פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      המירוץ לניצחון

      חודשיים של עבודה מפרכת הפכו את הפורסטר הסטנדרטית למכונית מירוץ לא שגרתית. אנחנו נוהגים בה ראשונים

      בדיוק ביום בו הגיע הפורסטר החדש של סובארו לישראל, נזדמן לנו לנהוג דווקא בדורו המיתחלף. מעין סגירת מעגל, רק על הצד המהנה שלה. ובכן, מה כל כך מעניין במכונית שהוצגה לפני 4 שנים? הייעוד שלה.

      לפני כחודשיים, בעת ביקור שיגרתי בסדנה של נהג מירוצי הראלי יובל מלמד, נודע לנו כי הוא מתעתד לבנות רכב מירוץ חדש. את מלמד אני מכיר לא מעט שנים וכבר ראיתי לא מעט מכוניות אותן הוא בנה, אלא שהרכב הספציפי הזה העיר את הסקרנות שבי, בעיקר לנוכח העובדה כי הוא שונה מכל מה שבנה עד היום – לא עוד אימפרזה שרירית ועתירת כנפיים. ממש לא.

      בשנת 2005 השתתף מלמד, יחד עם הנווט שלו מיקי יוחאי, בתחרות 'חוצה ישראל'. את הרכב למירוץ, סובארו פורסטר 2.0 ליטר טורבו, תרמה היבואנית ולאחר מספר שינויים שכללו את החלפת הבולמים לספורטיביים והתקנת מגני גחון מתבקשים, יצאו השניים לדרך המפרכת בת מאות הקילומטרים. אולם, מספר קילומטרים לפני הכניסה לעיר אילת, יבש מכל הדלק והפורסטר סיים את המירוץ לאכזבת כולם. אז הבנתם את הרמז. הרכב המדובר נבחר להיות דווקא פורסטר. למה? ככה.

      פירוק לגורמים

      אותו פורסטר שסירב להגיע לאילת, נכנס אל הסדנה של מלמד כשהפעם עתידו אחד – להשתתף בהצלחה במירוצי הראלי רייד הארוכים. למעשה, זאת הפעם הראשונה שרכב כביש-שביל קומפקטי-משפחתי-סטיישני מסוגו של הפורסטר נבנה בכדי להשתתף במירוץ מול רכבי שטח גדולים וחזקים. למעשה, גם חיפוש מעמיק ברחבי האינטרנט גילה כי בעולם קיים רק עוד אחד כמותו. משמע, לצוות מצפה עבודה לא קלה בכלל.

      השלב הראשון של הבנייה כלל פירוק עד ליסוד, ממש עד ליסוד. למה? ממספר סיבות. ראשית, מכונית ראלי צריכה להציע שרידות מקסימלית בתנאי שטח קשים המלווים גם בזעזועים שיכולים לפרק לגורמים שלדה של מכונית לא מחוזקת. שנית, במכונית כביש סטנדרטית, מותקנים רכיבים רבים שאינם חיוניים לתנאי מירוץ והסרתם תתרום גם בעיקר להפחתה משמעותית במשקל הרכב. כך למשל, הוסרו כל חומרי האטימה והבידוד, מושבים מיותרים נזרקו וגם מספר חלקי מתכת מיותרים פורקו. בנוסף לכך, פינות קריטיות בשלדת הרכב עברו עיבוי, חיזוק וריתוך מחדש, שוב, כדי לעמוד בכל אותם זעזועים אכזריים. מעט לפני ההרכבה מחדש, הותקן ברכב כלוב התהפכות בתקן FIA להגנה על יושבי הרכב (נהג ונווט) ולאחריו נשלחה המכונית לצביעה חיצונית ופנימית. כעת, נותר להרכיב הכל בחזרה. טוב, לא בדיוק הכל.

      נאמן למקור

      כאשר נבנה הפורסטר במקור, ביקשו המהנדסים שיעניק פינוק, נוחות והנאה לנוסעים. במכונית מירוץ, נוחות היא מותרות ופינוק אפילו לא קיים ברשימת סדרי העדיפות, לכן מכלולים רבים לא מצאו דרכם חזרה אל המכונית. כאן ניתן למנות את המושבים הרכים, מיזוג האוויר ועוד כמה פריטים שבחיי היום יום לא היינו נפרדים מהם לעולם. על צמצום המערכות, שבין היתר נועדו להפחית במשקל, הופקד שי פרח. זה החל לחבר מחדש את החיווט האלקטרוני, החשמל ומחשב המנוע המקורי. במקביל, עמלו שאר חברי הצוות על חיבור המנוע, הגיר, ושאר המכלולים המכניים. מיקי הנווט, הופקד על התקנת מערכות ה-GPS וציוד הצילום בתוך המכונית.

      לאחר שהושלמו כל תהליכי ההתקנה המסובכים, הותאמו זוג מושבי מירוץ מסוג 'באקט' יחד עם רתמות בטיחות והגה, כולם בתקן FIA. מערכת כיבוי אש נוספה גם היא, ומאחור הוכן מקום לגלגל חלופי. לבסוף, הותקנה מערכת קשר פנימית שסימנה את תחילת סופו של התהליך.

      בהתאם לקטגורית המירוץ, TS (סטנדרט), מעטים הם השינויים המכניים המותרים ועל הרכב לשמור על מרבית מכלוליו המקוריים. כך, אסורים שיפורי מנוע וגם מיכל הדלק והבלמים שומרים על צורתם המקורית. בהמשך לתקנון הסדרה, ניתן לעשות שימוש רק ברכב ש-50 יחידות ממנו נמכרו בישראל. על כן, חייבת המכונית לשמור גם על הגיר האוטומטי שלה, לא הדבר המקובל ביותר במסלולי המירוצים. שינוי משמעותי אשר מותר לביצוע, הוא החלפתם של הבולמים בכאלה שנועדו למסלולים העפר המפרכים.

      סוף סוף מתגלגלים

      פחות מחודשיים לאחר שנכנס לסדנה כמכונית סדרתית, יוצא הפורסטר כמכונית מירוץ לכל דבר ועניין. מספר כיוונונים למערכות ההיגוי והמתלים והרכב מוכן לטבילת האש הראשונה במקום בו נערך מירוץ הראלי רייד האחרון בליגת 'באחה ישראל'. יחד עם מיקי הנווט, מצאתי עצמי יושב בכיסא המירוץ, עורך עם הפורסטר את הנהיגה הראשונה – אפילו לפני יובל מלמד עצמו.

      כיוונים אחרונים למערכת ה-GPS מצידו של מיקי, חיבור מצלמות הווידאו למחשב ההקלטה, ואנחנו משחררים קלאץ' אל עבר נקודת הציון הראשונה. רגע, על מי אני עובד, אין כאן בכלל קלאץ'. האמת, קל להתרגל לעובדה שצריך להתרכז רק במסלול ושאין צורך לתזמן נכון את העברות ההילוכים. מצד שני, תגובתו של הגיר הסטנדרטי איטית משהו ויחד עם העובדה כי למנוע רק 160 סוסים, לא עוזרת להתקדם במהירות הרצויה בשבילים המהירים. מצד שלישי, לא תמיד המהירות היא הדבר הנחוץ בסוג כזה של מירוצים, בעיקר כשאחרי הגבעה מחכה פנייה חדה שמאלה עם בור במרכזה ואבן בדיוק במקום אליו מכוונים הגלגלים. החיפזון הוא מהשטן, לפחות כך אומרים.

      טבילת האש שלי ושל הפורסטר ארכה כ-60 ק"מ, ואחריהם עוד כמה שכללו סדרת צילומים. בהשוואה לאימפרזה ראלי עליה נהגתי מספר פעמים, החיים עם הפורסטר נראים לי קלים ולא בגלל שאין צורך להעביר ידנית את ההילוכים. מעניין אם אני אומר זאת גם לאחר 200 ק"מ, אורך ממוצע של מירוץ.

      סוגרים מעגל

      עם אותה מכונית אשר שירתה אותם במירוץ 'חוצה ישראל' בשנת 2005, התייצבו יובל מלמד ומיקי יוחאי לניסוי כלים במירוץ השני בליגת הראלי רייד של נעם היימן - 'באחה צאלים'. היעדרותם מהמירוץ הראשון לעונה, קבעה כי השניים יזנקו רק מהמקום האחרון כשלפניהם לא פחות מ-20 מכוניות. אופי השטח כלל שבילים מלאי חריצים ומהמורות, ואבק שהותירו 20 המתחרים שזינקו לפניהם והקשו את חייהם ואת חיי ה'סופר-פורסטר'.

      145 ק"מ כלל הסטייג' וכבר לאחר חצי שעה מתחילתו הוביל מלמד את קטגורית TS. תנאי הראות הקשים הקשו על העקיפות ושמירה על הרכב ממכשולים. לבסוף, שלושה ק"מ לפני סיומו של הסטייג', כשהם במקום הראשון בקטגוריה והשלישי הכללי, פרש הפורסטר בעקבות קריסת המשולש הקדמי. למרות זאת, סיכמו מלמד ויוחאי כי הם מרוצים מהקצב וההתקדמות וכי נכונה להם עוד עבודה בכדי להציג את מכונית המירוץ כפי שהם היו רוצים.