מצפצפים עלי?

חמש שנים בלונדון לימדו אותי הרבה. בעיקר שאסור להאמין לדברים שמספרים לך על לונדון. יש אוכל נהדר, לא תמיד יורד שם גשם ולא כל אוהדי הכדורגל הם חוליגנים.
לעומת זאת אם מספרים לכם שבלונדון אנשים יודעים לעמוד בתור, הטלוויזיה מצוינת ( בעיקר הדוקומנטרית) ושבכביש לא מצפצפים, בהחלט תאמינו.

יום ראשון, שבע בבוקר. שכונה שקטה בתל אביב. משאיות של תנובה ויוטבתה מגיעות למכולת הקטנה מתחת לבית. אותה מכולת שכולנו גאים שעדיין קיימת אצלנו בשכונה.
כמו בכל יום ראשון המשאיות חוסמות את הכביש הצר. ואז מתחילה אורגיית הצפצופים.
אנשים שרק לפני רגע קנו שוקו ולחמנייה במכולת מצפצפים בכל הכוח. והרי המשאית לא תזוז עד שיגמרו לפרוק ממנה את הסחורה. זה כנראה לא ממש משנה. בינתיים בקומה שלישית אני חייבת לסגור את כל החלונות בבית כדי לשמוע משהו.

יום רביעי, שמונה ועשרים בבוקר. חוזרת עם הילדה אחרי חיסון בטיפת חלב. הילדה לא במצב רוח עליז ובכל רמזור אני מנסה לשעשע אותה. אופס... הרמזור התחלף לירוק והראש שלי עדיין מופנה למושב האחורי. צפצוף חזק. בזבזתי למישהו שלוש שניות מהחיים. כבר שבעה חודשים מאז שחזרנו מבריטניה ופתאום הבנתי שיש פסקול חדש - ישן שמלווה את חיי. צפצופים. האם רק העיר קהיר גרועה מישראל בכמות הצפצופים?

מרוב רעש קצת התבלבלתי, אז שאלתי את המומחים אם מותר פה לצפצף ומסתבר שממש לא. החוק אומר שמותר לצפצף רק כדי למנוע תאונה. מעניין, כנראה שבכל רגע נתון נמנעות על הכבישים ליד הבית שלי עשרות תאונות. הלוואי. אגב, ידעתם שאפילו יש תמרור ייעודי לאיסור הצפצוף?

הנושא קצת שחוק אבל ההלם הוא גדול. בכל מקום יש נהגים עצבניים, נהגים שחותכים מסלולים ומתעללים בהולכי רגל. לא הכל מושלם מעבר לים. העניין הוא שכשמצפצפים לך אתה יודע שבאמת עשית משהו מסוכן. פה, כשהראש שלי מלא ברעש, אני מתעלמת כמעט מכל צפצוף. אולי מישהו בכלל מנסה להגיד שיוצא לי עשן מהמנוע או שהדלת שלי פתוחה? אני כנראה לעולם לא אדע.

דרך אגב, ניסיתם לעמוד מאחורי משאית זבל ולא לצפצף? אתמול קיבלתי חיוך מאיש האוטו זבל והתנצלות (עם הידיים) על ההמתנה. היה דווקא נחמד. נסו את זה פעם, את ה'לא לצפצף' יום אחד בשבוע. החיים של כולנו יהיו טובים ושקטים יותר.