מה עושים עם ההורים?

מזל טוב, אתה הולך להיות בן 16. זה לא שמגיעות לך על זה מחיאות כפיים, כי תכלס כל מה שזה אומר, זה שבמשך 15 השנים האחרונות הצלחת פחות או יותר לשמוע בקול ההורים שלך, ולא לעשות לעצמך שום נזק בלתי הפיך. בכל זאת, השנה קורה משהו חשוב - על פי החוק, אתה הופך להיות כזה שיכול לטפס מעל מושבו של כלי בנפח של 125 סמ"ק המייצר 14 כוחות סוס, וממש לרכוב עליו בלי לנסות לברוח משוטרים שמסמנים לך לעצור. זה ידרוש ממך לעמוד במבחן התיאוריה ובדרישות בוחן מטעם משרד התחבורה, אבל אנחנו כבר יודעים שלא הם אלו שמפחידים אותך.

למרבה הצער, אצל רוב המתבגרים, ההורים הם אלו שמטילים את הוטו הסופי, תוך שהם מוכנים לצאת מגדרם בהבטחות שטרם נשמעו בבית. למשל: "... עזוב אותך מאופנוע, תתאפק עוד שנה ונקנה לך אוטו מגניב... ". כמובן שכשהם אומרים 'מגניב', אתה חושב על משהו ספורטיבי ובלי גג, והם חושבים על מרכבה סימן 4.

בבתים מסוימים (בלי להזכיר עדות, אבל מהסוג שנהוג לאכול בו גפילטע פיש), כשנושא השוחד לא עובד, מנסים גישות יצירתיות יותר כמו צעקות 'גוועלט', במהלכן בדרך כלל האמא מנסה לשלב את כשרון המשחק שלה עם קצת ידע בסיסי ברפואה עת היא מביימת התקף חרדה אפילפטי המלווה בהיפר-ונטילציה. זה נחמד, זה מושקע, זה היה יכול להיות מעולה בתור סצנה ב'אסקימו לימון' אבל אתה לא צריך להתרשם מזה.

בשביל לעבור מכשולים אלו ואחרים, אתה צריך קודם כל להבין את הראש של ההורים שלך. הם מודאגים. מאוד. אפילו יותר. לא, עוד לא ממש הבנת, הם מודאגים גם הרבה יותר מזה. אתה אולי לא ממש זוכר, אבל הם אלו שמתוך אינסטינקט הורי, חסמו את דרכך בשנייה האחרונה לפני שרצת לכביש כשהיית בן ארבע. הם אלו שעצרו אותך כשיצאת מהמקלחת, ורצת ערום, יחף ורטוב עם מזלג ביד, לראות אם השיניים שלו מתאימות לחורים המוזרים שגילת בקיר ליד המתג של המנורה. נכון, זה היה לפני 12 שנים או יותר, אבל מבחינתם זה היה אתמול.

העולם שלהם, בהנחה שהם לא רוכבים על אופנוע או קטנוע בעצמם, עמוס לעייפה בסטריאוטיפים שליליים על עולם הרכב הדו-גלגלי. מבחינתם, למנוע ממך אופנוע בגיל 16 זה עוד שנה של שקט לפני שהם צריכים לבדוק ברצינות את אפשרויות התשלומים של התעשייה הצבאית לרכישת נגמ"ש משומש במצב טוב.

אתה לא צריך להסכים עם זה, אבל אם תבין שכל מה שהם עושים נובע קודם כל מתוך דאגה, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד איתם. בנוסף לזה, נסה להבין שרוב מה שהם עושים נובע מסוג של חכמה וניסיון, שעשוי להראות לך מוזר ואפילו מוטעה, אבל אל תשכח לרגע, שהם בגיל שלך כבר היו, ואתה בגילם עדין לא.

בהנחה שההורים שלך חמושים ברישיון נהיגה מסוג כל שהוא, והם נמצאים על הכבישים לפחות חלק מהיום, הם יודעים בדיוק מה קורה בדרכים הציבוריות. הם יודעים כמה הנהג הישראלי הממוצע לא מיומן אפילו בתפעול שוטף של הרכב הפרטי שלו, שלא לדבר על תרבות נהיגה או - לא עלינו - הבנה או ציות לחוקי התנועה. בין היתר, הם פשוט עושים את מה שמוטבע להם ב-די-אן-אי כהורים, ומנסים להגן עליך מכל אותם חסרי יכולת שמסתובבים שם, שבהחלט היה ניתן לטעות ולחשוב שאת רישיונות הנהיגה שלהם, חילקו כפרס תנחומים בסוף משחק בינגו בו שיחקו עם עצמם.

למעשה, הסיכוי היחידי שלך להגיע עם הוריך לסוג כזה או אחר של הבנה, הוא לפנות להגיון שלהם. כשהם עדיין משוכנעים שהם צריכים להגן עליך, אתה צריך לעשות כל מה שאתה יכול בשביל להוכיח להם את ההפך. זה עשוי לדרוש ממך לעשות עבודת הכנה שלא תבייש גם סטודנט שכותב את הדוקטורט שלו, אבל אין לך יותר מדי ברירות.

את הבגרות הנדרשת אתה תאלץ להפגין בכל התחומים. אם יש לך ספקות לגבי המשמעות של זה בפועל, אתה יכול להיות רגוע - זה כל הדברים שאתה הכי לא אוהב לעשות. זה משתנה מבית לבית, ויכול לקבל ביטוי במגוון דרכים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהפגנת רצינות בנושא הלימודים. אולי זה אומר שתצטרך להקפיד יותר על הסדר בחדר. יש מצב שתאלץ לעזור בבית יותר, לעשות קניות, להפסיק לעשן ואולי אפילו להפסיק עם הסמים. הדרכים, כאמור, מגוונות, כשבשורה התחתונה אתה צריך להיות בטוח שלא השארת להם שום פרצה לתלונה. כי אצלם, הכל יהיה קשור איכשהו לחוסר האחריות והבגרות שלך. וזה לא שהם משתמשים בזה נגדך בתור קלף מיקוח, זו פשוט הדרך שלהם לשמור עליך.

אם אתה מתעקש לעשות להם דווקא כשהם מבקשים ממך לבצע משהו, אתה יכול להיות בטוח שהם כבר ימצאו את הדרך להבין מזה שקיים חשש סביר שתעשה את אותו הדבר כשאיזה רמזור יבקש ממך לעצור. הכל יתפרש אצלם כחוסר אחריות, או חוסר בגרות, ולמרבה הפלא, בחלק גדול מהמקרים, הם גם יצדקו! כן, קראת נכון, יש חשש רציני שההורים שלך, צודקים.

אמנם על פי החוק, גיל 16 הוא הגיל בו מותר לרכוב על דו-גלגלי בדרגת הרישוי 2A, אבל חלק גדול מבני גיל זה עדיין אינם בשלים להתמודד עם האחריות הכרוכה בכך. אם אתה סבור שאתה נמנה על הבודדים שנפלה בחיקם הזכות האדירה לנהוג בגיל צעיר כל כך, כל מה שאתה צריך לעשות הוא להוכיח להורים שלך שאתה אכן כזה. אם אתה סבור שמגיעים לך יחס וזכויות של בוגר, תתנהג כמו אחד.

בהנחה שאתה אכן משוכנע כי הנך עומד בקריטריונים המוזכרים לעיל, וההורים שלך בכל זאת מתנגדים לרעיון, אני ממליץ בחום לזמן אותם לשיחה רצינית בנושא. במהלך השיחה נסה להקשיב באמת לטענות שיש להם נגד רכישת האופנוע. בשורה התחתונה, אתה עשוי לגלות כי רוב ההתנגדויות יתנקזו ליחס ולבגרות שלך. כמעט תמיד, הסיבה העיקרית להתנגדות שלהם תהייה נעוצה בעובדה, שלדעתם אתה לא בשל לאחריות הזו. אגב, שלא יהיו לך טעויות, רכיבה על אופנוע אכן דורשת בגרות ומיומנות גבוהות פי כמה מנהיגה ברכב 4 גלגלי.

בכל זאת, אל תסכים לקבל במהלך השיחה טענות כלליות שכל תפקידן הוא לסתום לך את הפה. אמרות נוסח: "זה כלי מסוכן, וזהו...", "כי ככה אמרנו...", וכמובן "לא יהיה פה אופנוע בבית. נקודה!" הם רק חלק קטן מרפרטואר הסיסמאות בו הורים נוטים להשתמש. אתה צריך להסביר להם שלרכב על אופניים בכביש מהיר מסוכן פי כמה, וכי אלו אותם כבישים 'מסוכנים' בהם הם משתמשים בעצמם. הם אמנם יותר מנוסים ומיומנים ממך, אבל גם את נושא המיומנות אפשר לפתור. יש היום לפחות שני בתי ספר מוכרים, אשר מספקים כלים ומגוון קורסים להגברת מיומנות הרכיבה (ושלא תעיז לוותר על קורס שכזה). גם לבעיות הכלכליות אפשר למצוא פתרון, כך שלמעשה, אתה די מכוסה.

בשורה התחתונה, חשוב שתזכור כי גם אם אתה משוכנע שאתה הכי מתאים בעולם לרכב על אופנוע, מותר להורים שלך לחשוב אחרת. תכלס, ברוב המקרים הם מכירים אותך טוב לפחות כמוך, אלא שלהם יש את היתרון היחסי של ה'ניסיון', שבכל נקודת זמן בה הם בחיים, הוא יהיה יותר עשיר משלך. תזכור שגם אם אתה בטוח שהם טועים, הם רק רוצים את טובתך, ואם הם בשום פנים ואופן לא מוכנים שתרכב, יש חשש סביר שבשלב זה, הם רק מנסים להגן עליך, מ... עצמך.

*הכתבה כתובה בלשון זכר, אך פונה ומכוונת גם אל אליכן, הבנות שמעוניינות לרכב.