פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      קורס רכיבה - כיתה א'

      'עופר אבניר' יבואנית טרקטורוני קאן-אם ערכה קורס רכיבה מתקדמת על טרקטורונים. היינו שם והשכלנו

      היום: שישי. השעה: 10:00 בבוקר. המקום: חורשה בסמוך לחדרה. המטרה: קורס רכיבה מתקדמת על טרקטורונים. כן, יש חיה כזו ובעצם, עם היכרות די מעמיקה עם כלי השטח החדשים והמתקדמים שנכנסו לשוק, אנו מתפלאים איך עוד לא נעשה דבר שכזה בעבר.

      חברת 'עופר אבניר' יבואנית טרקטורוני קאן-אם לישראל החליטה לקבץ את הלקוחות שרכשו אחד מהכלים או שבבעלותם כלי שכזה ליום שלם של קורס רכיבה מתקדמת על כלי השטח המיוחדים הללו. אנחנו כמובן לא יכולנו לסרב להזדמנות שכזו שבה נוכל לספוג קצת תורה מרוכבי מירוצים מקצוענים - אלי אוחיון ואליקו אוחנה.

      מוכנים ומתרגשים, הגענו אל המקום והשעה שנקבעו ושם, תחת האוהל הצהוב המוכר של קאן-אם, פגשנו מספר לא מבוטל של רוכבים שבאו ללמוד איך עושים זאת נכון. מפגש זה אמור להיות הראשון מסדרה של רבים וכיאה לכזה, אנו מתחילים ישר מהבסיס.

      בטיחות, ישיבה, כיוון כידון

      כמו כל הדרכה טובה, גם זו מתחילה עם שורה של כללי זהירות ובטיחות. כל המשתתפים מתבקשים לעלות על ציוד רכיבה מלא כולל ביגוד, קסדות ומיגון ואנו עוברים לחלק יותר מעשי בהדרכה.

      אנו עוברים לכלים ויחד עם המדריכים מוודאים התאמה שלנו אל הכלים ובעיקר שהכידון בזווית הנכונה ושמנופי הבלמים והמצמד (למי שיש) נמצאים בקו נכון עם האמות ופרק כף היד. לאחר מכן, אנו גם לומדים לשבת ולעמוד נכון על הכלי ובעיקר איך להניע את הגוף בשלושה ממדים על הכלי כדי ליצור את העברות המשקל הנכונות.

      השלב הבא כלל את חלוקת החניכים לשתי קבוצות ויציאה לשביל לתרגל על רטוב את כללי הבסיס שזה הרגע למדנו.

      בלימה, הטיית הגוף וגז גז גז...

      כולם עולים על הכלים, חובשים קסדות ויוצאים לשטחי הלימוד. בשטח, סימנו המדריכים באמצעות קונוסים שביל ישר ופניה ימינה. שם אנחנו אמורים לתרגל את הטיית הגוף לתוך הפניה כדי לשמור על יציבות מקסימלית. בזה אחר זה הכלים שועטים אל הפניה, מאיצים, בולמים, פונים ויוצאים עם האצבע לחוצה חזק על המצערת.

      דבר אחד למדתי, שכשמסתכלים מהצד, זה נראה קל מאוד, הרבה יותר מהמציאות. כשהגיע תורי, הפניה הראשונה נראתה חדה מדי עבורי ועבור הרנגייד 800 העצום עליו אני רוכב. אני בולם, הרבה יותר מדי עד כדי כמעט עצירה ואז פשוט מסתובב. אחד המדריכים עוצר אותי ובסדרת הסברים קצרה שבה המסר היה בערך "אל תפחד, תעשה תנועה חלקה לתוך הפניה ותן בגז, הכל ילך טוב". אז ניסיתי ובאמת מתרגול אחד לשני, הצלחתי לחלוף על פני אותה פניה ימינה במהירות מתגברת ועם ביטחון מלא.

      ואז, בדיוק כשהרגשתי שאני שולט בעניינים, המדריכים שינו את הפניה, הפעם לשמאל ושוב הכל מהתחלה. אולם, אחרי שלומדים את הפרנציפ, הוא הופך להיות חלק בלתי נפרד מהרכיבה.

      אני שונא, שונא באמפים

      אחרי שלמדנו לפנות ימינה וגם שמאלה, הגיע הזמן לרסק את חוליות הגב על סדרה של באמפים אכזריים. אתם יודעים, הגלים המעצבנים האלה בשטח שצריך לעלות וגם לרדת שוב ושוב, עם הפנים למטה ואז למעלה כשחוליות הגב צועקות הצילו.

      אבל זה לא חייב להיות ככה. ממש כמו במירוצי הטרקטורונים שעוד רואים מדי פעם בטלוויזיה, ששם החבר'ה מצליחים לטוס מבלי לאבד קמ"ש אחד. המדריכים מקבצים אותנו בצמוד לתא השטח החדש ומסבירים שוב על יבש את הטכניקה לשלוט בכלי בבטחה על באמפים. כצפוי, על יבש זה פשוט. צריך לקחת את הגוף לאחור בחצי עמידה, למתוח את הידיים ולתת גז. 1+1+1=3? רק על הנייר.

      את המעבר הראשון על הבאמפים אני עושה לאט וכמעט גורם לפקק תנועה מאחורי ובהקפה השניה, אני כבר מהמר על כל הקופה, פותח גז וכמעט מנשק את הרצפה שלפני הטרקטורון במהירות גבוהה. זה היה מפחיד. החרטום כמעט נשתל באדמה ועוד רגע הייתי הופך לחלק מהנוף. בתרגולים הבאים התאמת המהירות לתנאי השטח הייתה טובה יותר, אבל עדיין צריך לתרגל יותר.

      מיני מסלול ו...

      אחרי כשעה וחצי של באמפים ופניות, אנו עוברים למסלול השלישי שאמור לשלב את כל מה שלמדנו עד לרגע זה. לשם כך, המדריכים בנו משבילי המקום מיני מסלול עם רצף פניות הדוקות ומהירות, ישורות להאצות, מעבר טכני ומה לא.

      כאן גם אני מתבקש להחליף כלי - לרדת מהרנגייד 800 ולעבור להתרשמות מהקימקו 350 שאמור להיות ידידותי יותר ובעיקר הרבה פחות עוקר הרים. אולם, שניות לאחר הזינוק וכבר על הפניה הראשונה, הקימקו מניף שני גלגלים צדיים באוויר וכמעט מעיף אותי לשיחים.

      המבנה הצר והקצר שלו, יחד עם מרכז כובד גבוה באשמת קשת ההתהפכות האוולית הופכות אותו לרגיש מאוד לעומסי צד בפניות. אני מתחיל להתגעגע לרנגייד ולמצערת שלו שגורמת לשליטה מעולה בכוח הרב שמגיע לגלגלים האחוריים.

      אחרי עוד ועוד הקפות, גם הקצב עולה והתחושה היא כמו של מיני מירוץ ופתאום בלי לשים לב בכלל אני מתחיל לבלום מאוחר יותר ויותר לתוך פניות, להטות את הגוף בטבעיות ולהגיע לרמת שליטה שמעולם לא הייתה לי בטרקטורון.

      גם החניכים הנוספים שהגיעו לקורס, חלקם צעירים ונראים מנוסים מאוד הרגישו בהתקדמות שבאה בעקבות ההדרכה והלמידה, אבל אז מגיעה ההפתעה. ולא מהסוג הטוב.

      קדימה להתסער!

      עוד אנחנו מתרגלים, ופתאום טנדר 4X4 של הרשות להגנת הסביבה מגיח משומקום והבחור מבקש לעצור הכל ולשוחח עם האחראי. אחריו מוזעקים עוד רכבי שטח של מג"ב עמוסים בשוטרים צעירים וחשדניים שהחליטו לסיים את החגיגה.

      מסתבר שבאותו רגע התנהל מבצע אכיפה גדול בתא שטח זה ואין מטרה נוחה יותר מחבר'ה מקובצים. הרי הרבה יותר קל לעצור אותנו באשר לרדוף אחר חוליגניים אמתיים שרוכבים ללא רשיונות או מיגון, יתכן בכלל על כלים גנובים תוך כדי שהם הורסים את הטבע.

      כל השיחות לא הועילו וההסברים שכאן מלמדים רכיבה נכונה, בטוחה ומכוונת בתא שטח מוגדר ועל שבילים בלבד, נפלו על אוזניים ערלות. קצין מג"ב שפיקח על האירוע עוד הביע תמיכה בסוג הפעילות הזו, בעיקר משום שגם הוא חובב רכבי שטח, אופנועים וטרקטורונים, אבל ידיו כבולות. החוק לא ממש "מת" על פעילויות מסוג זה, גם אם הן למטרה טובה וחשובה.

      האירוע כאמור חוסל בשיא, לא לפני שפרטי המשתתפים נרשמו ושהמארגנים נחקרו ומסרו את גרסאותיהם בפני הפקחים, אבל אנו מקווים כי חשיבותם ואיכותם של אירועי הדרכות מסוג זה לא יפלו קורבן לאטימות המשטרתית. ניפגש בהדרכבה הבאה.