זה לא דוכס, זה מלך

אני יושב מול המסך, בוהה בסמן המהבהב, כותב שורה ומוחק אותה לסרוגין. למה?! אני אסביר. תראו, אני לא חדש בענף. שנים שאני כותב על אופנועים וכבר יצא לי להיתקל בכלים חריגים, משופרים ויוצאי דופן מכל הסוגים. אבל בסופר דיוק הזה, יש משהו אחר. די היה ב-100 המטרים הראשונים לאחר שיצאתי איתו מאולם התצוגה, בשביל לגרום לי להרגיש כמו ילד בן 6 שבא לבכות לאביו כי למכונית הצעצוע שלו נשבר הפדל, ובתמורה קיבל את המפתחות לאימפרזה טורבו שבחניה. אם עדיין לא ממש הבנתם, תנו לי רגע לחשוב על מילה שתתאים פה, המממ... כן נראה לי שמצאתי. פ ס י כ י! זה בערך ייצור שהוא מין הכלאה של ארנולד שוורצנגר עם 'האלק-הוגן' ו'רמבו', שנפל לידיים של מהנדס גנטי שאמר: "אני לא יודע... זה לא נראה לי מספיק פרוע... בואו נערב את זה עם 'טי-רקס' (הדינוזאור, לא הקטנוע)".

הסופר דיוק אותו רואות עיניכם בתמונות, הוא לא בדיוק כלי חדש. מי שבקיא בהיסטוריה של חברת KTM, יודע ששלבי האבולוציה השונים שלו כיכבו במגוון תערוכות ואירועים בחצי עשור האחרון. שיפור פה, שדרוג שם, כשבעבר הלא רחוק גם הושקה גרסה סופר-ספורטיבית שלו. אבל כל זה היסטוריה. בתחילת השבוע, הצלחנו לשים את היד על אחד, ממש פה בארץ, אצל חברת 'ד.ל.ב מוטורספורט' המקומית, היבואנית לישראל. הסופר-דיוק 990 הספציפי שלפניכם הוא לא בדיוק כלי מקורי. הוא שודרג עם צמד אגזוזי 'אקרפוביץ', מסכת חזית מעט שונה, ואף משכך היגוי. כאמור, לא לגמרי סטנדרטי, אבל מספיק קרוב בשביל שההתרשמות ממנו תהייה רלוונטית.

הסופר דיוק 990 מגיע עם מנוע V בזוית של 75 מעלות. הנפח המדויק עומד על 999 סמ"ק אשר מצליחים לייצר כ-118 סוסים ב-9,000 סל"ד, ומומנט בן 10.19 קג"מ ב-7,000 סל"ד. יחס המהלךקוטר עומד על 62.4X101, ויחס הדחיסה, אם תהיתם, הוא 11.5:1. שני המתלים הם של חברת WP, כשמלפנים תמצאו מזלג טלסקופי בקוטר 48 מ"מ (135 מ"מ מהלך), ומאחור בולם מונושוק יחיד (160 מ"מ מהלך).

אם לא היה די בלוגו חברת WP על המתלים בכדי להרשים אתכם, נסו את המידע הבא - מערכת הבלימה היא של חברת 'ברמבו' וכוללת שני דיסקים בקוטר 320 מ"מ מלפנים עם 4 בוכנות בקליפר, ודיסק יחיד בקוטר 240 מ"מ עם בוכנה אחת בקליפר מאחור. גם אם אתם לא ממש בקיאים בגדלים של צלחות הבלימה המקובלות באופנועים, קצת קשה לפספס שיש פה מערכת הלקוחה ישירות מאופנועי הכביש הספורטיביים. משקל הכלי עומד על כ-186 ק"ג, והצמיגים על אופנוע המבחן היו דנלופים מדגם 208 במידות 120/70-17 מלפנים, ו-180/55-17 מאחור.

למהדרין נוסיף ונספר כי זווית המזלג עומדת על 66.1 מעלות, והמפסע הינו בן 100.7 מ"מ. בסיס הגלגלים הינו 1,450 מ"מ, כשמרווח של 850 מ"מ מפריד בין הגחון לקרקע. המושב מתנשא לגובה של 850 מ"מ ובגלל שאחת התלונות על הדגמים הקודמים היתה כי מכל הדלק שלו קטן מדי, דגם זה מסוגל להכיל 18.5 ליטרים.

אתם אולי יכולים להגיד שהוא מכוער, ואני גם בטוח שחוגים מסוימים של אנשים שמכורח הנסיבות יודעים לקרוא 'ברייל', יאלצו להסכים איתכם, אבל בעינינו הוא מוצא חן. מאוד. לא משנה מאיפה תבחרו להסתכל עליו, הכלי משדר 'ביזנס'.

המושב רחב ותומך לאללה, אבל נוקשה ואינו מאפשר לטוסיק לשקוע בתוכו. אני יודע שזה עשוי להשמע מוזר, אבל הוא ממש נוח. השילוב של גובה המושב (לא צריך לדפדף אחורה - 850 מ"מ, למי ששכח) עם קשיחותו, גורמת לרוכב לתחושה שהוא יושב נורא גבוה. וזה אכן מה שקורה. מכל הדלק רחב ומחייב פיסוק נאה ברגליים, והשילוב של הרגליות עם המושב והכידון הרחב, גורמות לרוכב להרגיש כמו מנצח אשר פורס ידיים לצדדים על מנת לקבל את תשומת ליבה של התזמורת.

תנוחת הרכיבה המוכתבת, מציבה את פלג הגוף העליון גבוה וזקוף, כשהידיים הנשלחות לכידון מגיעות למצב בו הן כמעט ישרות לגמרי. השליטה בכידון מטריפה, אבל חשוב מאוד להימנע ממצב בו משתמשים בכידון לצורך נקודת אחיזה נוספת (וזה משהו שקל להתפתות לבצע).

בניגוד לוויברציות אליהן התרגלנו מרוב מנועי הסינגל של החברה, ה'טווין' הזה נקי מהן כמעט לחלוטין. אמנם גם בסל"ד סרק אפשר להרגיש אותו עובד, אבל הוא מזמזם בנעימים גם כשהוא מתקרב מאוד אל הקו האדום, ולא יורדים ממנו בתחושה שמהנדסי החברה קיבלו שוחד מהתאחדות רופאי השיניים בשביל לכוון אותו לרעידות שיפילו לכם את הכתרים מהפה.

מהשניה הראשונה שמשחררים קלאץ', מבינים שיש פה משהו קצת שונה. גם אנשים שמנועי V אינם זרים להם, לא יוכלו להישאר אדישים כשירכבו על הדיוק 990. ה-V הזה מייצר שפע של כוח כבר מ-2,000 סל"ד, וגם מצליח להעביר אותו בצורה הכי צפויה שניתן. עד הקו האדום שממוקם אי שם בסל"ד 5 ספרתי, אין התפרצויות, אין שיהוקים ואין הפתעות, רק משיכה אחידה וחזקה עד להחלפת ההילוך.

הבעיה העיקרית איתו, שפשוט קשה לרכב עליו בצורה נינוחה. מהשנייה שהרמת רגל מעל המושב שלו, המוח עובר למצב 'תקיפה'. הוא משרה אווירה של 'חולה רוח' בצורה המילולית והפיגורטיבית של הביטוי - מין שילוב של אחד שהצליח להשתחרר מכותונת המשוגעים שלו במחלקה הסגורה בבית חולים הפסיכיאטרי בו היה מאושפז, ופשוט חייב להרגיש את הרוח בפנים. הרבה רוח. כל הזמן מתחשק לרכב עליו חזק ואגרסיבי.

לכלי הזה יש מנטליות נורא פשוטה - אין שום סיבה אמיתית לעצור. יש פקק? משתחלים. אי אפשר בין המכוניות? לא נורא - יש מדרכה. אי אפשר על המדרכה כי יש מדרגות? אל תצחיקו אותו - אפשר. למעשה, זה בכלל לא משנה - מדרכות, מדרגות, שבילים, שדות, רוכבי אופניים בצד הדרך, תיירים אבודים על סגוואי בנמל - חפיף. המתלים של הסופר יתמודדו עם כל מה שתבקשו מהם. מה שכן, הכידון רחב מאוד, וחשוב ללמוד את מגבלות הרוחב כשאתם מתנהלים בתוך תנועה צפופה. מעבר לכך, אין תלונות על רכיבה בתוך העיר, להפך. זמינות הכח בסל"ד נמוך כל כך, הופכת כל סיבוב לכזה שרצוי לבדוק אם אפשר לגרום לגלגל האחורי להחליק בו (ואפשר), ואם אי אפשר (אין מצב כזה), זה רק אומר שיש מספיק אחיזה בשביל לנתק את הגלגל הקדמי מהאספלט (ואת זה באמת תמיד אפשר). גם אם אין לכם כוונות לשים עליכם חליפת כביש ספורטיבית כל פעם שאתם עולים עליו, תמצאו אותו מהנה מאוד לרכיבה גם אם אתם גרים על אבן גבירול ונוסעים לים. תיכון, לא מלח.

פסיכי. נזכרתי לרגע שהוא כזה, כשתהיתי איך יהיה נכון להתחיל לתאר את תחושת הרכיבה עליו מחוץ לעיר, ועל כבישים שמציעים קצת אתגר טכני. פשוט פסיכי.

יחסי ההעברה הקצרים דורשים החלפות הילוכים זריזות מאוד, והמנוע הזה פשוט נפלא. מתלי WP עושים עבודת קודש בכל הקשור להעברת אינפורמציה לרוכב על מה שקורה מתחתיו, והשלדה, למרות היותה קשיחה ונטולת עיוותים, משדרת תחושה כללית מוצלחת של - 'עובדת'. מנוף הבלם הימני המחובר באמצעות צינורות פלדה שזורה למערכת הבלימה הנושאת עליה את לוגו חברת 'ברמבו', משרה אווירה נינוחה כבר אחרי הפעם הראשונה שמשתמשים בו. ללא מילים הוא משדר - אל תדאג, אני פה בשבילך. ואכן כך. למרות שבאופן אישי היה לי נוח בהרבה לתפעל אותו עם שתי אצבעות ולא אחת, התאוטה שהמערכת הזו מייצרת פשוט נפלאה. היא גם מלווה ב'באז' נעים שהוא תוצר לוואי של חיכוך הרפידות בדיסק עצמו. בעיני זה מוצא חן. ממש רמבו של ברמבו.

הסופר דיוק 990, קצת כמו כל אופנוע ליטר, דורש רוכב מיומן. רצוי אפילו - מיומן מאוד. הישיבה הזקופה בשילוב עם הכידון הרחב וזווית המזלג, מתרגמים כל תנועה קטנה לפעולת היגוי גדולה. זה מצוין כשאתם בשליטה מלאה ומפליקים אותו בזריזות מצד לצד, אבל הרבה פחות מוצלח והרבה יותר מפחיד כשאתם מוצאים את עצמכם בסיבוב ארוך עם מבט מעט מבולבל ופקודות היגוי תואמות. בשלב הזה הכלי כאילו יגיד לכם - "מקווה שיש לכם מושג מה אתם עושים שם, כי לי אין". מי שאינו חמוש בניסיון הולם, יגלה שהכלי מדרבן אותו לעשות דברים שהוא לא באמת יודע איך לצאת מהם. זה כלי ספורטיבי מקצועי למהדרין.

מי 'שמחפש את עצמו', יכול להיות רגוע - על הסופר דיוק הוא לא ימצא, רק ילך יותר לאיבוד. על כלי כזה, חשוב במיוחד לרכב 'נכון'. מי שרגיל להיעזר בכידון בשביל לייצב את עצמו, נוטה להישען עליו במהלך בלימות, ולמעשה עושה בו כל פעולה אחרת למעט מתן פקודות היגוי ותפעול המנופים והמתגים, ימצא את עצמו בבעיה של ממש בשנייה שינסה להתחיל לרכב בצורה ספורטיבית.

גם רכיבות בין עירוניות ארוכות עשויות להיות בעיתיות במקצת. למרות שהוא נוח מאוד, כבר מ-120 קמ"ש הרוח מתחילה להוות בעיה. הידוק הברכיים על המכל הופך להיות מעייף בסופו של דבר, במיוחד במהירויות גבוהות - 190 קמ"ש על השעון בכלל בלי בעיה. למנוע לפחות. לרוכב בהחלט תהייה אחת במהירות הזו.

עם תג מחיר שמספק עודף של 10 שקלים מ-150,000, זה לא הולך להיות הכלי הכי נפוץ במדינה. וטוב שכך. הסופר דיוק 990 הוא כלי מיוחד. הוא אינו פונה לכולם ומלכתחילה מתאים רק למי שמבין מה הוא קונה, ויודע בדיוק מה הוא מקבל תמורת המחיר הזה.

לסיכום, הדיוק הזה הוא בפרוש אחד הכלים המהנים לרכיבה, הטובים והמקצועיים בהם נתקלתי. בשביל לרכוש אותו, לדעת לנצל אותו ולהפיק ממנו את כל מה שהוא מסוגל להציע, צריך לדעת לדבר בשפה שלו. ולמרות שזה נאמר בצורה הכי חיובית שאפשר, זה עדיין מחייב את הקונה להיות סוג של - פסיכי.