בטיחות בדרכים? זה פתיר

היו"ר החדש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, זיוה פתיר, למדה כימיה, אבל את הקריירה שלה עשתה במכון התקנים ובאירגון התקינה הבינלאומי ISO, שם שימשה יו"ר ההנהלה הטכנית של ISO העולמית.

לרשות הביאה אתה פתיר גישה טכנית הקוראת להחיל סטנדרטים ברורים על תחומי חיים שונים. "התקנים יוצאים מהנחה שהכל מדיד", היא אומרת. "גם ערכים איכותיים אפשר למדוד בשביעות רצון. התקנים הם קווי הנחיה לכל תחום בחיים".

לעומת יאיר דורי, מנכ"ל הרשות, המצטייר כאיש מעשה, פתיר נהנית ללמוד את הנושא, להכיר מומחים מהעולם ולהעלות שאלות בנוגע לבטיחות בדרכים.

למרות חיבתה לתקנים וסטנדרטים, ממליצה פתיר להיזהר מתקינת יתר, שעלולה לפעול כבומרנג. היא מזכירה כי על התקנים להיות ישימים, ולכן יש צורך להתאים אותם ליכולות של יצרניות ויבואניות הרכב.

"צריך לייצר שיטה של בלמים ואיזונים, כאלה שיאפשרו לתעשייה לשרוד", קובעת פתיר. "ברכב, למשל, בודקים את תפקוד המכלול, וגם בתחומים אחרים נכנסים לפרטים. התקינה נהפכת למורכבת ודורשת תיאום בינלאומי. המכונית מיוצרת בכמה מדינות, מה שמשפיע על היכולת לבדוק את שרשרת האספקה; ואם אתה רוצה לבחון את נושא האחריות החברתית, אז זה כבר ברמה כלל עולמית.

"אחת הבעיות בתקינה של מוצרים כלכליים היא ההשפעה על שולי הרווח בכל מדינה. אתה דורש מהחברות שקיפות מלאה, והן לא תמיד רוצות בזה. אבל בטיחות בדרכים זה לא עניין כלכלי, אלא אתי".

"אני מאמינה שכל אחד צריך לתרום חברתית. התפקיד של מועצת הרשות הלאומית הוא לקבוע מדיניות ולבקר את הביצוע שלה. אנחנו צריכים גם ליצור חיבור לאנשי ציבור וקובעי דעה, ולהדגיש עד כמה בטיחות היא נושא ערכי.

"אנחנו כאן בשביל לחשוב מחוץ לקופסה. למשל, אולי צריך להחליט שארגונים וחברות ינהלו את צי הרכב כמו שהם מנהלים את האיכות. החברה לא תקבל רכב אם הוא לא יעמוד בקריטריונים בטיחותיים נוספים".

"התפקיד הכי חשוב של יו"ר הוא לבחור את המנכ"ל ולתת לו לעבוד. אסור לו להיות מנכ"ל לעת מצוא. תפקידו לייצר מדיניות".

לדברי פתיר, יש אנשים שעינם צרה בעצם קיומה של הרשות. "צריך להראות תוצאות, אבל אני לא מאמינה במדידה יומיומית של תאונות והרוגים", היא אומרת. "בסטטיסטיקה צריך לבדוק את התהליכים שגרמו לתוצאה, ולא את התוצאה עצמה. ציות לתמרורים, מהירות, חגירה - כל אלה שינויים התנהגותיים ולא פיסיים. אני מאמינה גדולה בטכנולוגיה, וחושבת שאפשר לייצר מנגנונים שימנעו את הטעויות של הנהג".

פתיר אומרת כי לניהול "נשי" יש יתרון על ניהול "גברי". "זהו ניהול משתף, שכולל הרבה אלמנטים של הדרכה, מנהיגות, העצמת הפרט ובניית הזדהותו עם הארגון", היא אומרת. "ניהול כוחני אינו רלוונטי בארגון שטוח, שבו הידע חודר לכל הרבדים".

לפוליטיקאים היא ממליצה שלא לצאת בהכרזות אחרי הצלחות קצרות טווח, כי המגמה עשויה להשתנות. "אלה תהליכים שלוקחים זמן", היא אומרת. "הסיבה לירידה בכמות ההרוגים בישראל נובעת גם ממערך טראומה יעיל, שהשתכלל כדי לטפל דווקא בנפגעי טרור. בטווח הארוך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו להיות אחת מחמש המדינות הטובות בעולם ברמת הבטיחות בדרכים".

פתיר מוסיפה כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ביקורת היא פשוט להתעלם ממנה ולהתרכז בהשגת תוצאות. "בסוף כולם יגידו שהרשות תרמה תרומה אמיתית", היא משוכנעת.

"ארגון הבריאות העולמי החליט שתאונות דרכים זו מגפה שגורמת ליותר מקרי מוות מאיידס, אבל באיידס מושקעים 920 מיליון דולר בשנה ובבטיחות בדרכים רק 30 מיליון דולר", היא אומרת. "אפשר להתחיל תהליכים של מניעה וטיפול במגמה הזאת, ממש כמו חיסון נגד תאונות דרכים. טכנולוגיה היא כלי מצוין להשיג את זה".

לדברי פתיר, המצב של ישראל אינו רע ביחס למערב אירופה, אם כי בתחום הולכי הרגל היא מגדירה את המצב כ"קטסטרופלי". לדבריה, רק ביפן נפגעים באופן יחסי יותר הולכי רגל מאשר בישראל.

פתיר יודעת כי הציבור סבור כי המצב בדרכים חמור, ולדבריה יש לרשות אינטרס שהוא ימשיך לחשוב כך. "בהשאלה מתחום הכלכלה, אנחנו צריכים לחולל ביקושים לפעילות שלנו", היא אומרת. "יאיר דורי, מנכ"ל הרשות, עושה את זה מצוין. בתחום הבטיחות מחוללים ביקושים על ידי התניות וחוקים. למשל, לקנות שירותים רק מחברות ששומרות על הבטיחות".