המפתח השוודי לבטיחות בדרכים

התגובה של סקאלין אינה מפתיעה. "חזון אפס" - התוכנית השוודית למניעת תאונות, עליה הגיע להרצות בישראל, מבוססת על קנה מידה מוסרי ולא כלכלי. המספר היחיד בתוכנית מוזכר כבר בשמה. זהו היעד - אפס הרוגים ואפס פצועים קשה. "נסיעה בדרכים אינה פעילות התנדבותית, אלא הכרחית", מוסבר בתוכנית, "על כן לא נוכל לקבל הרוגים ופצועים תוך שימוש בהן".

שינוי נוסף בתוכנית הוא הסטת האחריות מהמשתמש בדרך (הנהג או "הגורם האנושי", כפי שמעדיפים לקרוא לו בישראל) אל כל המעורבים בתחבורה, ובעצם, כל הגורמים בחברה - הממשלה יחד עם גופים פרטיים ומסחריים. "לא חשבנו שצריך להאשים את הנהג. לכל אחד יש חלק אחר באחריות לתאונה", אומר סקאלין ומוסיף "כאשר בטיחות תהיה ערך חשוב, תאונה תפגע בערכי המותג של חברות מסחריות. וולוו, למשל, הצהירה שעד 2020 אף אדם לא ימות במכונית מתוצרתה, וזהו אימוץ של חזון אפס".

"אנחנו מאמינים שהנהג צריך לקבל החלטות כשהוא מביא בחשבון את כל הסיכונים. כדי לעשות זאת הוא צריך לדעת מהם. כמו שיש דירוג בטיחות למכוניות, של EuroNCAP (מכון הבטיחות האירופי - ד.ש), אנחנו נותנים דירוג בטיחות גם לכבישים ועובדים על תקנים מחייבים גם לרמת הבטיחות של משאיות ואוטובוסים".

המטרה של השוודים היא הפחתת מספר הנפגעים, ולאו דווקא מספר התאונות. דוגמה לכך אפשר למצוא בהעדפה לבנות מעגלי תנועה על פני צמתים מרומזרים. בצומת מרומזר יתרחשו פחות תאונות, אך כשאלה יתרחשו יש סיכוי רב שיהיו חמורות (בשל זווית ההתנגשות). במעגל תנועה, לעומת זאת, יקרו יותר תאונות, אך הנזק יהיה בעיקר לרכוש. המעגל מאלץ את הנהג להאט או לעצור, והופך את הזווית בה מתנגשות המכוניות למסוכנת פחות.

החזון השאפתני של אפס הרוגים מבוסס על תפישה לפיה הסביבה חייבת להיות מותאמת לגוף האנושי, וכדי למנוע פגיעות קשות יש להפריד באופן כמעט מוחלט בין הנוסעים והולכי הרגל לבין גורמי הסיכון. הולכי רגל, למשל, לא צריכים להיחשף לסכנה של פגיעה מכלי רכב הנע ביותר מ-30 קמ"ש. כדי להשיג זאת, יש להפחית את המהירות המותרת באזורים בהם חוצים הולכי רגל את הכביש, או להפריד לגמרי בין המכוניות להולכי הרגל.

היושבים במכונית, מצידם, לא ייחשפו לפגיעה צדית (ב-90 מעלות) של מכונית הנעה ביותר מ-50 קמ"ש, ולפגיעה חזיתית מכלי רכב הנע ביותר מ-70 קמ"ש. גם האפשרות להתנגש בעצם בצד הכביש (עץ, עמוד חשמל) לא צריכה להתקיים במהירויות העולות על 50 קמ"ש. בכל המקרים האלה, האמצעי הוא הגבלת מהירות חריפה או הפרדה מוחלטת. אגב, השוודים לא מציעים הפחתת מהירות גורפת. "אחרי שמבצעים את כל השינויים ומתאימים את הדרכים לבני אדם, אין סיבה שלא להעלות את המהירות המרבית".

סקאלין הגיע לישראל בהזמנת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כדי להרצות ולהיפגש עם בכיריה. הוא לא הספיק להתרשם ממצב הבטיחות בישראל, אך נדהם כשגילה באיזו מהירות נוהגים כמה מנהגי המוניות. הביקור בישראל הוא חלק מהמגמה של השוודים לייצא את התפישות שלהם, ולהתייחס לבטיחות בדרכים בתור בעיה גלובלית.

"תחשוב שבכל יום מתרסקים עשרה מטוסי ג'מבו, ולאף אחד לא אכפת", אומר סקאלין, "כמות הנפגעים בעולם גדלה והולכת, וזה צפוי להמשיך לגדול. ב-2005 נהרגו 1.2 מיליון איש בתאונות ברחבי העולם, ללא סיבה".

נדמה שקשה להתנגד לכוונות הטובות של השוודים, אולם בחינת התוכנית חייבת גם לכלול את ניתוח התוצאות. "חזון אפס" הוכרז בשוודיה ב-95', אז שיעור ההרוגים השנתי בתאונות דרכים היה שישה הרוגים ל-100 אלף תושבים. ב-2006 ירד שיעור זה ל-4.7 הרוגים ל-100 אלף תושבים. זוהי ירידה מרשימה של כ-21.7%, אך המצב עדיין רחוק מאפס הרוגים. למעשה, מדובר על ירידה מתונה של כ-2% בשנה. אולם ייתכן שמוקדם לחרוץ את דין התוכנית השוודית. החזון השאפתני, הבסיס המוסרי המחייב ופתרונות מעשיים מעניינים, יכולים להיות מיושמים גם בישראל.

יאיר דורי, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אמר ל-TheMarker: "הזמנו את סקאלין כי אנחנו עוקבים הרבה זמן אחרי התוכנית השוודית.

"תנו לנו לפעול זמן ארוך מספיק להשלים את התהליך. בשוודיה הבינו שהולכי הרגל לא מוגנים, ומחקו 40% ממעברי החצייה, כדי שיעברו במעבר בטוח ולא יחצו בשאננות. אנחנו מקווים להתחיל בפיילוט של התייחסות אחרת למעברי חצייה. אמנם לא נמחק מעברים, אבל נשנה את הסימון. נהפוך את המעברים ליותר בולטים".

"צריך לעשות גם את זה. יש לבנות תשתיות שיגנו על המשתמשים בדרך. למשל גדרות ריסון המגינות על אופנוענים או גדרות מכבלים, שהתנגשות בהן לא הופכת את המכונית".