אש איטלקית

מה הקטע של ה'פואוקו' (אם תהיתם - 'אש' באיטלקית)? למה נולד לו גלגל נוסף מלפנים? האם שווה לקנות כזה במקום קטנוע רגיל? למי בדיוק הוא מיועד בכלל? מזה כל השאלות האלו לפני שהכתבה בכלל התחילה, ומה הסיכוי שיצא לכם סקס אם תאספו נוסע נוסף והבית שלכם במרחק של יותר מ-20 דקות? תשובות עכשיו

ה'פואוקו' של ג'ילרה הוא לא ממש כלי חדש. את הקונספט של שני גלגלים מלפנים אשר נהנים ממתלים אינדיבידואליים, הכרנו עוד ב-mp3 של פיאג'ו. גם עליו, וגם על ה'פואוקו' שלפניכם כבר כתבנו בעבר, כשרק הגיעו. סיפרנו על הקטע של הרעיון, התרשמנו מאיך הוא עובד, היללנו את המהנדסים ושיבחנו על החשיבה החוץ-קופסתית. אחלה. הפעם, ננסה לתקוף את הנושא מכיוון קצת אחר.

אין טעם ללכת סחור סחור - ה'פואוקו' הוא סוג של אינווליד. אמנם לא בדיוק במובן ה'לא-כשיר' של המילה, אבל לא צריך להיות גאון בשביל להבין ש'נורמטיבי' הוא לא. מה אנחנו רואים פה בכלל? קטנוע? קלנועית? סוג חדש של ריקשה? כמו שאני מסתכל על זה, מדובר במין תוצאה מוזרה של נישואי תערובת, והייתי מהמר על 'אמא טרקטורון' שפשוט נאנסה על ידי 'אבא ג'ילרה נקסוס'.

אחרי שמצליחים להתגבר על חוסר האוריינטציה הויזואלי, ה'פואוקו' מתגלה ככלי מושך. לא לא, אל תתבלבלו, לא 'יפה', מושך. בעיקר תשומת לב. קצת כמו להסתובב ברחוב על גבו של חבר שעושה לך 'שקמח-אבו-יויו', רק שבמקרה יש לו שלוש רגליים, חוטיני, ורסן.

המהנדסים לא ניסו להצניע את צמד הגלגלים מלפנים, והלכו על מראה אגרסיבי אשר לחלוטין לא מעדן את המצאותם. תכלס, בעיננו זה מוצא חן.

בערך כמוכם, לא יכולנו לתהות מה תפקידו של הגלגל הנוסף מלפנים - מי צריך אותו, ומה הוא נותן. הנה לכם תשובה ראשונה - הוא נותן! מלא. הכלי הזה יותר יציב מדו-גלגלי רגיל. נקודה. שני הגלגלים מלפנים נותנים הרבה יותר אחיזה, הרבה יותר משקל על הפרונט, הרבה יותר עצמת בלימה, והרבה יותר יציבות בכל מצב.

ה'פואוקו' מצליח לשמור על כל קו שהרוכב רוצה, כל זמן שהמבט מוביל את הידיים, והרוכב זוכר לא להתרגש מ... מכלום בעצם. במקרה הקיצוני של כביש חלק, או הטיית יתר, תזכו ליהנות מחיכוך רגלית האמצע באספלט, או מהחלקה של הגלגל האחורי. צמד הגלגלים הקדמי כמעט ואינו מחליק, וגם כאשר זה קורה, איבוד האחיזה הוא מינורי, ורק רוכבים מנוסים יצליחו להבין שזה אכן מה שקרה.

הפרונט הביזארי אמנם שומר מצוין על קו הנסיעה ועל היציבות, אבל המידע המגיע ממנו מעורפל כמו פרק לא מוצלח של 'איזור הדמדומים'. זה אמנם לוקח קצת זמן, אבל פשוט צריך להתרגל לעובדה שהפרונט מספק אחיזה כל הזמן ובצורה רציפה, גם כשלרוכב אין שמץ של מושג מה בדיוק קורה בין הצמיגים והכביש.

זה בכלל לא משנה אם ניסיתם את מזלכם בהטיות קיצוניות, בלימות חריפות או 'דריפטינג' בכיכרות על כבישים נטולי אחיזה - הפרונט הזה יציב לאללה. אם טלנסקי היה לומד ממנו, ולא מחליף גרסאות כל הזמן, אולי החקירות שלו היו הרבה יותר קצרות.

אם אתם רוצים להשאיר את התחת שלכם ושל יקירכם מחוץ לרשימת ההמתנה של הפרוקטולוגים השכונתיים - לא היינו ממליצים לרכב לשום מקום רחוק. הנוסע הנוסף יגלה סימני מצוקה כבר אחרי 20 דקות, והרוכב, לא הרבה אחריו. למרות המנוע הגדול שכביכול מאפשר טיולים בין עירוניים בלי בעיה, המושב רחוק מלהיות נוח, וכמוהו גם תנוחת הרכיבה. העדר היכולת לשלוח את הרגליים קדימה, אלא קיבוען בתנוחה מקופלת, מכתיב ישיבה קרבית משהו, שאמנם מאפשרת שליטה מרבית בכלי, אבל פוגעת רבות בשיוט נינוח במהירות תלת ספרתית. גם העדר מיגון רוח הופך את הנסיעה במהירות גבוהה לחוויה מפוקפקת.

למרות חוסר היכולת שלנו להסביר את חידלון המושב, להעדר מיגון הרוח (אותו בוודאי ניתן להוסיף תמורת סכום סמלי), ולמיקום ג'ק האמצע (בו מעולם לא השתמשנו) - מצאנו צידוק הולם. ה'פואוקו' אינו מיועד לשיוט במהירות גבוהות, ולכן מיגון רוח של ממש אינו נחוץ לו. אגב, המנוע מסוגל למשוך יפה גם עד 160 קמ"ש לפי הספידומטר (לא שנסענו במהירות הזו חלילה, זה הרי לא חוקי...).

אבל בנושא השיוט המהיר, הבעיה אינה נעוצה במנוע. החל ממהירות תלת ספרתית, ממחיז הכלי כל פעם מחדש את גרסתו האישית ל'מגדל בבל' - המכלולים השונים מתחלים לדבר בשפות שונות, ופשוט מפסיקים לתקשר אחד עם השני. הפרונט אמנם נצמד לכביש כמו צלמי הפפראצי אל נינט, אבל ככל שמצפינים במהירות, הקשר בינו ובין השלדה הופך להיות מקרי. גם הזנב, מקבל פתאום אוטונומיה מהסוג בה לא מחויבים לתת דין וחשבון לאף אחד, ואם מוסיפים למשוואה גם איזה 'סוויפר' ארוך, תמצאו במושב הנוקשה והלא נוח נהג מאוד מבולבל.

סיפור דומה קורה עם רגלית האמצע. היא שם, ויש לה מטרה ברורה - היא קובעת גבולות. למרות שלא היינו מתנגדים למנוע חזק יותר (בשביל דריפטינג בעיקר, וגם כי - אני מודה - אנחנו קצת פסיכים), גם המנוע הנוכחי עשוי להכניס את הנהג הלא מיומן למספיק צרות. רגלית האמצע ממוקמת נכון, ותפקידה לשרטט קוים אדומים במוחו של הרוכב - כשהיא משרטטת קוים לבנים על אספלט בזמן החיכוך.

ה'פואוקו' גורם לעיר להראות כמו מגרש משחקים. הביטחון העצום והמגובה שמספקים הגלגלים מלפנים, הופך כל סיבוב לחידה - מה יקרה קודם; הזנב יחליק או יגמר מרווח ההטיה? אכן שאלות קשות. חוץ מזה, נספר לכם כי יכולת ההשתחלות שלו אינה נופלת משל כל קטנוע או אופנוע אחרים בנפח זה, אבל טרם נצפה כלי עם יכולות טובות ממנו לטיפוס מדרכות. אולי חוץ מ'האמר'.

כשתגיעו לאן שזה לא יהיה שתכננם, תגלו שתחת המושב תכנס קסדה שלמה, וישאר קצת מקום לחפצים נוספים (אם אתם אורזים כמו שצריך - גם מעיל קיץ יכנס שם). הוא מגיע עם אחלה סבל (עליו יהיה ניתן להוסיף ארגז), ויש גם וו לשקיות. לא נלאה אתכם בפרטים המיותרים - כמו העובדה שיש לו מנגנון לנעילת הגלגלים הקדמיים, ושאר מידע עליו כבר כתבנו בעבר.

ה'פואוקו' הוא כלי קצת בעייתי. למרות שהוא מציע בטיחות עדיפה, המשקל הלא מבוטל שלו (244 ק"ג), יהיה כזה שיהפוך לאלטרנטיבה מפוקפקת לחוששים מהחלקות או לחסרי הניסיון. כמובן, שמצד שני, הוא ממילא לא מתאים לכאלו, גם מבחינת קטגורית הרישוי - שכן עם נפח מנוע של 492 סמ"ק, והספק של 40 כ"ס, הוא דורש את אותו הרשיון שמאפשר לכם לרכב על 'היבוסה'. בכל זאת, אנחנו מבינים כי הוא פונה בעיקר לאנשי העסקים שאינם מתרחקים יתר על המידה מהמרכז, מעוניינים בתוספת הבטיחות שהוא מספק, ומוכנים להוציא על זה 54,765 ש"ח.

לסיכום, בואו נתמצת רגע את מה שכבר למדנו. הוא יותר יציב מדו-גלגלי? כן. בטיחותי יותר? כן. אי אפשר להחליק או להתהפך איתו? בהחלט אפשר. הוא עושה הכל יותר טוב מקטנוע רגיל? ממש לא נכון. הוא מגניב וכייפי? כן. הייתי רוצה כזה? כן. הייתי קונה כזה? לא. מבולבלים? גם אנחנו.

מנוע: צילינדר יחיד, 4 פעימות, 4 שסתומים, קירור מים, גל זיזים עליון יחיד, הצתה כפולה
נפח:492 סמ"ק
הספק: 40 כ"ס
יחס דחיסה: 1:11
התנעה: אלקטרונית
משקל:244 ק"ג
מתלים: קידמי: שתי זרועות אלומיניום המחוברות לשני גלגלים עם בולמים עצמאיים. אחורי: שני בולמים עם אפשרות לכיוון עומס קפיץ
בלמים: קידמי: שני דיסקים 240 מ"מ. אחורי: דיסק יחיד 240 מ"מ
צמיגים: קידמי: 12-70/120. אחורי: 14-70/140
מיכל דלק: 12 ליטר