פילוסופית חיים תמיד תוביל אותך לעמדת זינוק בטוחה. זה קורה למשל, בהשקות של מכוניות ספורט בהן נקודת היעד הראשונה היא מסלול רב-פניות ומהתל. זה יכול להיות באיזשהי סמטה אקראית בעיר, אם המכונית הנבחנת היא קטנה, שובבה וזריזה. או בשטח קשה ומסולע אם מדובר בחיית שטח של ממש. הכול פונקציה של שיווק מאוד ממוקד. אצל וולוו, אי אפשר לטעות ולחשוב ולו לרגע, שהם ישלחו אותך עת השקת SUV משפחתי, למסלול המירוצים של אנדרשטורפ על מנת לטלטל את המבנה הגבוה מצד אל צד ולחפש נקודות תורפה.
לא ולא. וולוו עושה מה שהיא עושה טוב יותר מכולם קרוב ל-50 שנה מאז הצגת חגורת הבטיחות בת-ימינו שהוצגה על ידה ב- 1959. לקחת את הבטיחות עוד צעד ועוד אחד, עד שביום מן הימים (כך הם מקווים) הם יצליחו להפוך את חולי התאונות לנחלת העבר. מאז הפיתוח הבטיחותי הראשון, חלו לא מעט שינויים בתכנוני המכוניות של היצרן השבדי. השדרוגים הבטיחותיים הפכו לסדר יום קבוע וקובע. אין פשרות, רק מטרה אחת ברורה - למנוע, לצמצם, או לפסול כל אפשרות לתאונה קטלנית הגובה חיי אדם.
מסיבה זו, בחרו המציגים לפתוח את השקתה של ה-XC-60, במתחם מקונס סמוך לעיר השלישית בגודלה בספרד - וולנסיה. אלא שבמקום לעסוק בסלאלום מאתגר, עמדנו בתהייה על פשר הבלונים הכחולים המוצבים באופק. מכוניות המבחן פוצלו במגרש החנייה לשני דגמים. דיזל ובנזין. אך בטרם הספקנו לגשת אליהן, למשש, להריח, להבין. נעמדה מולנו סוללת מדריכים לצד מהנדסי הטכנולגיות החדשות המוטמעות במכונית. בנקודה זו, היה ברור לכולם מהי המגמה הכללית של ההשקה. או לפחות חלקה היותר רלוונטי. יחד עם כך, בלתי אפשרי היה להתעלם מהעיצוב הספורטיבי שלמרות קרבתו לאח הגדול ה-XC-90, לקח גם את המהפכה העיצובית והקונספטואלית, למקום אחר.
לא חולמת בהקיץ
בצמדים מתחלפים, עלינו למכונית להתנסות במה שקרוי על ידי וולוו CITY SAFETY. מערכת זו, הייתה יכולה להיות הרבה יותר מרתיעה בידיים של חברות אחרות. אך מכוון שמדובר בשריון הסקנדינבי, הטיפוס הקליל לתא הנהג לא ממש הופך את כתפייך וצווארך ליציקה בלתי גמישה. נהפוך הוא. יש משהו (שקיים כנראה אבל לא רק בתודעה) במכוניות היצרן השבדי, שנוסך בנהג בטחון מופרז מאוד. הדגש הבטיחותי שווה ערך למשל, לחברה כמו ב.מ.וו שכמעט אף פעם לא מאכזבת במישור הדינמי.
כשההגה בידיי, לצידי התיישב איקאן איוורסון, מנהל הפרוייקט של ה- XC-60. אבל לפני שהוא משגר אותי לתוך הבלון הכחול, נסביר מעט על הפיתוח החשוב הזה. בצורה הפשוטה ביותר, CITY SAFETY היא מערכת בטיחותית אקטיבית הפועלת בעזרת מצלמה וחיישני קרבה, על מנת לצפות התנגשויות.
היא מנטרת באופן קבוע את המרחק מהסביבה והמכוניות מלפנים, וכל עוד אינך חולף על פני 30 הקמ"ש, יש לך עזר נוסף לצד ההיגיון הטוב. הרעיון נולד בשל מחקר רב-שנים המגלה כי מרבית התאונות (לא בהכרח הקטלניות), מתרחשות בתחומי העיר במהירות נמוכה מ-50 קמ"ש. דעתך הוסחה? אחרת בבלימה? החיישן מזהה את הפוטנציאל להתנגשות קרבה ומפעיל בעוצמה את הבלמים עד לעצירה מוחלטת. יש לציין שלמרות כך, המערכת מנוטרלת בעת לחיצה של עד 50 אחוז על המצערת. דהיינו, עדיין לא מדובר כאן בסוג של בינה מלאכותית, המחליפה את תנועתיו המוטוריות של האדם ומשאירה אותו לחסדי הטכנולוגיה בלבד.
"ברור שאינסטנקטיבית תרצה ללחוץ על דוושת הבלם. אבל לשם הדוגמא, פשוט תן לרכב לעשות את שלו". מסביר לי איקאן. את הניסוי התחלנו במהירות של 15 קמ"ש ובהדרגה טיפסנו בקפיצות של 5 קמ"ש עד ל- 30 קמ"ש. אפילו במהירות הנמוכה ביותר, הבנתי על מה דיבר אדון איקאן. לשבת בחוסר מעש לנוכח התקרבות של עצם גדול מימדים אל עבר פרצופך המבועת, מביאה אותך להתחבטות עצבית המנגנת לך על המחשבות והתנועות. אבל לאחר מספר פעמים בהם המערכת פעלה ללא דופי, גם המהירות הגבוהה ביותר נראתה חסרת אונים מול האבולוציה האחרונה של וולוו.
תעודת זהות
השקת הוולוו XC-90 כשנתיים לאחר כניסת המאה החדשה, סימנה עבור וולוו מהפכה של ממש. רכבי הקרוסאובר האירופאים כבר הסתובבו תקופה לא מבוטלת בשטח, ביניהן ה-ML של מרצדס או ה-X5 של ב.מ.וו. אלו כבשו יעדים גם בארה"ב, למרות שעדיין לא בלטו בסגמנט הנשלט על ידי הקבוצות האמריקניות. אבל, המחסום העיקרי שנפרץ, היה בעיקר בתחום העיצובי. הסולידיות המשפחתית החולשת על משפחת וולוו קיבלה תוספת מאוד דומסטית באופי, לצד שימת פוקוס משמעותי למשפחות אמריקניות בתחומי הפרברים. בשנת 2005, הפכה ה-XC-90 למכונית הנמכרת ביותר מסוגה בארה"ב ולרווחית ביותר בכלל עבור וולוו. החברה נהנתה מהצלחותיה הרבות במבחנים שונים ונראה היה כי הסגמנט נמצא בהליך מואץ של התפתחות.
הזיהוי המהיר של הצמיחה בקטגוריית רכבי ה-SUV, הביאה את וולוו להחלטה לפלוש גם לתחומים יותר זמינים עבור הקהל הרחב. הסגמנט הבינוני, סוג של בייקון וביצים בתחומי היבשת האמריקנית, תמיד היה עמוס במכוניות גבוהות ובזבזניות הצורכות דלק בכמויות מעיקות. כאשר הציגה את ה- XC-60 בתערוכת הרכב בדטרויוט, השינוי שחל במחירי הדלק בעולם סלל את הכניסה לקבוצה הבינונית תחת המסורת המשפחתית הבטוחה של היצרן השבדי. אך שלא כמו בעבר, כמעט כל המכוניות היום מציעות רמת בטיחות מאוד גבוהה, וודאי שבקבוצה שכל ייעודה הוא עבור המשפחה הצעירה והמתרחבת.
גישה אחרת
לא מפתיע אם כך, שעבור הצגתה של ה-XC-60 חל שינוי כללי בכל התהליך האינטגרטיבי. המכונית אמנם מתברכת בשפע אמצעי הגנה (חלקם דמיוניים לחלוטין), אך הפעם המעטפת השמרנית קומרה, קוצצה, חודדה והוסטה על ידי קבוצת אנשים, שהראשון שבהם- המעצב סטיב מאטין, העניק לה מראה מאוד אמוציונלי, עם דגש מואר על דינמיות. "עיצוב זה דבר הדרגתי. אני יכול להביט ברחוב ולראות מישהו או מישהי מחייכת וזה ישמש אותי עבור חלק כלשהוא ברכב".
כשיוצאים מהקופסא, לפעמים פוסחים על הצלופן ושוברים את הדפנות. אבל וולוו עשו כאן מהפכון קטן שהפך עם הזמן לגדול ביותר, אולי אף משמעותי יותר מכל ההייפ סביב הבטיחות. ה-XC-90 הגדולה, הייתה הראשונה להציג את החדשנות בתחום זה וה-XC-60 ,נהנית מהשלב הבא בעיצוב הקרוי על ידי החברה -Dramatic new approach. כל הצללית נערכה מחדש על מנת להיות אגרסיבית יותר ודינמית. הפנסים הקדמיים משוכים לאחור, יחידות התאורה האחוריות ממלאות את קורות ה-C על ידי אלומות LED עוצמתיות הנמתחות לכל אורכן, כך גם מכסה המנוע המקרין עוצמה וחוסן.
התוצאה הכללית, היא מכונית מאוד סגמנטאלית במימדיה, אך עיצובה הספורטיבי מעניק לה ערך מוסף. יחד עם זאת, לכנותה נאה או יפה, צריך להיעשות בזהירות. למרות הקווים ההדרגתיים הפוסעים מעט מעל הדלתות ומקנים לה נפח וכתפיים חסונות, קשה לקבוע אם היא תנצח בתחרות יופי השוואתית. הפרופורציות נכונות, בייחוד למכונית הנשענת על פלטפורמה משותפת ללנד-רובר פרילינדר 2, וולוו V-70 ועוד כמה מדגמי פורד. השילוב בין החלק האחורי לקדמי, בפרט באיזור תא המטען והשמשה האחורית, יוצר אשליה של מרכב ארוך מכפי שהוא. אך למעשה, שפע המקום שמציעה אינו גדול משמעותית משארית הקבוצה. האורך הכללי על 462 הסנטימטרים שלו, גדול בכ-7 ס"מ מה-X3 של ב.מ.וו, כך גם מימד הרוחב עם יתרון קליל של 4 ס"מ על פני הגרמניה, אך בסיס הגלגלים, קצר לעומתה בכ-2 ס"מ ועומד על 277.4. בסעיף הגובה, רושמת השבדית יתרון של 5 ס"מ המתבטא היטב מעל פדחתם של יושבי המושב האחורי.
תחושה בטוחה
כשמתיישבים בתחומי חלל התא, בין אם זה מאחור או מלפנים, מגלים (שוב) מדוע וולוו מצליחה לקרוץ למשפחות בצורה כה קלה. הכול נגיש, ברור, לא עמוס יתר על המידה, מעוצב בצורה פרגמטית ומחושבת תוך הסתמכות על ניתוח אוריינצטיה סביבתית. איכות החומרים, בשתי הגרסאות, טובה מאוד, אם כי בגרסת הבנזין המהודרת יותר, חיפוי החומרים המשולב בגימור עץ נראה הרבה יותר הרמוני ומתאים לאווירה. גרסת הדיזל, קצת יותר מחוספסת באיכוית העיטור בסביבת הנוסעים. ריפוד המושבים (עור בשתי הגרסאות) עובד בצורה פחות אסתטית עם דיפוני האלומיניום של הקונסולה המרכזית, כמו גם האווירה הכללית האפרורית יותר. אך מכוון שבידול כלשהוא מחייב קצת קיצוצים, היא עדיין שומרת על תחושה מאוד מזמינה לנהג ולנוסעים.
במהלך המבחן, תשומת לב הוקדשה גם לנושא המרווח מאחור. בקבוצה זו, בני הבית נוטים להתפרס על גבי המושבים מאחור ולהתנועע בתזיזתיות קצבית וזה לא פעם, מקפיץ את הפיוזים אצל ההורים. הוולוו, לא חריגה בתחום זה. הכניסה למושבים האחוריים מעט דחוקה, אך מרווח הברכיים, גם כאשר הכסאות במצב משוך לאחור כמעט לחלוטין, עדיין מספקים חיץ בין פיקת הברך למושב הקדמי. מרווח הראש הוא מהטובים בקבוצה, אם לא הטוב שבהם. הנוסעים לא יסבלו מסמיכות מעיקה או צפיפות מייזעת, גם אם הם שלושה במספר.
מעל הכול, התחושה הכללית בתוך חלל התא, היא של מוכנות מתמדת. הנהיגה בה משולה לחרק השולח את מחושיו לכל עבר וחש כל רחש סביבתי או קרבה המסכנת את גופו. ה-XC-60 במובן הזה לפחות, היא התגלמות כל החלומות הבטיחותיים. מאפיינה הרבים הכוללים אינספור מערכות בטיחות אקטיביות כגון בקרת שיוט אדפטיבית, חיישני קרבה, מערכות עזר לבלימה ועיניים בכל חריץ, מאפשרות לה היום, מבט אל העתיד הרחוק מאוד. זאת ועוד, מערכת השמע תוצרת Dynaudio האיכותית, נשמעת טוב כמעט בכל סגנון מוסיקה, בייחוד לנוכח רמת הבידוד המצויינת שרושמת הוולוו.
בשורה התחתונה, זוהי סביבה נדירה מבחינת אופי ההתנהגות שלה כלפי המשתמש. למרות ריבוי המתגים שיש החולקים על קלות השימוש בהם, אני מצאתי כי הוולוו לא מטילה על הנהג קשיים בלתי סבירים בתחומי הנדסת האנוש. לכל בקרה יש כפתור קריא וברור ולעניות דעתי, זו בסך הכול פונקציה של הרגל ותו לא.
שביל החלב
ה-XC-60 מוצעת נכון לרגע זה, עם השילוש הנכון והמתאים. זה אומר שני מנועי טורבו-דיזל וגרסת בנזין T6 חזקה ומוכרת. בין אלו, קיימים הבדלים מענינים אם כי חלק מהנתונים זהים למדי. גרסת הבנזין בנפח 3.0 ליטר, לא נוגסת בעוצמה באספלט כפי שעשו קודמותיה מאכלות הצמיגים, תודות לדפרנציאל הלדקס, המנתב את העוצמה בצורה הדרגתית לכל הגלגלים. 285 כ"ס השוכנים בחרטום מספקים תאוצה למאה קמ"ש תוך 7.5 שניות (יצרן) ומהירות מרבית של כ-210 קמ"ש. גרסת הדיזל D5 בנפח 2.4 ל' מספקת 185 כ"ס אך עם דחיפה זהה של 40 קג"מ לצד לוגמת הבנזין.
מנוע נוסף שיצטרף מעט מאוחר יותר לחובבי הסולר, יהיה גרסה מוחלשת מעט עם 163 כ"ס. כמו כן, התבשרנו כי העתיד יביא עימו גם גרסת הנעה קדמית עם מנוע בנזין קטן יותר בנפח שבין 2.0 ל 2.5 ליטר מצוייד במגדש על, או טורבו בלחץ בינוני. את נתוני צריכת הדלק אגב, לא מיהרו החברים הבלונדינים לגלות. רק מעט חפירה ישראלית שלנו אצל אחד מהם, הצליחה להוציא נתוני צריכה עבור כל גרסאות הדיזל האוטומטיות. הגרסה החזקה יותר- D5 עם 183 כ"ס, צורכת בממוצע ליטר סולר לכל 8.3 ק"מ, בעוד ה -2.4 D צורכת מעט פחות עם 9 ק"מ לליטר.
למרות ההצהרות המוקדמות של המעצב, שלא לומר הפמפום בשיחות החולין עם החברים משבדיה, עלתה תמונת מצב מאוד מעודדת בכל הקשור להתנהגות המכונית. יותר מפעם אחת שמענו מהם את המילה ספורטיבית. רואים את זה כמובן ממבט חיצוני, כפי שאמדנו את העיצוב הקינטי משהו. אך בכביש הסיפור התגבש לחבילה הכלאתית לא אחידה. המנוע, בין אם זה הדיזל או הבנזין, סיפק תשובה הולמת למרכב הלא קל במיוחד הנושק לשני טון. תיבות ההילוכים האוטומטיות עם ששת יחסי העברה תפקדו היטב , בלי בורות נפערים במעברי הביניים. הבעייה המרכזית של ה-XC-60, היא כשמנסים להגדיר לו משהו שהוא לא ממש מבין איך לפרש אותו, בפרט בנושא המתלים שהוקשחו ביד רמה.
זה לא בהכרח מטריד כשאתה סוחב משפחה לטיול ארוך מחוץ לגבולות העיר. שם גילתה הוולוו יכולת גבוהה מאוד לצד אחיזה ניטרלית נטולת דרמות. אם כי הייתה נטייה לתת היגוי קליל. אבל שטח המחייה העיקרי של הוולוו יהיה בעיר, בין המדרכות, בתי הקפה, הקניונים וכל הפורטל האורבאני העמוס.
שם לצערה, היא מצליחה לשפוך כמות מים מן הדלי. ההתעסקות עם המתלים הביאה את ה-XC-60 להיות מאוד לא רגועה בין סמטאות הערים. הרחובות בולנסיה בהם בילינו בחברת הוולוו חלק לא קטן מהמבחן, גילו עד כמה פשרה בתחום מסויים, פוגמת ביכולת הכללית. למרות הנוחות והרכות באדיבותן של המושבים, קוצר התנועה במתלים גרם למרכב לקפץ על בורות וטלאים. החרישות הכמעט מוחלטת בכל מצב של נסיעה נפלה ממאת האחוזים שהקצנו לה, לכ-75 אחוזים בגין ההפרעה העירונית. מאידך, צריך לציין, כי מכוניות המבחן לא צויידו באופציית מערכת מתלים סלקטיבית. שם ניתן לבחור בין מצב ספורט, נוחות ונייטראלי. בנוסף, ייתכן כי בארץ תשווק מכונית עם צמיגים בקוטר שונה שתרכך את חוסר הנינוחות של הוולוו. ומה בנוגע לשטח? ובכן, אין ספק שמכונית SUV יכולה (אמורה זה כבר עניין של פרשנות אישית) לחלץ משהו ממערכת המתלים שלה בתחום זה. מרווח הגחון העומד על 23 סנטימטרים משך אותנו לקחת אותה לסיבוב בשבילי עפר קלים, שם היא התנהגה פחות או יותר- כמו מכונית פרטית. ובכל מקרה, לא סביר במיוחד לראות אותה מחפשת את עצמה במיני שבילים מאתגרים שיובילו לפגיעה במבנה החלקלק שלה.
מתי אצלנו?
שני ימי ההשקה בספרד השאירו אותנו עם צפייה למבחן השוואתי עתידי בלתי נמנע. יכול שיהיה משולש, אולי ראש בראש. איך שלא בוחנים את זה, ה- XC-60 היא קונטנדרית מובילה נכון לרגע זה. לפחות עד הצגתה של ה-Q5. זו, תאלץ להתמודד עתה לא רק עם המסורת הבטיחותית של הוולוו, אלא גם לראשונה עם עיצוב הכי לא שבלוני שאי פעם יצא מגבולות החברה לקבוצה המשפחתית. היא מספיק מוכשרת להתגרות ב-X3, מרווחת מאוד, בטיחותית יותר מפורט-נוקס, אך הנגע הנקודתי בתחום העירוני יכול לגרוע ממנה כמה נקודות אם השינויים עליהם דיברנו לא ייתרחשו. עד שהיא תנחת אצלנו ונוכל לערוך לה מבחן מקיף, נספר לכם כי המחיר יהיה ככל הנראה בטווח של בין 300 ל 350 אלף שקלים. גרסאות בכירות ומאובזרות מאוד יכולות לטפס מעל לכך. מועד ההגעה הרשמי הוא לקראת סוף שנת 2008 אך ככל הנראה, יידחה למעט מאוחר מכך.