בכנס חגיגי שנערך לאחרונה בתל אביב חתמו 15 ראשי ערים גדולות בישראל על התחייבות להפחית את זיהום האוויר בתחומן. במרכז האמנה, המבוססת על אמנה בינלאומית של ארגון ICLEI של רשויות מוניציפליות, עומדת התחייבות להפחתת פליטת גזי החממה בתחומי הערים עד 2020. האמצעים שיינקטו לשם כך מגוונים, וכוללים נטיעת גנים ציבוריים, תאורת רחוב סולארית ומחזור פסולת.
גם תחום התחבורה לא נזנח בתוכניות, ובאמנה מפורט כי 15 העיריות יעודדו תחבורה ציבורית נקייה, הליכה ברגל, רכיבה על אופניים וכן את צמצום השימוש בתחבורה פרטית. ואולם כל אלה הן תוכניות רחוקות ועתידיות: בשלב הראשון יוקמו צוותי חשיבה בעיריות וייערך מיפוי ואפיון של המזהמים בעיר, ורק לאחר שנה לפחות, ייחל יישום התוכנית.
מבין 15 העיריות השותפות באמנה, עיריית תל אביב נמצאת כנראה בשלב המתקדם ביותר של גיבוש תוכנית להפחתת גזים מזהמים. בתל אביב מתמקדת הפעילות בחלקיקים רעילים (PM10) ולא בגזי חממה התורמים להתחממות כדור הארץ. משה בלסנהיים, ראש הרשות לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב, אומר כי "דרשנו מדן ומאגד שכל האוטובוסים שלהם יהיו עם ממירים בתקן יורו 4 לפחות, ואנחנו מתקינים ממירים מחמצנים גם במשאיות האשפה שלנו".
לומדים מאגרת הגודש של מילאנו
תוכניות נוספות של עיריית תל אביב הן החלפת כל המוניות בעיר במוניות היברידיות (לשם כך יהיה נחוץ סיוע ממשלתי) ואיסור הכניסה של רכבי דיזל למרכז העיר. כל זה מצטרף ל-100 ק"מ של שבילי אופניים שאמורים להיסלל, ולרכבת הקלה שתחילת פעילותה מיועדת ל-2013.
לתל אביב יש מודל לחיקוי: העיר התאומה מילאנו, שאף שלחה לטקס החתימה את נציב איכות הסביבה העירוני שלה, אדוראדו קרוצ'י.
אם תל אביב אכן תלך בדרכה של העיר האיטלקית, ייתכן שיש לנהגים המבקרים בה סיבה לחשוש - אחד הנדבכים המרכזיים בתוכנית של מילאנו הוא אגרת כניסה לעיר, המבוססת על כמות המזהמים שפולטת כל מכונית. האגרה נעה בין 2 ל-10 יורו, ומכוניות חשמליות, שאינן מזהמות, לא נדרשות לשלם אותה.
"הפרויקט התחיל בינואר 2008 ואנחנו רואים ירידה של 20% בכמות המכוניות הכוללת וירידה של 50% של המכוניות המזהמות ביותר", סיפר קרוצ'י ל-TheMarker. גם מחוץ לאזור האגרה היתה ירידה בכמות המכוניות, בשיעור של 12.5%. תוצאה נוספת של אגרת הכניסה היא ירידה במספר תאונות הדרכים: "בחודשיים האחרונים מספר התאונות פחת בחצי", אומר קרוצ'י.
כל זה נשמע כמעט אידילי, ואולם יש לזכור כי במילאנו פועלת מערכת תחבורה ציבורית מפותחת מאוד, שיכולה היתה לעמוד בדרישה - שעלתה ב-11% בחודשיים שחלפו מאז תחילת התוכנית. "הגבלת כניסה ברכב פרטי יעילה רק אם היא מלווה בתחבורה ציבורית טובה", מדגיש קרוצ'י, שהעירייה שלו תשקיע 3.5 מילארד יורו בקווי רכבת תחתית בחמש השנים הקרובות. התוכנית להפחתת הזיהום במילאנו כוללת גם סלילה של שבילי אופניים ועמדות הטענה בחינם לכלי רכב חשמליים (שלא כמו במיזם המכונית החשמלית העתידי בישראל).
"להשתמש בתשתית התחבורה הקיימת"
ומה באשר לפתרונות של תחבורה ציבורית בתוך הערים הישראליות? לדעתו של האדריכל ומתכנן הערים הלל שוקן, העניין לא כל כך מסובך. "מדינת ישראל תיכננה את עצמה לדעת", אומר שוקן. "מדינה עם גודל אוכלוסיה של עיר בינונית חושבת שכל עיר בה נדרשת לפתרונות תחבורה של מטרופולין גדול". שוקן טוען כי אין צורך להשקיע בתשתית יקרה לרכבת: "אם המדינה השקיעה כל כך הרבה בכבישים ותשתית לרכב, למה לא לעשות שימוש בתשתית בעבור תחבורה ציבורית טובה? במרכזי הערים כדאי להשתמש באוטובוסים, אולי אפילו חשמליים".
גם ד"ר אילן סלומון, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חושב שהרכבת אינה בהכרח הכלי היעיל ביותר להסעת המונים: "הרכבת לוקחת מספר מוגבל של אנשים, והיא בזבזנית מאוד אם אינה בתפוסה מלאה". סלומון טוען כי "הפתרון הוא אוטובוסים, שהם גמישים יותר מהרכבת. בחישוב של זמן הנסיעה מדלת לדלת, זמן הנסיעה באוטובוס קצר יותר". ואולם לדעתו, שיפור מערכת האוטובוסים אינו מספק: "תנאי בל יעבור הוא שביום שבו תתחיל לקדם תחבורה ציבורית - תתחיל להגביל את השימוש ברכב פרטי. רק אם תעשה זאת יהיה שינוי התנהגותי בשימוש בתחבורה".
תחנות אוטובוס מוגבהות בקוריצ'יבה
שוקן מתקנא במודל של העיר הברזילאית קוריצ'יבה (Curitiba): "ראש עיר בשם חיימה לרנר פיתח מערכת מאוד יעילה של תחבורה ציבורית, המבוססת על אוטובוסים". לרנר יישם באוטובוסים רעיונות רבים של הרכבת התחתית. "הוא הבין שקניית הכרטיסים באוטובוס והטיפוס אליו מן המדרכה דורשים זמן", אומר שוקן.
"אז הוא יצר תחנות אוטובוס מוגבהות, מהן אפשר לקנות כרטיס ולעלות ישירות לאוטובוס". חלק מהאוטובוסים בקורוטיבה הם מסוג BRT (Bus Rapid Transport), אוטובוסים תלת-מפרקיים ארוכים הדומים לרכבת קלה על גלגלים. בקרוב ייראו אוטובוסים מסוג זה גם בחיפה, שם יזכו לשם "מטרונית".
לשוקן יש רעיון נוסף להורדת מספר המכוניות במרכזי הערים: "במקום להשקיע בחפירת מנהרות לרכבת תחתית ובחניונים, העיריות יכולות לקנות 100 אלף סגוויי ולמכור אותם בחצי המחיר לתושבי העיר. זה יוריד את מספר המכוניות במהירות הבזק".