פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      השוואתי: 4 מכוניות מנהלים

      הונדה אקורד החדשה פוגשת את הפורד מונדאו, מאזדה 6 ושברולט מליבו במאות קילומטרים של עימות חזיתי

      בשנה פלוס האחרונה, פלח שוק המשפחתיות הגדולות (מנהלים) עבר רענון מקיף. שברולט הביאה לעולם את המליבו החדשה והראתה לעולם שלמרות (או אולי בגלל) המשבר הכלכלי שפוקד את אימא GM, הם עדיין יודעים איך ליצר מכוניות תחרותיות. בסמוך אליה והרבה לפני מדינות רבות בעולם הגיעה אלינו אחת המכוניות החשובות בשוק הישראלי – כן, קוראים לה מאזדה, מאזדה6. כשפגשנו בו לראשונה, גילינו כי הדור החדש נכנס אמנם לנעליים גדולות, אבל הוא מצליח להיות טוב כמעט בכל סעיף ביחס ל-6 היוצאת. שלישית היא המונדאו אשר הספיקה להפוך ממכונית די משעממת למראה וגם לא ממש מצליחה, למושא הערצה וקנאה של שאר יצרניות הרכב. אחרונה חביבה היא האקורד שכל מילה נוספת עליה מיותרת.

      ולכן, אחרי שטעמנו מכל אחת מהן, החלטנו להעמיד אותן זו מול זו, זו לצד זו במבחן משווה שיעשה לכם ולנו סדר – מי טובה יותר, מי נוחה יותר, מי יודעת לענג על האספלט וגם מי היא המומלצת. וכן, יש כאן מנצחת ברורה.

      הונדה אקורד

      האקורד החדשה מתייצבת למבחן כשמאחוריה רזומה מקומי של כמה חודשים בלבד. אף שמבחינת המראה החיצוני היא כמעט זהה לאקורד היוצאת, בהונדה מתעקשים כי מדובר במכונית חדשה לגמרי שאינה חולקת דבר עם הקודמת. אם תתעקשו למצוא את השינויים, תוכלו להבחין בחזית מעודכנת ובחלק אחורי עם עיצוב שונה למכסה תא המטען, הפנסים והפגוש.

      תא הנוסעים של האקורד החדשה מציג שינוי גדול יותר ונאה פחות; הקווים הזורמים של האקורד הקודמת נעלמו כמעט לחלוטין ועל הקונסולה המרכזית יש מעתה כמות של לחצנים ומתגים שלא הייתה מביישת מטוס קרב, מה שהופך את התפעול למסורבל. מושב הנהג של האקורד הוא הנוח מכולם ומאפשר להגיע לתנוחת הנהיגה הטובה ביותר מבין כל הנבחנות. מאחור המצב אינו מזהיר מבחינת נוחות, ועם בסיס גלגלים צנוע באורך של 270.5 ס"מ גם אל תצפו להרבה מרחב.

      גם בסעיף האבזור, האקורד החדשה אינה נדיבה במיוחד ודומה מאוד לזו של ה-6 או המונדיאו בגרסתן הבסיסית; בקרת אקלים מפוצלת, מערכת קול מקורית נשלטת מההגה, מחשב דרך, בקרת שיוט, אזעקה מקורית, חישוקי סגסוגת, מראה מתכהה, חיישני גשם ותאורה וציפוי עור לידית ההילוכים ולגלגל ההגה - וזה עוד בגרסת הביניים כאמור. בתחום הבטיחות, האקורד החדשה מיישרת קו עם המתחרות ומציעה שש כריות אוויר ובקרת יציבות תקנית.

      מנוע ה-2.0 ליטר המצוין של הונדה עבר שינויים מינוריים במעבר לדגם החדש - ההספק נותר כמעט זהה (156 כ"ס), אולם חיבת המנוע לסל"ד גבוה יוצרת חוסר בכוח זמין בסל"ד נמוך; אף שתיבת ההילוכים הנמרצת של האקורד (חמש מהירויות) ממהרת להיחלץ לעזרת המנוע, היא לא תמיד מסוגלת לפצות על היעדר הכוח בגלל יחסי ההעברה ארוכים מדי. תפעול ידני של התיבה באמצעות צמד מנופים שמותקנים מאחורי ההגה לא ממש משפר את המצב והאקורד נותרת אחרונה בכל מבחני ההאצות שערכנו.

      בסעיף היכולת הדינמית, ציפינו מהאקורד החדשה שתהיה חדה ומהנה כמו קודמתה, אולם ההגה החשמלי שלה מתקשה לשחזר את החדות והדיוק שפגשו בעבר. גם הכיול המחודש למערך המתלים שהגביר את הנטייה לתת-היגוי ומציע מעתה יותר רכות, פוגם בתחושת ההנאה מהנהיגה.

      ההונדה אקורד היא המתמודדת היחידה במבחן שלא נכנסת לקבוצה 4. גרסת המבחן היא היקרה ביותר מכל המתמודדות - אף שהיא לא מאובזרת יותר מהן. למעשה, גם בגרסת ה"קומפורט" הבסיסית (שאינה כוללת אפילו בקרת שיוט או חישוקי סגסוגת) שעולה 169 אלף שקלים, האקורד עדיין יקרה מהמליבו וה-6 המאובזרות. המחיר הזה מציב אותה במקום בעייתי בו המתחרות מציעות יותר מרחב, אבזור וכוח, בעוד האקורד מתבססת על תדמית ואיכות כוללת.

      שברולט מליבו

      אולי זה בגלל המשבר של השנים האחרונות, אבל בהחלט נראה שאנשי שברולט עמלים קשה מאוד כדי לתקן את טעויות העבר שעיקריהן חוסר התאמה לשווקים שמחוץ לארה"ב. המליבו החדשה נראית כעת אגרסיבית ומלאת זהות והמראה הדינמי בהחלט תורם לנוכחות.

      נחמד לגלות שהיצירתיות של המעצבים לא הסתיימה במראה החיצוני וגם תא הנוסעים של המליבו משורטט בקווים נעימים, אלא שהגוון האפור-שחור הקודר ששלט בתא של מכונית המבחן, וחומרי הדיפון הפשוטים יחסית, מצליחים לפגוע בתחושה הכללית. אף שלמליבו יש בסיס גלגלים זהה לזה של המונדאו (285 ס"מ), היא פחות מרווחת ממנה (בעיקר מאחור) והמושבים שלה פחות נוחים ותומכים. דווקא בתחום הבידוד מרעשים חיצוניים המליבו נמצאת כמה רמות מעל כל האחרות - בין היתר- ואולי בעיקר - בזכות שימוש בשמשות כפולות.

      לא ממש הצלחנו להבין את ההיגיון שעומד מאחורי רשימת האבזור של המליבו; לצד כמה גימיקים חביבים כמו אפשרות להתניע את המכונית באמצעות השלט וכוונון חשמלי למושבים (לגובה) ולדוושות (למרחק), בלטה בהיעדרה מערכת בקרת אקלים מפוצלת ובמקומה מקבל הלקוח מזגן רגיל. במפרט נמצאים גם מחשב דרך, בקרת שיוט, ומערכת קול מקורית עם שליטה מגלגל ההגה, וגג שמש כאופציה בתוספת תשלום (7,000 שקלים). באגף הבטיחות מתהדרת המליבו ב-6 כריות אוויר, בבקרת יציבות, בחיישני לחץ אוויר בצמיגים ובמערכות הבלימה הנלוות.

      המליבו היא כבר לא אותה אמריקנית רופסת שרוכנת על המתלים עם כל נגיעה בהגה, אלא מכונית הרבה יותר הדוקה ובטוחה מבעבר. היא אמנם עדיין רכה משאר המתמודדות, אבל היא לא מרגישה מנותקת מדי ומצליחה להיות הנוחה מכולן.

      סעיף נוסף בו משאירה המליבו את שאר המתמודדות מאחור - תרתי משמע - קשור כמובן ליחידת הכוח. בעוד יתר הנבחנות נאבקות על כל סוס וקג"מ בתחום הארבעה צילינדרים, מנוע ה-3.5 ליטר V6 של המליבו לא מבין על מה כל המהומה; עם 219 כוחות סוס הוא מגרגר בנינוחות במהירות שיוט, ונוהם בהחלטיות כשצריך לצאת לעקיפה. תיבת ההילוכים האוטומטית מיושנת מדי ומסתפקת בארבע מהירויות בלבד.

      בשורה תחתונה, המליבו היא הנשק שבעזרתו מתכוונת שברולט לחדור אל קדמת הבמה של קבוצת המשפחתיות הגדולות. היא חזקה, נוחה ושקטה מכולן, מתומחרת היטב, מרווחת במיוחד ואפילו נראית טוב.

      מאזדה 6

      המאזדה 6 אולי נראית הכי פחות זוהרת במבחן הזה, אבל זה רק משום שהתרגלנו לראות אלפי עותקים ממנה על הכבישים. גם הדמיון הרב לדגם היוצא, מעמעם מעט את הנוכחות שלה ומונע ממנה להתבלט על הכביש, אבל המאזדה 6 החדשה היא מכונית הרבה יותר בוגרת מקודמתה כמעט בכל פרמטר; ככל שזה נוגע לעיצוב החיצוני, ה-6 החדשה נאה והרמונית עם לא מעט שינויים ביחס לדגם היוצא, שבעיקר מעדנים ומחדדים את המראה המוכר.

      עיצוב חלל הפנים של ה-6 סולידי יותר ביחס לשאר המתחרות. זה אולי לא מרשים כמו תא הנוסעים של המונדאו או האקורד, אולם כשיורדים לפרטים ובוחנים מקרוב את איכות ההרכבה, מגלים שה-6 נופלת בתחום הזה רק מהאקורד. בתחום הבידוד מרעשים חיצוניים, ה-6 היא הפחות מוצלחת מבין כל הארבע.

      כבר בגרסת ציי הרכב, מציעה ה-6 בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, מערכת קול מקורית עם שקע לנגן מוזיקה חיצוני ותפעול מגלגל ההגה (מעט מסורבל), מחשב דרך, דיפוני עור לגלגל הגה ולבורר ההילוכים וחימום למושבים, הכל כסטנדרט. באגף הבטיחות יש כמובן שש כריות אוויר, בקרת יציבות תקנית ושורה של מערכות עזר לבלימה.

      תנוחת הנהיגה ב-6 טובה, אך לא כמו זו שבאקורד או במונדיאו. גם המושבים עצמם מעט פחות נוחים ותומכים עם מרווח מצומצם יחסית לנוסעים שמאחור - דומה לזה שקיים באקורד וצפוף מאלה שבמונדיאו ובמליבו.

      על הכביש, ה-6 הנוכחית אמנם פחות חדה ומהנה מקודמתה, אבל בפרק התנהגות הכביש היא מתעלה על כל השאר וגורפת את הציון המשוקלל הגבוה ביותר מבין המתמודדות. יחידת הכוח הוותיקה בנפח 2.0 ליטר אינה מגלה נחיתות לעומת יחידות הכוח החזקות יותר של המונדיאו או האקורד (המליבו זו כבר אופרה אחרת...) - גם אם על הנייר היא החלשה מכולן עם 147 כ"ס בלבד. תיבת ההילוכים האוטומטית, בעלת חמש המהירויות, מתפקדת היטב ומציעה אפשרות להעברה ידנית נוחה למדי. בכל הקשור לנוחות, ה-6 מעט קשיחה מדי ותחבוט בישבנים של נוסעיה חזק יותר מהאחרות.

      בשורה תחתונה, גם אם יש כמה נקודות שבהן נופלת ה-6 מהמתחרות, הרי שהפערים בסופו של דבר אינם גדולים. היתרון היחסי הגדול של המאזדה על פני שאר המתחרות נמצא בשילוב המוצלח בין רשימת האבזור המכובדת לתג מחיר של 147 אלף שקלים בגרסת ה"לקשרי" שהגיעה למבחן.

      פורד מונדיאו

      הפורד מונדיאו היא ללא ספק המכונית המרשימה ביותר כאן מבחינה חיצונית ולעומתה, כל האחרות נראות אנונימיות למדי. גם הממדים הנדיבים במיוחד של המונדיאו תורמים את שלהם ל"אפקט ההגעה" הנכון.

      אל יום המבחן הגיעה המונדיאו בגרסת ה"טיטניום" הבכירה הנושאת תג מחיר של 179 אלף שקלים ומציעה את רשימת האבזור הארוכה ביותר מבין כל ארבע המתמודדות שעיקריה גג שמש חשמלי, פתחי מיזוג מאחור, בקרת שיוט, ריפודי אלקנטרה משולבי עור, מערכת קול משוכללת, התנעה ללא מפתח, מחשב דרך עם צג צבעוני בלוח המחוונים ושבע כריות אוויר.

      המונדיאו ממשיכה להוביל על האחרות גם כשמדובר במרחב הפנים; אף שהיא נשענת על בסיס גלגלים זהה לזה של המליבו, היא מרווחת ממנה משמעותית ומציעה מושבים נוחים ותומכים למדי. בסעיף עיצוב הפנים - שוב המונדיאו מובילה על כל היתר ויוצרת תחושה כאילו היא שייכת לליגה אחרת. נקודת החולשה היחידה בתא הנוסעים של המונדיאו היא איכות החומרים ואופי הרכבתם; שימוש בפלסטיקה פשוטה וזולה לצד חומרי דיפון איכותיים במיוחד פוגמת בתחושה הכללית - במיוחד לאור העובדה שגם איכות ההרכבה מקבלת ציון בינוני ומאכזב למדי.

      בזמן שהאקורד וה-6 מצוידות במנועי 2.0 ליטר, בחזית המונדיאו נמצאת יחידת כוח בנפח של 2.3 ליטר המספקת 161 כ"ס. על הנייר מדובר במנוע חזק במעט, אולם בפועל מתקזז יתרון הכוח של המונדיאו בגלל תוספת המשקל והממדים הגדולים יותר. תיבת ההילוכים האוטומטית בעלת שש המהירויות מסייעת לנצל היטב את הספק המנוע עם זריזות טובה וחלוקת יחסי העברה מוצלחת.

      איך כל זה עומד במבחן המציאות והאספלט המתפתל? מתברר שדי טוב; למונדיאו אחיזת כביש מצוינת, והיא נענית לפקודות ההיגוי בצייתנות גמורה וכמעט ללא מחאות תת-היגוי מיותרות. מצד שני, המתלים הרכים שלה אמנם תורמים לנוחות הנסיעה, אבל פוגמים בהתנהגות הדינמית שלה.

      בשורה תחתונה, עם מנוע גדול מהמקובל, אבזור עשיר וממדים דומים לאלה של הב.מ.וו סדרה 5, המונדיאו בהחלט מרחיבה את גבולות הקטגוריה. תוסיפו לכך עיצוב מרשים, תכונות דינמיות טובות ותג מחיר אטרקטיבי, והנה לכם מועמדת רצינית לניצחון במבחן.

      והאוסקר הולך ל....?

      אחרי יום ארוך וממצה של כמה מאות קילומטרים של כבישים בתנאים משתנים, הגיע הזמן לעשות סיכומים.

      ההפתעה האמיתית של המבחן מבחינתנו הייתה השברולט מליבו; כברת הדרך המרשימה שעשה הדגם הנוכחי ביחס לקודם, הפך את המליבו למכונית רלוונטית וברת השוואה לכל אחת מהמתמודדות במבחן. אולם, למרות השיפור הגדול, האמריקנים לא הלכו עם השינוי עד הסוף, ויש עדיין כמה תחומים שבהם המליבו עדיין לא הצליחה להדביק את הפער בינה לבין המתחרות; איכות ההרכבה והחומרים לוקה בחסר, רשימת האבזור עדיין חסרה, הנדסת האנוש והשימושיות טעונות שיפור, תיבת ההילוכים מיושנת ואת התכונות הדינמיות צריך עדיין להשחיז ולכן היא מסיימת כאן במקום הרביעי.

      ההונדה אקורד החדשה היא מכונית מצוינת ואיכותית שהצליחה להוביל על כל האחרות בלא מעט סעיפים, אולם תג מחיר גבוה מדי כבר בגרסת הבסיס, תא נוסעים צפוף יחסית ורשימת אביזרים קצרה מדי, נוגסים לה בציון הכללי והיא מסיימת את המבחן הזה במקום השלישי בלבד.

      במקום השני, ובהפרש לא גדול מהאקורד, נמצאת המאזדה 6 שמציעה חבילת תכונות מרשימה, רשימת אבזור ארוכה והתנהגות כביש עדיפה - והכל במחיר אטרקטיבי במיוחד של 147 אלף שקלים. זה המקום גם לציין כי במחיר האקורד שהגיעה למבחן, אפשר לרכוש את גרסת ה"פרימיום" של ה-6 שמצוידת במנוע 2.5 ליטר ובהרבה יותר אביזרים - ועוד להישאר עם עודף של 17 אלף שקלים.

      שקלול הציונים לא השאיר מקום לספק; המנצחת במבחן היא הפורד מונדיאו כמובן. היא היחידה שמציעה את השילוב המושלם בין תא נוסעים מרווח, יוקרתי ומאובזר, עיצוב מרשים, יחידת כוח מתקדמת והתנהגות כביש מצוינת. המונדיאו מצליחה להתעלות על שאר המתמודדות כשהיא שומרת על תג מחיר סופר-אטרקטיבי של 147 אלף שקלים כבר בגרסת הבסיס. גרסת ה"טיטניום" המאובזרת שהגיעה למבחן אמנם יקרה יותר (179 אלף שקלים), אבל היא פשוט בליגה משל עצמה ביחס לכל שאר המתמודדות.