קפואים, אבל טסים

תמיד האמנתי שלכל פעילות יש את הזמן שלה. שחופשות סקי עושים בחורף, שפרחים קוטפים באביב ועל אופנועי ים רוכבים בקיץ, אבל טלפון שהגיע ממועדון אופנועי הים של BRP קאן-אם, הוכיח שאפשר גם אחרת. וכך, מעט אחרי שעת הג'חנון בבוקר יום שבת, התייצבנו למסע אנדורו חורפי של מועדון BRP על אופנועי ים בכינרת.

מזג האוויר הסגרירי והטמפרטורות החד-ספרתיות כמעט גרמו לאשתי ולי להתקפל חזרה לרכב ולהימלט כל עוד חום גופנו תקין. הרי זה נשמע לגמרי לא ריאלי להיכנס במזג האוויר הזה למימי הכינרת הקרים, סמוך מאוד לשפך הירדן הצונן ולרכוב במהירות תלת ספרתית מקפיאה לאורכה ולרוחבה של הכינרת. רק במזל נצליח לגמור את היום הזה בלי דלקת ריאות. אבל רגע לפני שאנחנו משנים את דעתנו, ניגש אלינו מנהל פעילות המועדון והרגיע כשבידיו חליפות גלישה עבות ומחממות.

אחרי שהתלבשנו, כונסו כל חברי המועדון לתדריך שכלל כמובן את כל הוראות הבטיחות וכן את המטרה שלשמה התכנסנו – מסע האנדורו. משתתפי המסע, שיזנקו מהחוף הצפוני של הכינרת (כפר נחום), צריכים לעבור בשתי נקודות בחופי הכינרת – חוף עין גב בצד המזרחי וחוף שלדג בחוף הדרומי כך שאנו אמורים לחצות את הכינרת לאורכה ולרוחבה, לבקר אצל המרשלים, לאסוף סימנים מזהים ולחזור אל כפר נחום. כל זה כמובן בזמן הקצר ביותר.

ואז, זינוק! שורה ארוכה של אופנועי ים פתחו בדהרה לעבר נקודות היעד. מימי הכינרת היו גליים רק מעט והדבר אפשר שייט במצערת פתוחה כמעט לגמרי בחלקים ניכרים מהדרך. המים עדיין קפואים ושפריצים מזדמנים הזכירו לנו עד כמה קרה יכולה להיות הנפילה למים, אם זו תקרה. אבל, בשלב מסוים, עם העלייה באדרנלין ובמאמץ הפיזי, היה לנו אפילו די חם. גם התפאורה שהייתה מסביבנו באירוע המועדון הייתה עוצרת נשימה. הכינרת האפרפרה מוקפת בהרים ירוקים ובין גליה מצאנו המוני מיני אווזים, שחפים ושאר בעלי כנף.

וכשנהנים, הזמן באמת טס, כי למרות שהאירוע, לא כולל ארוחת הצהריים במסעדת הדגים המקומית ארך מספר שעות, ההרגשה הייתה של דקות קצרות ולנו נשאר בפה טעם של עוד. בפעם הבאה אולי עם מזג אוויר קיצי יותר.