כבר שנים רבות שסיטרואן נאלצת לשבת על הברזלים ולצפות בכל מתחרותיה משווקות, ובהצלחה יש לציין, רכבי פנאי מיופייפים שגם זוכים לביקוש גדול מסביב לעולם. למה? כי לצורך פיתוחו של כלי רכב שכזה יש להשקיע משאבים רבים והדבר קשה שבעתיים כאשר לחברה כלל אין ניסיון בייצור כלי רכב בעלי הנעה כפולה לשטח.
אז מה עושים? קונים, או יותר נכון משתפים פעולה עם מי שיודע ומנוסה בייצור כלי רכב מסוג זה ומשווקים אותו בשם אחר. במקרה זה, בחרו PSA (פיג'ו וסיטרואן) במיצובישי, אולי מהחברות הוותיקות והפופולאריות בעולם בכל הקשור לרכבי שטח ופנאי. זו היפנית כבר ממילא תכננה להחליף את הדור הראשון לאאוטלנדר בחדש, אז החבירה עמה נראתה טבעית לגמרי.
שיתופי פעולה מסוג זה אינם נדירים בשום אופן. חברות רבות פועלות בשיטה זו מתוך המטרה לקזז את עליות הפיתוח הגבוהות וכתוצאה מכך, כולם מרוויחים. במקרה הזה, גם אם מדובר באיחור מאוד לא אופנתי בכניסה לפלח השוק וגם כאשר לוקחים בחשבון שהאאוטלנדר התאום של מיצובישי הושק כבר באירופה לקראת סוף 2006, סיטרואן עדיין נהנית ממוצר איכותי שיכול להקפיץ אותה מיידית אל המובילות ברשימת רכבי הפנאי.
ה-C קרוסר, זה שמו בסיטרואנית, הגיע לפני שבועות ספורים לישראל ואנו הזדרזנו לשים עליו את הידיים ולבדוק האם היפני המומר מרגיש טוב גם כשבחזיתו מתנוסס הסמל הצרפתי.
והוא מרגיש ממש טוב
כדי להעניק ל-C קרוסר מעט בידול, ניסו סיטרואן עד כמה שניתן להעניק לו חזות ייחודית ומראה אישי, עם מינימום דמיון לתאום היפני. אפשר לומר שבמידה מסוימת זה הצליח להם משום שאת החזית קל מאוד לקשר למשפחת סיטרואן עם יחידות התאורה המוכרות וכמובן, הגריל האופייני שעוזר לו למשוך לא מעט תשומת לב ברמזורים. מעבר לכך, ניתן למצוא בו חישוקים ייחודיים שנראים מצוין, אך כאן תם ההבדל.
מהצד וגם מאחור, צריך מיקרוסקופ כדי למצוא הבדל קל ביחידות התאורה ובתוספת פסי הכרום. מצד אחד, זה אולי פוגם מעט בהרגשת הייחודיות, אך ניתן להתנחם בעובדה שגם האאוטלנדר המקורי נראה טוב מאוד לטעמנו.
למרות ההצהרות על ביצוע שדרוג מסוים בתא הנוסעים על ידי סיטרואן, לא מצאנו כל הבדל בינו לבין האאוטלנדר. ובכל זאת, מדובר בקבינה מושקעת ונעימה במיוחד עם איכות הרכבה גבוהה מאוד וחסרת פשרות, עם חומרים טובים (חלקם רכים, חלקם פחות), עם שילוב צבעים רכים ומושבי עור מפנקים למדי שגם חובקים בצורה טובה את הגוף. ממרומי מושב הנהג, הראות החוצה מצוינת גם בזכות החלונות הגדולים וגם בזכות המראות היעילות. אולם, למרות שבסך הכל תנוחת הנהיגה טובה, היינו שמחים אילו הייתה קיימת האפשרות לכוונן את ההגה גם בממד האופקי (מרחק מהנהג).
עם מידות כלליות של 464 ס"מ לאורך, 180 ס"מ לרוחב, 167 ס"מ לגובה ובסיס גלגלים של 267 ס"מ, ה-C קרוסר אינו זעיר והדבר מאפשר לו להציע מידות נאות גם בתא הנוסעים עם מרחב נדיב למדי בכל מקום. בשורת המושבים השנייה יכולים גם שלושה מבוגרים להתרווח ובשורת המושבים השלישית, זו המתקפלת ביעילות מתוך הרצפה, רק ילדים עד גיל 12 ומטה יכולים להסתדר.
מצערת מלאה קדימה
כמו במקרה העיצוב ובשלד, סיטרואן בחרו שלא לגעת גם ביחידת הכוח ובמערכת ההנעה וזו כאמור, גם כן זהה לגמרי למצוי באאוטלנדר. מנוע הבנזין מגיע בנפח 2.4 ליטר והוא מפיק 170 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-23.7 קג"מ ב-4,100 סל"ד. אל מנוע זה משודכת תיבת הילוכים רציפה, שמציעה גם אפשרות למעבר בין יחסי העברה קבועים מראש באמצעות מנופים מאחורי ההגה.
את הכוח יכול ה-C קרוסר להעביר אל הגלגלים בשלוש אפשרויות לבחירת הנהג. הראשונה, אל הגלגלים הקדמיים בלבד, בעיקר לשימוש יומיומי כאשר הכבישים יבשים. המצב השני בבורר ההנעה משמש לצירוף הגלגלים האחוריים אל מלאכת ההנעה, אבל רק כשצריך כלומר, רק כאשר מזהה המערכת בעזרת חישנים אובדני אחיזה בגלגלים הקדמיים, בעיקר בכבישים רטובים וחלקים. המצב השלישי, ישמש אתכם במקרים בהם תרצו להרחיק את הצרפתי/יפני מהאספלט. במצב זה, תחלק המערכת את הכוח שווה בשווה בין הצירים.
על הכביש
משום שאנו מכירים כבר היטב את האאוטלנדר של מיצובישי, לא נכונו לנו הפתעות במבחן ל-C קרוסר, אך גם לא אכזבות של ממש. מצד אחד, הוא מתנהל בקלילות של ממש בתחומי העיר, כאשר ליושב או ליושבת מאחורי ההגה קל מאוד להתמצא ולהשתחל עימו בתנועה העירונית.
המנוע מספק מספיק כוח כך שלא מרגישים מחסור בו והתיבה הרציפה שומרת על תנועה חלקה מאוד, חלקה בהרבה מכל תיבה אוטומטית אחרת. זה נכון שאנו לא מהמעריצים המושבעים שת תיבות רציפות, אבל בנסיעה עירונית, קשה מאוד לבוא אליה בטענות, היא פשוט עובדת נפלא. גם כיול המתלים הרגיש טוב. ה-C קרוסר לא קשה מדי ולא רך מדי, כך שמהמורות נבלעות בקלות ורק מהמורות נבזיות מורגשות בקבינה.
את פעולתה האופיינית של תיבת ההילוכים מרגישים רק בהאצה חזקה מאוד. התיבה ממריצה את המנוע אל סל"ד גבוה ומחזיקה אותו שם עד שתרפו מדוושת הדלק. זהו מצב כביכול שאליו יש להתרגל, אך סביר להניח כי זהו המצב הייחידי עמו תצטרכו להשלים. מעבר לכך, בשיוט, מסוגלת התיבה לשמור את המנוע ב-2,000 סל"ד שקטים בשיוט של 100 קמ"ש באוטוסטראדה.
בכבישים מפותלים, ה-C קרוסר לא מתיימר להתנהג כמו מכונית ספורט, גם מבחינת הביצועים (10.4 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 195 קמ"ש), אבל הוא מציע פשרה מעולה בין רכות שגורמת לנוחות ובין קשיחות שמעלה את יכולות ההתנהגות, כך שה-C קרוסר מרגיש מרוסן מאוד גם תחת עומס כבד בפניות. ההגה, גם אם אין הוא מהחדים או מהנעימים, הוא הולם מאוד את החבילה.
טועמים קצת שטח
ה-C קרוסר אינו חיית שטח למופת והוא גם לא מתיימר להיות כזה. זוויות המרכב אינן קיצוניות לטובה, מרווח הגחון צנוע, אין הילוך כוח, הוא עטוף פלסטיק פגיע מכל כיוון הוא גם נועל בהפגנתיות צמיגי כביש בקוטר 18 אינטש. ולכן, אין טעם לקחת אותו אל משחקי סלעים או דיונות עמוקות.
לעומת זאת, שבילים מגוהצים הוא טורף בלי שום בעיה. להיפך, הוא מסוגל אפילו לגרום לכם לחייך פעמיים או שלוש, עם שליטה מצוינת בגוף ותגובות טובות לעבודת הדוושות. מצד שני, מערכת ה-ABS ובקרת היציבות לא ממש מתלהבות מנסיעה מהירה על כורכר לא מהודק והן ממהרות להתערב.
גם מהצלבות צירים כדאי להימנע שכן גם אם מערכת ההנעה מעבירה את הכוח לכל הגלגלים, על מניעת סחרור הגלגלים אמונה בקרת המשיכה ואם תסמכו עליה יותר מדי, תמצאו אתכם תקועים בפוזיציה מביכה כאשר שניים או יותר מהגלגלים מתנופפים באוויר ומשוועים לאחיזה.
קיצור דרך יעיל מאוד
בסיומם של ימי המבחן, אין לנו כל ספק. סיטרואן עשו את הבחירה הטובה ביותר שניתן היה לעשות במצב בו הם היו נתונים בחירה בשינוי סמל על רכב (מוצלח קיים) או המתנה ארוכה נוספת והשקעה אדירה בייצור עצמי של רכב פנאי.
ה-C קרוסר, נמצא לא רק כרכב נאה ומוקפד, אלא גם כחבילה מעניינת מאוד שמגיעה אך ורק ברמתה הגבוהה ביותר, בניגוד לאאוטלנדר של מיצובישי שמוצע בשלוש רמות של מחיר. עבור ה-C קרוסר היחיד בהיצע תתבקשו לשלם רבע מיליון שקל, בדיוק כמו עבור גרסתו הבכירה של האאוטלנדר.
אולם, למרות העובדה שבסופו של דבר די אהבנו אותו, דבר אחד חסר לנו ב-C קרוסר וזו אווירה סיטרואנית. כל המתגים בתא הנוסעים נמצאו בדיוק היכן שציפינו למצוא אותם, המושבים היו בעיקר יעילים, הבידוד לרעשים סביר פלוס והנוחות, גם כן טובה, לא בצורה חריגה לכאן או לכאן ובטח שלא נוחות סיטרואנית אופיינית. זה ככל הנראה המחיר שמשלמים כשקונים רכב יפני עם סמל צרפתי. אבל האם ה-C קרוסר עתיד להיות לא רק רכב הפנאי הראשון של סיטרואן, אלא גם האמין ביותר? את זה ניתן לזמן לקבוע, כי עד אז יש כאן אחלה רכב.