" מרוב כבישים לא נותר מקום לפרחים"

"תחבורה זה התחום החשוב ביותר כאשר מדברים על איכות הסביבה", מסבירה קינן את עמדתה. "אם אני משווה את זה לגוף האדם - אז התחבורה היא השלד ומערכת הדם ביחד. קווי התחבורה קובעים את צורת ההתיישבות וגם מחברים ביניהן. מגמות להפחתת זיהום אוויר ניתן לשנות בתוך כמה שנים, אבל בכל הנוגע לבניית תשתיות - השינויים עלולים להיות בלתי הפיכים. פעם דיברו איתנו על הצלת פרחי בר, אבל היום כבר לא נותרו לפרחים מקומות לגדול בהם מרוב כבישים שנסללו. יש כאלה שמנסים עדיין להציג כבישים כקידמה, אבל לדעתי זו חזות האגרסיוויות האנושית".

הקשיים בתחום עיסוקה, טוענת קינן, נובעים מכך שבתחום התחבורה קיימים אינטרסים סותרים. "הרבה פעמים יש קונפליקט בין ערכים של איכות מצד אחד, לבין פיתוח ורווחיות מצד שני. בכל זאת, תחבורה יעילה היא דבר נכון מבחינה כלכלית ומבחינה סביבתית, וזה הקסם של התחום הזה", היא מסבירה.

עמותת תחבורה היום ומחר הוקמה ב-1998, ונוהלה בתחילה על ידי ד"ר קארל מרטאנס, מומחה הולנדי לתחבורה שנישא לישראלית והיגר ארצה. מטרתה היא לעודד "תחבורה בת קיימא".

"תחבורה בת קיימא מאפשרת לכל תושב לבצע את הפעילות היומיומית שלו, תוך מינימום פגיעה בסביבה ומינימום שימוש במשאבים. ככל שאתה סולל יותר כבישים, אתה מעודד נסיעה ברכב פרטי, ומעודד מערכות שתלויות בו. למשל, אדם שעומד בפקק גורם להתארכות של הפקק. לפי תחשיב של משרד התחבורה, הנזק מפקקים נאמד בשמונה שקלים לק"מ, על כל אדם".

"הפתרון הוא ניהול כולל של התחבורה. יש המון בעיות במצב הקיים ולב הבעיה נעוץ בנסיעות הפרטיות לעבודה. אין שום אכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית, וכל אחד נוסע איפה שבא לו. אנחנו גם לא משלמים את העלויות האמיתיות של נסיעה בכביש. זוהי לא כלכלת שוק - אלא כשל שוק מובנה, כאשר הפגיעה הסביבתית מתחלקת בין כולם. ברור, כי חייב להיות ניהול מלמעלה של מערכת התחבורה, ניהול של ההיצע וניהול של הביקוש".

במסמך המלצות שהפיצה תחבורה היום ומחר לקראת כנס "מגיעים לעבודה בירוק" שייערך מחר בתל אביב, היא מונה את הבעיות הנעוצות בהגעה לעבודה ברכב פרטי, ובהן תאונות דרכים, זיהום אוויר, מתח נפשי כתוצאה מהפקקים, השחתת הנוף, זיהום קרקע בשל ריבוי תחנות הדלק ואפילו חוסר צדק חברתי, על רקע מעוטי יכולת שאינם יכולים להרשות לעצמם נסיעה במכונית.

במסמך ההמלצות, שחובר בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, מציעה תחבורה היום ומחר מגוון פתרונות לשימוש בתחבורה באופן שפוגע בסביבה במידה פחותה ככל האפשר.

ראשית, מציעה העמותה למקם את משרדי העבודה בקרבת מגורי העובדים או בקרבת תחנת רכבת ומוקדי תחבורה ציבורית. כדוגמה, מציינים בעמותה את צ'ק פוינט, שמשרדיה נמצאים במרחק הליכה מתחנת רכבת מרכז בתל אביב.

פתרונות נוספים הם הסעות עובדים ופדיון חנייה. בתחבורה היום ומחר טוענים כי מקום העבודה לא מחויב להעניק חנייה לעובד, אך אם הוא מקנה לו אפשרות לחנייה - הרי שיש לפצות בתשלום את מי שבוחר שלא להגיע למקום העבודה עם כלי הרכב הפרטי. בכך, מסבירים בעמותה, נעשית "בחירה אמיתית" בין שימוש ברכב לבין שימוש בתחבורה ציבורית. "אפשר גם לראות זאת כמעין קנס למי שאינו שומר על הסביבה", מסבירה קינן.

"אנחנו לא רוצים להכריח אף אחד לוותר על המכונית הפרטית, אלא רק לבקש לשלם את העלות האמיתית של השימוש בה. אין כאן התנגדות לעובדים, להיפך. אין סיבה שאחרי יום עבודה ארוך עובדים יעלו על הרכב כשהם נרדמים על ההגה. צריך לאפשר להם לבחור, והצעד הראשון שיש לעשות הוא לבצע סקר פנימי שיבדוק מהם צורכי העובדים ועל מה הם מוכנים לוותר. רק אז אפשר יהיה להתאים עבורם את הפתרון הטוב ביותר".

הקריאה של קינן לוויתור על הרכב הפרטי בעייתית לאור העבודה שמערך התחבורה הציבורית בישראל אינו יעיל, וכרוך בוויתור על זמן יקר. עם זאת, קינן לא רואה בכך בעיה מיוחדת. "התחבורה תשתפר אם תעלה הדרישה לשימוש בה. בעבור הרבה עובדים כיום, התחבורה הציבורית יעילה יותר מהמכונית הפרטית".

התגובות לעקרונות שמציגה תחבורה היום ומחר אוהדות ברובן, אך בה בעת גם מעט ספקניות. כך למשל, נועם קום מפורום נוהגים היי-טק אומר כי: "מדובר ברעיונות טובים, אבל צריך לשאול: במה העובדים יסעו לעבודה אם לא במכונית? אנחנו חיים במדינה נטולת פתרונות תחבורתיים ראויים. אם יהיה אפשר להוריד את המכונית מהכביש אפילו פעם בשבוע זה יהיה מצוין - שמיטה למכוניות לא רק של חברות היי-טק, אלא של כל המשק".

מנהל צי רכב גדול אמר בהקשר זה: "עבור מי שעובד בשעות משתנות, המכוניות הפרטיות מאפשרות את הגמישות הרבה ביותר. הסעות עובדים גם לא תמיד זולות יותר מליסינג".

קינן מפנה את חיצי הביקורת שלה בעיקר כלפי משרד התחבורה. "אנחנו שמחים על התוכנית לעידוד תחבורה ציבורית, אבל אי אפשר לעודד גם נסיעה ברכב פרטי במקביל. במקום רעיונות מועילים, יש הצעות חוק פופוליסטיות שמעודדות עודף נסיעה בכביש. שאול מופז התנגד למשל לרפורמה בענף הליסינג, וזו אוזלת יד מוחלטת.

"נושא התחבורה מחולק בישראל בין גורמים לא מתואמים: יש חברות כמו מע"צ, נתיבי איילון או כביש חוצה ישראל שהיו צריכות לאכוף מדיניות, אך הופכות להיות קובעות מדיניות. מסיבה זו, אנו צריכים בישראל משרד תחבורה ורשויות שיכולים לעמוד בלחצים שמפעילים עליהם גופים שונים וקבוצות הלחץ".

"בסך הכל כן. מבחינה תפישתית יש קפיצת מדרגה בשנים האחרונות. בכל זאת, התפקיד של המדינה הוא לייצר רגולציה וחקיקה כדי לקדם את מערך התחבורה בישראל, באופן שיהיה טוב לכולם. ככל שנייצר יותר רגולציה, כך נחזק את מרכזי הערים ונפחית את הפרבור - וכשאני מדברת על ערים אני לא מתייחסת רק לתל אביב, אלא גם לקריית שמונה, עפולה וקריית גת, שיהפכו למרכזים עירוניים".

"יש צורך להיזהר בזה. מכונית חשמלית לא תפתור את הבעיה התחבורתית, והדבר היחיד שהיא תעשה זה להעביר את מוקד הזיהום מהאגזוז אל הארובה. עדיין יהיה צריך לעמוד בפקקים ולבנות עוד ועוד כבישים".