גנוב על כל הראש

אתם יכולים לחשוב מה שבא לכם, אבל היחידים שיכולים להגיד שהמראה החיצוני הוא חסר חשיבות בלי לגרום לי לצחוק, הם העיוורים. אין מה לעשות, בחברה מערבית כמו שלנו, יש משהו סופר חשוב במראה החיצוני, וזה יבוא לידי ביטוי בכל מה שקשור לכימיה בין בני הזוג. מהבחינה הזו, לי ול'ג'י-מקס' לא היו בעיות בכלל, להפך. ואפילו מסתבר שלא רק אני חשבתי ככה. כי לא רק שהוא מגניב, אפילו יהיה נכון להגיד עליו שהוא גנוב.

כשהתיישבתי עליו, אני חייב להודות שלא ממש מצאה חן בעיני השדרה הגבוה בין הרגליים, וגם לא הבנתי את הקטע של המושב. כמה דקות מאוחר יותר, אל השדרה התרגלתי, אל המושב לא. תקראו לי שמרן אם תרצו, אבל את המושב שלי אני רוצה נוח, לא כזה שגורם לי להצטער שלפני שהתיישבתי, לא הנחתי עליו משהו נעים ורך כמו את הכרית מיטה שלי או את חנה לסלו.

אחרי שמצאתי את תנוחת הרכיבה האופטימאלית וסידרתי את המראות, לחצתי על מתג ההתנעה. השאלה הראשונה שעלתה לי בראש, היתה: "מזה כל הרעש הזה? האם במקביל אלי, הניעו בדיוק באותה שנייה גם שאר הכלים במוסך/אולם תצוגה/יקום??? כבר יצא לי להיות במטווחי ירי שקטים יותר... טוב אולי אני טיפה מגזים, אבל הכלי מרעיש - אי אפשר לפספס את העובדה שהוא מונע.

הכלי הזה הוא סוג של 'קונדסי'. לא ממש במובן ה'דרדסי' של המילה, אלא יותר כזה שמשרה עליך רוח שטות לעשות דברים שלא היית עושה על כלי אחר. הוא מציע חבילה מאוד שקולה של מכלולים מכאניים, שפשוט מתחשק לרכב על המגבלות כל הזמן. הוא לא מצטיין בשום תחום - כלומר הוא לא הכי טוב, הכי ספורטיבי, או הכי חזק - אבל מה שהוא כן מציע, ממוקם הרבה מעל הממוצע. הסיבה לאווירה אותה הוא מכתיב נעוצה בעיקר בצורה החיצונית שלו. תביטו בתמונות בעצמכם - החרטום המחודד עם צמד הפנסים, השדרה הגבוהה שחוצה את הכלי, הצמיגים בחתך הנמוך וצמד בלמי הדיסק, משווים כולם מראה אופנועי וספורטיבי - שמזמין רכיבה תואמת.

אפילו אם תכננתם להתעטף בטלית, ולרכב לבית הכנסת סטייל 'ילד טוב ירושלים', איך שמתחילים להתגלגל - זה עובר. כמעט בלי ששמים לב הסוויץ' בראש עובר ממצב 'חננה' למצב 'שוט-טו-קיל'. אם אתם לא ממש מבינים את סולם הערכים הזה אני אסביר. זה מצב אחד מעל 'זוזו-לי-מהדרך-אני-ממש-ממהר', ורק מצב אחד לפני 'אני-תותח-וגם-אם-תביאו-לפה-את-שומכר-אני-נותן-לעלוב-הזה-להריח-לי-את-האגזוז'.

אפילו אם אתה החנון מהגהנום, ותכננת לקפוץ לחברים להשוות בולים או לחפש חומר לימודי בארכיון של הטכניון, ה'ג'י-מקס' יגרום לך להרגיש כאילו מדובר במרוץ, או מן משימה תחרותית לכיבוש הספרייה.

המנוע מושך יפה עד שהשעון מראה 85 קמ"ש. משם מחט המהירות תמשיך לתפס עד כ-110 קמ"ש, אבל זה מחזה נדיר יחסית. מהירות השיוט תהייה קצת נמוכה מ-100 קמ"ש. אפשר יהיה לרכב גם מהר מכך, אבל המנוע מקורר האוויר (בתוספת מאוורר מכאני), אינו ממש מיועד לכך, מה גם שהכלי מרגיש פחות נוח במהירות תלת ספרתית.

השלדה קשיחה בצורה נעימה, והמתלים מספקים יכולת ספיגה מוגבלת. עם זאת, הם מעבירים מידע מעודכן לגבי כל מה שקורה בין הצמיגים (שבעצמם בהחלט לא רעים), והאספלט. הכלי הזה פשוט מאוד תקשורתי, ולמרות שלא הייתי מנווט אותו בכוונה לקטעי אספלט משובשים במיוחד, הוא נעים למדי על אספלט ממוצע. הבלמים עובדים אחלה, ובאמת שבכל הקשור ליכולות הדינאמיות, אין לנו ממש תלונות. כיף לרכב עליו, והוא מרגיש יציב בכל זווית שהלב שלכם מספיק חזק לדרוש ממנו.

ה'פי.ג'י.או' 'ג'י-מקס' הוא קטנוע נחמד. קל לי לראות למה הוא ידבר בעיקר למתבגרים בגיל 16. הוא נראה טוב, סוג של חתיך אם תרצו, ויודע איך לסובב ראשים במראה ובסאונד. בנוסף למחיר רכישה לא גבוה במיוחד, היצרן טוען גם לעלויות אחזקה שוטפת מהטובות בקטגוריה.

אם אתם לא ממש מכירים, נספר לכם כי מותג 'פי.ג'י.או' הוא אחד המותגים המיובאים ארצה על ידי חברת 'ד.ל.ב מוטורספורט', בנוסף לק.ט.מ, פולאריס, פיג'ו ואחרים.

הוא חדש בארץ, וחובת ההוכחה בהחלט מוטלת עליו. אנחנו מקווים כי החברה עשתה את שיעורי הבית שלה כמו שצריך, מה שיבטיח לו קליטה קלה בארץ. באופן אישי, אני יכול להעיד כי בהחלט יש לו פוטנציאל להיחטף.