויית קיומנו. פעם זה הגרעין של אחמדיניג'ד, אחר כך זה החשש מנקמת חיזבאללה ואפילו החשש מרעידת אדמה – כל אלו מרוממים אותנו לשיאים של אי שפיות. הרי כבר מזמן לא חפרנו מקלטים, אז כדאי שהם יעמדו גם בקפריזות של השבר הסורי אפריקני. והעיתונאים? הם חוגגים.

עולם הרכב, מטבעו, לא נוטה לספק כותרות שערורייתיות, אבל כאשר מתגלה פתאום ניצוץ קטן של תקווה לאסון לאומי, הכותרות רועמות. אז מה אם בדרך צריך לנפח סיפור על מקרה זעום בחשיבותו לממדים של מגה אירוע. ריקול (קריאה לתיקון) נחשבת לפעולה שבשגרה בעולם הרכב והיא מתחלקת לשתי רמות: קריאה לתיקון בטיחותי (אינו סובל דיחוי) וקריאה לתיקון שאינה בטיחותית (נועדה בעיקר למנוע תקלות משניות בחשיבותן). למעשה, אנחנו הצרכנים יכולים רק לברך על קיומו של הריקול, משום שהוא מבטא את רצונן ואחריותן של יצרניות הרכב להבטיח שהרכב שברשותנו ימשיך לשרת אותנו על הצד הטוב ביותר.

חברות הרכב עשו התקדמות גדולה ומבורכת מאז הסיפור המזעזע של פורד פינטו. בשנות ה-70, בעיצומו של משבר הנפט, יצרה פורד מכונית קומפקטית, שהתגלה בה כשל תכנוני הקשור למיקומו של מיכל הדלק. הוא נטה להתבקע ולגרום להתלקחות הרכב - על נוסעיו - גם במקרים של תאונות קלות בחלק האחורי.

חברת פורד, שהייתה מודעת לכשל, החליטה לעשות חישוב קר ואכזר: להשוות את עלות הקריאה לתיקון בכלי רכב שנמכרו לסך כל הפיצוי הכספי שיהיה עליה לשלם במקרה ותיתבע על ידי הלקוחות או בני משפחות הנספים (והניצולים) בתאונות. פורד, ניחשתם נכון, בחרה לוותר על הקריאה לתיקון. רק אחרי שמספרי ההרוגים עלו לרשויות על העצבים, הן דרשו מפורד לתקן את הליקוי ולפצות את הלקוחות. פורד יצאו קרחים מכאן ומכאן וכמובן שמוניטין החברה נפגע באופן קשה.

יצרניות הרכב, שראו את פורד נכווית מרותחין, החלו להיזהר גם מצוננים ובמרוצת השנים נעשו מאות ואלפי קריאות לתיקון. מה קרה הפעם? יצרנית הרכב, מאזדה העולמית, החליטה לדקדק על קוצו של יוד לאחר שמחקר בקרת איכות של החברה מצא קומץ של מכוניות (מבין מיליונים שנמכרו) מסביב לעולם, בהן נמצא חשש – כן, רק חשש - שצמת החשמל תתחכך בגוף המנוע. לאורך זמן, חיכוך זה עלול לגרום לשחיקת חומר הבידוד העוטף את חוטי החשמל ולגרום לקצר במערכת החשמל. התיקון מסתכם ב-30 דקות של הוספת מעט חומר בידוד (איזולירבנד) לצמת החוטים. באירופה דווקא בחרו שלא לבצע תיקון זה, בשל הסבירות הנמוכה לבעיות.

אבל במאורע זניח שכזה אין סיפור עיתונאי של ממש. אז מה עושים? מקצינים. מזכירים לעם שמדובר במכונית פופולרית במיוחד, מוסיפים לרשימה את האפשרות ל"מוות" של מחשב ניהול המנוע, מחזקים בחשש מהאפשרות לכיבוי המנוע תוך כדי נסיעה ומחפשים במיקרוסקופ סיכוי שמישהו ישלם על כך מכיסו. ואז, כמו כדור שלג, התגלגל הסיפור מהמרחב הוירטואלי אל מהדורות החדשות, העיתונים ותוכניות הבוקר.

הבעיה היא שאין סיפור. מה בסך הכל ניסתה יצרנית הרכב היפנית לעשות? למנוע אפשרות עתידית וממש לא סבירה להתרחשות תקלה חשמלית, שאינה בגדר סכנה בטיחותית. אחרי הכל, עד לרגע כתיבת שורות אלה, לא נתגלתה ולו מכונית אחת שהתרחשה בה תקלה מסוג זה - ומדובר במכוניות שחלקן נעות על כבישי העולם כבר כמעט שנתיים.

מאזדה העולמית והנציגה הישראלית, דלק מוטורס, יכלו לבחור בדרך אחרת לביצוע מלאכת התיקון המונע, כשם שעושות יצרניות רכב רבות אחרות, שמבצעות את התיקון במהלך הביקורים השגרתיים של כלי הרכב במוסכים ומבלי ליידע איש בדבר. במקרה הזה, לא הייתה מופיעה אפילו כותרת אחת. גם מאזדה וגם "דלק מוטורס" עשו טעות פטאלית: הן סיפרו ללקוחות, גם אם רק מתוך רצון טוב והפגנת אחריות. מה יקרה מעתה? מה יחליטו היבואנים ויצרניות הרכב המתחרים, במקרה שיהיה עליהם לבצע ריקול מסוג כל שהוא? ככל הנראה, הן יעדיפו לשתוק. לתקשורת הרכב לא יהיו כותרות, ואנחנו, הנהגים, ניפגע.