תחילת הפסקה הראשונה היא בדיוק המקום להודות פשעתי, חטאתי, עשיתי עבירה ביודעין ומגיע לי עונש. אז קיבלתי 12 שעות של נהיגה מונעת. משועשעת מהמחשבה שאצטרך לשבת שעה על כל שנה שיש לי רשיון, נכנסתי בשער של תיכון בדרום תל אביב. כמו גם בימי התיכון שלי ובהתאם לשיעור, בתיק היו לי אמצעי מניעה (ספר קריאה, מוזיקה ואזניות, ומחברת גדולה להסתיר את הכל).
אחרי רישום קצר נכנסתי לכיתה י' 1 ותפסתי מקום בקצה הכיתה. אט אט טפטפו לכיתה כל שאר 50 הפושעים, רובם המכריע גברים בכל הגילאים (מאוחר יותר זכיתי ללמוד שזה בגלל ששוטרים מוותרים לבחורות). אחריהם, באיחור אלגנטי נכנס כבוד המורה. הוויכוחים התחילו מיד ונגמרו אחרי ארבע שעות, אבל עוד נגיע לזה.
כל שנותר לי הוא להיכנס למצב מסוים של אטימות, שבו אפשר לקלוט רק את מה שחשוב למבחן. התחלתי לקרוא בספר שלי, והם התחילו לצעוק. כמובן שכולם ממורמרים על הזמן שנגזל מהם, כמובן שאף אחד מהם לא אשם, וכמובן שהיו את אלה שמיד יצאו למזכירה להשיג אישורים ליציאה מוקדמת. כמו בתיכון, רק עם אנשים בני 50.
חטאתי, פשעתי, מגיע לי
כאמור, מגיע לי ולכן קיבלתי בכניעה את העונש, אז ישבתי בכיתה בשקט וכבשתי כל יצר לקום ולצאת בטריקת דלת מהדהדת. למרות הדמיון המחשיד, לא תיארתי לעצמי שמשרד התחבורה אימפוטנט יותר ממשרד החינוך - המורה שנראה מנוסה ומודע לחומר האנושי שעומד מולו, ממש לא ניסה להילחם ואפילו עודד את זה.
שעה ארוכה בתחילת השיעור התחילה בשאלה: "מה המהירות המותרת בכביש בין עירוני?". במקום שיכתוב את התשובה על הלוח ושנמשיך הלאה (לשאלת המהירות המותרת בעיר, נגיד) נפתח דיון ארוך, קולני, משעמם ובלתי נסבל שבו חברי לכיתה ניסו לנחש את התשובה. זה נמשך 40(!) דקות. מיותר לציין שאיש מהצועקים לא ידע את התשובה.
וכך נמשך הסיוט. כשלמדנו על מהירות, הצעקות בכתה היו "אבל למה אני חייב לשים חגורה?!", כשדובר על חשיבות חגורת הבטיחות נשמעו משפטים כמו "אני יש לי מרצדס, יודע מה זה מראות", כשהמורה הסביר על החוק בנוגע לשמירת מרחק, זה שמאחורי צרח "אבל הסמיטריילר חתך אותי" ובהקשר של צמתים התעוררו כולם לקרב סכינים ווקאלי עם אמירות כמו "המורה אני חייב לצאת, יש לי אישור מפסיכולוג". מילא ההערות, מה שאני לא מבינה זה למה המורה שיתף עם זה פעולה - הוא נתן להם לצעוק ועודד דיון. זיון שכל.
שלושה מפגשים של בזבוז זמן
את החומר שלמדנו בשעה ארוכה מנשוא אפשר היה להעביר ב 15 דקות. זה אומר שאת כל הקורס "נהיגה מונעת" באורך 12 שעות (בשלושה מפגשים של בזבוז זמן, פעם בשבוע של יציאה מוקדמת מהעבודה) אפשר היה לסיים בשיעור אחד. גם ככה יש מבחן בסוף, למה לא להיות ענייני ונקודתי?
למה צריך למרוח את הזמן בדיונים סתומים והשמצה של שוטרים? כי זה קורס של משרד ממשלתי. כי כמו בתיכון, אין חשיבות לתוכן האמיתי של הדברים. כי כמו בכל דבר, אנשים מחפשים להתבטא ולא חלילה ללמוד משהו. אז תיזהרו בדרכים כי אלה 12 שעות של כלא. ואולי זאת בעצם מטרת העונש?