פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מבחן דרכים: ניסאן טידה

      מנוע כוחני, ביצועים פראיים והתנהגות כביש מדהימה, לא מצאנו בה, אבל כן מצאנו שימושיות למשפחה, גם אם קצת משעממת

      "בשבילי, מכונית היא כמו בלנדר" אמר לי פעם מכר. "אני לא צריך שהבלנדר ירגש אותי בכל פעם שאני טוחן בו פירות וקרח. השייק פירות שהוא מייצר עבורי, עושה את העבודה. כך גם המכונית שלי. היא צריכה לקחת אותי מהבית לעבודה ואת הילדים לגן ובעצם הנסיעה אני לא מוצא שום ריגוש. העובדה שהילדים מגיעים לגן בקלות, זה סוג של ריגוש עבורי או לפחות מענה לצורך."

      למען האמת, למרות שאנו עיתונאי הרכב נוהגים תמיד לחפש את ההנאה מהנהיגה כערך מוסף מהמכוניות הנבחנות, אין כל בעיה עם דעה זו. להיפך, תפיסה צרכנית זו היא שלרוב מסייעת לרוכשי המכוניות לבצע את הקניה הנכונה, של המכונית הנכונה, זו שתענה טוב ככל הניתן על צרכיהם.

      אז אם אתם נמנים על קבוצת צרכנים זו, שבה נבחרות המכוניות על פי תועלתן התחבורתית-משפחתית בלבד, אתם מוזמנים להמשיך איתנו הלאה, שכן הטידה החדשה של ניסאן עשויה לקלוע לכם בול בפוני. אולם, אם בינכם ישנם קוראים השייכים לזן המצומצם של הנהגים שמחפשים את אותה תכונה חמקמקה מהמכונית שלהם, גם אם מדובר במשפחומטית עממית, תרגישו חופשיים לוותר. הטידה לא תעשה לכם שום חשק לשבת מאחורי הגה.

      יוצאת מפרופורציה

      מדי דור ודור, כל כלי הרכב החדשים מוסיפים סנטימטרים מכבדים ביחס אל קודמיהם, במטרה לשפר את מרחב המחייה המוצע למשתמשים. מצד אחד זה נהדר כי השימושיות באמת משתפרת, אבל מצד שני, המכוניות נעשות גדולות וכבדות מאוד ולעיתים גם מאבדות את הפרופורציות, בשילוב עם עיצוב לא ממש מוקפד. וזה בדיוק מה שקרה לטידה הזו.

      ונתחיל דווקא מהצד הפחות חזק אצל הטידה, בעצם, מכל צד היא פחות חזקה. הטידה החדשה נראית מאוד משונה בהופעתה מכל כיוון שמתבוננים בה. חמור ביותר הוא המבט מהפרופיל. למרות אורך של 448 ס"מ (וזה המון למכונית משפחתית), גובהה מעט מעל 153 ס"מ (גבוה מהממוצע) ויחד עם קורות משונות למראה וישבן פחוס ונפול, מתקבל מראה גמלוני למדי. אפילו לא נאה בלשון המעטה אם תרצו. עיצוב שבאסכולה שלו נמצאת גם הסוזוקי SX4, שגם היא לא מהנאות על הכביש.

      אולם, כאשר נכנסים פנימה, קורים שני דברים. אחד, לא רואים עד כמה ה'בחוץ' לא יפה. שתיים, מגלים תא נוסעים מרווח מאוד. מאוד מאוד. ראשית, בזכות הגג הגבוה, יש מקום גם לשחקן כדורסל מאחורי ההגה, וגם לו יהיה המון מקום לתסרוקת מקורית, גם אם זו לא קרחת על הסכין. בנוסף לכך, גם אם תושיבו את אותו שחקן במושב האחורי, הוא לא יתלונן יותר מדי. המרווח שם מצוין בכל ממד – לברכיים, לראש ולמה שתרצו, מכאן שילדים יכולים לחיות שם מצוין.

      אחרי שסיימנו לספור סנטימטרים עודפים מסביב לגוף, התפנינו להביט קצת מסביבנו על סביבת המחייה. וזו נראית נעימה מאוד, או לפחות שונה ומקורית. צבעי הפנים נעים על גווני החום בהיר ובז', שזהו ניגוד גמור מהשחור הנפוץ כל כך אצל המכוניות המתחרות. גם העיצוב נראה סביר, אם כי מיעוט באבזור מפנק ואיכות גימור שאינה מושלמת פוגעים באווירה הכללית.

      נקודה אחרונה שמעניקה לטידה ציון מעולה, קשורה לתא המטען. זה מציע נפח עצום של 500 ליטרים ואנו הצלחנו לדחוס לתוכו ציוד מלא למשפחה קטנה לסופ"ש, עגלת תינוקות, שני אבטיחים, שלל תיקים ועוד היה מקום ספייר. נהדר.

      יש מנוע?

      האלמרה ז"ל, הוצעה בישראל כשבחזיתה שוכן מנוע 1.8 ליטר, דבר חריג במחוזותינו וה-200 סמ"קים האלה, בזמן שעשו טוב לביצועים, עשו רע לתפישה בקרב הצרכנים ולכן היא גם נמכרה במספרים מצומצמים.

      הטידה החדשה מצוידת במנוע 1.6 ליטר קונבנציונלי לכל דבר ועניין ולו 110 כ"ס קונבנציונליים עוד יותר. אולם, למרות המספרים הסבירים ונתוני הביצועים הלא מרשימים (12.6 שניות ל-100 קמ"ש, 170 קמ"ש מרביים), הטידה לא מרגישה עצלה. לפחות לא עצלה מדי. פעולת המנוע מרגישה מעט מתכתית ומחוספסת, אך הטידה מצליחה להתקדם בקצב לא רע ביחס לתנועה מסביבה. לא ספורטיבית בשום אופן או מובן, אבל בהחלט מספקת.

      אל מנוע זה משודכת תיבת הילוכים אוטומטית, קונבנציונלית גם כן, אולי קונבנציונלית מדי שכן לה רק 4 הילוכים ואלה לא עושים חסד עם המנוע. יחסי ההעברה ארוכים למדי וגם כמעט מדי מעבר הילוך, מגלים חוסר חפיפה בין ההילוכים, מה שגורם לנפילת כוח מורגשת, פעם אחר פעם. בנסיעת המבחן שלנו שלקחה אותנו כמעט לכל אורכה של המדינה, הציגה הטידה צריכת דלק ממוצעת של 9.5 קילומטרים לכל ליטר דלק. שוב, לא רע, אבל יתכן שאם היינו נועצים בה מעט פחות את הדורבנות, היינו מתקרבים יותר אל נתון היצרן לצריכה ממוצעת של כ-13 ק"מ לליטר.

      נוחות והתנהגות

      גם כאן, אין הפתעות, לא לטובה ולא לרעה. הטידה עושה בדיוק מה שמצופה ממנה, ולא גרם יותר. מצד אחד, התנהגות הכביש שלה לא תשלח אתכם באמצע הלילה אל כבישי הנהיגה כדי לקלף צמיגים – וזה בסדר, כי היא ממש לא אמורה לעשות זאת, או לנסות לרמוז על כך שהיא רוצה לעשות זאת, אבל מצד שני, היא לא תבהיל אתכם בשום מקרה על הכביש. כצפוי, כשדוחקים בה מעבר ליכולותיה, היא מגלה תת היגוי קל, אך לא ממש נורא, הבלמים נחלשים ונעשים ספוגיים וכן הלאה. כמו כן, גם ההגה לא מעביר תחושות מהגלגלים וגם משקלו קליל. מאוד קליל, כך שאפשר לסובב אותו ממש עם הזרת. יש מי שיאהב את זה כך ויש מי שלא, כמונו למשל.

      גם בסעיף הנוחות, שומרת הטידה על הבינוניות. מצד אחד, היא מצליחה לספוג באופן משביע רצון מהמורות. היא לא מאיימת להתרסק עליהן ולרוב גם מוציאה את העוקץ מרובן, כך שהנוסעים לא מופרעים באופן קבוע מתנאי הדרך. אולם, נוחות הנסיעה רחוקה מלהתקרב אל הרמה הגבוהה של מכוניות צרפתיות ורכות המתלים רחוקה מלהתקרב אל רמת השליטה והדיוק שמציעה למשל המתחרה מארץ המוצא, המאזדה 3 למשל. בקיצור, לא רעה, אבל גם לא מדהימה בפרק הנוחות.

      עוד אופציה בליסינג

      הטידה שהגיעה אלינו למבחן היא זו המאובזרת יותר, שמחירה מגיע לכדי 120 אלף שקלים, קרי קבוצת רישוי 3. אולם, למרות יתרון התוספות הקטנות שמסביב שיכולות לעשות את החיים קצת יותר נחמדים איתה, את מרב המכירות תקבע גרסת ה-111 אלף שקל, זו שניצבת בקצה קבוצת רישוי 2.

      כלומר, מרב המכירות יופנו אל ציי הרכב, אם אלה יקבלו מחיר אטרקטיבי מהיבואן. בסיכומו של יום, אפשר לברך על כך שסוף סוף יש לניסאן מתחרה בקבוצת המשפחתיות, לאחר תקופת יובש מוחשית מאז שהאלמרה פסה מהעולם. בנוסף לכך, אפשר לומר כי ישנה כאן מכונית שנותנת מענה מצוין לצרכים משפחתיים בזכות שימושיות מרשימה שנוגעת לכל סעיפי תא הנוסעים. זאת כמובן במידה והצלחתם לבלוע את הגלולה בכל הקשור לעיצובה החיצוני.