מעצבים את מירוצי העתיד

בארה"ב, או מוטב לומר בקליפורניה, נוצרה חממה של שוחרי העולם הירוק. לקראת תערוכת הרכב של לוס-אנג'לס, החלו לטפטף ידיעות בדבר חשיפות של כלי רכב ירוקים וחסכוניים ובין היתר, ראינו דוגמה לכך על ידי המיני החשמלית והפריוס המחודשת, כמו גם שיווקה של ההונדה FCX קלריטי, שניתנה (כמעט) במתנה לכוכבי הוליווד הנוצצים (ג'ימי לי קרטיס למשל).

אך למרות המצב המדכא משהו והבלתי נמנע, המארגנים בחרו השנה במוטיב רחוק ככל שניתן מהתנועה לשיפור איכות הסביבה באמצעות תחרות עיצוב רב יצרנית, למכוניות המירוץ של העתיד, אי שם בשנת 2025. למרות שכולם משתמשים בטכנולוגיה היברדית, אי אפשר לומר כפי שתראו, שמדובר בלהקה זחלנית או משעממת במיוחד.

תשע מתמודדות עלו לגמר עם קולקציה של מכוניות מירוץ, שבקלות היו משתלבות באחד ממשחקי הוידאו על הקונסולות הפופולריות. המכוניות, כמו גם העולמות הסובבים אותם, נראים כמו סרט מדע בידיוני עתיר פעלולים. אין ספק שהמושל ארנולד ("אני אחזור") שוורצנגר, ימצא שם לא מעט דימיון להיסטוריה המנופחת שלו על גבי מסך הכסף.

לאודי יש מסורת לא ארוכה במיוחד במירוצי הלה מאן, אך בהחלט רבת הישגים. בשנים האחרונות הביסה אודי את המתחרות עם נצחונות מרובים ופודיומים הנשלטים על ידי שלושת נהגיה התורנים. ה-R25, מיועדת בידיוק לאותה סביבה. העיצוב אינו מרחיק לכת משארית המתחרות אך משלב שימוש בתאי דלק, מערכות אלקטרוניות משוכללות כגון מצלמות ניטור, משטחים מזעריים מתכווננים לשיפור זרימת האוויר סביב המכונית, קסדה שעל פני המשקף שלה מוקרנת אינפורמציה טלמטרית ועוד. המוטו – " תצורה זה שימושיות". נגיד.

הגרמניה שלפניכם היא ממש פלא הנדסי. ולמרות שהיא לא רדיקלית בעיצובה, כל המרכב עשוי מחומרים ממוחזרים הניתנים לשימוש חוזר במסה שונה לחלוטין. את מרכב המכונית תכננו על ידי שימוש בחומרי גלם מצויים. אלו כוללים חביות נפט, מלחים, שמנים ופלסטיקים שונים. בכדי לעזור בצמצום אפקט החממה, צמיגי המכונית עשויים ג'ל ואת הכוח מספקת טכנולוגיית מימן.

גנ'רל מוטורס עיצבה את הדגם עבור חידוש (תחייה) של מירוץ הגרנד פרי בלוס אנג'לס, ה- La Times. מקור האנרגיה של הצ'אפרל וולט מגיע משלושת יסודות כדור הארץ, המצויים בקליפורניה בשפע. שמש, שאת קרניה מנתב המרכב אל מקורות כוח שונים המפנים את העוצמה עבור דחף מנועי הנרקם על ידי שימוש בטורבינה עוצמתית בישבן; רוח, המתועלת סביב המעטפת עבור הצמדה לאספלט; ואדמה, אשר משמשת לאגירת אנרגיה מחיכוך הצמיגים ובלימה.

הונדה לא מגלה שום דבר על העיצוב החללי של מתחרת העתיד שלה, אלא רק מספרת על עבר עשיר של מירוצים חובקי עולם כפי שהתרחשו לפני כ-117 שנה תחת 'המירוץ הגדול'. המאורע נפרש על פני הגלובוס לאורך של 22 אלף מיילים ושישה חודשים מתישים של מירוץ בלתי פוסק. כעת, הונדה חוזרת ומקווה כי בעוד 17 שנים, בשנת 2025, ישוב לחיים המירוץ המותח שם תבייש את מתחרותיה. ה-GR2025 שלפניכם, תשתמש בטכנולוגיה המבוססת על יכולת קריאת טופוגרפית, סונאר ורדאר כחלק מהחבילה הטכנולוגית ושימוש בטורבינות ויכולת להתשתלב בכל מקום, בכל עת ובכל אתגר.

ההשראה אותה לקח המעצב הצרפתי עבור המאזדה, נגזרת אף היא ממקורות הטבע. "מוליכים חשמליים, בפרט ברקים", כך נאמר. ורואים עד כמה העיצוב מכוון למירוץ מסוג שונה לחלוטין. העתיד המוטורי של מאזדה הוא אינטגרציה של נתיבי נסיעה מוטמעים במוליכי חשמל על גבי אוטוסטרדות סופר מהירות, המסוגלות להטיס את המכוניות למהירות העולה על 400 קמ"ש. העוצמה כמובן חשמלית והעיצוב הוא סוג של נוסטלגיה דו גלגלית עם טכנולוגיה הברידית ירוקה, כשאת הגריד ימלאו 30 מתחרות מקבוצה אחת – בדומה לאסטרטגיות של מירוצי אופניים.

מבלי להרחיק משטח המרעה הטבעי שלה, מיצובישי נשארת קרוב להצלחה המסחררת במירוצי הדקאר והראלי הארוכים. ה-MMR25 היא גרסת שטח מהוקצעת ומשוכללת המכילה יכולת הנעה של 8 כפול 4. מה שאומר שהמרכב מסוגל לנוע בכוון אחד בעוד הגלגלים מופנים לאחר. כמו כן, מסוגלת ה-MMR25 לנוע על צידה באופן לטרלי, לתקוף פניות ועיקולים כשהמרכב גונח קדימה בעוד הגלגלים נשארים מאחור, והפגושים הקדמיים והאחוריים משמשים כמתלים מתכווננים השולטים בגובה המכונית ובקשיחות.

כמו מיצובישי, בחרה מרצדס במירוץ אשר יאגד את כל יכולותיה היוקרתיות לצד העוצמה הבלתי מעורערת במונחי דחף. הרעיון הוא לקחת את מירוצי הפורמולה 1 הבסיסיים ולשנות בהם פחות או יותר הכול - חוויה תחרותית ודיאנמית של מירוצי מזחלות, לצד הלוקסוס של יאכטות מהירות. עם קריצה נוסטלגית לימי הזהב של מרצדס אי שם בשנות ה-30, התחרות אינה דומה במאומה לפונקציונליות הבסיסית של מירוצי המכוניות דהיום. במקום זה, הקבוצות המנצחות נבחרות על ידי מדידת זמנים שהושגה בשימוש מינימלי ביותר באנרגיה. כפי שניתן לראות, גם הטכנולוגיה הבסיסית (עליה לא מפרטים במיוחד), נזרקת לשימוש מדברי. כנראה שעל פיהם, אי אפשר לבזבז מים.

דואליות ושימושית, זה שם המשחק של טויוטה. "המכונית שלא עוצרת" כך הם מכנים אותה, היא חלק מהעתיד של היצרן היפני בכללותו מסתבר. הלה מאן מעוצבת בצורה הרבה יותר קרובה למה שמוכר לנו היום ממסלולי המירוץ, אך עם כמה שינויים מאוד משמעותיים. את כוחה הבלתי נדלה, היא מקבלת מתאים סולארים שנעטפו סביב המרכב. אלו מספקים לה חשמל בכל עת ומאפשרים לה מהירות מרבית של כ-500 קמ"ש. האספקט המעניין ביותר, נוגע ליכולת הדינמית המשתנה. לטויוטה בחירה סלקטיבית בין שני מצבי נהיגה - מהירות ותקיפת פניות. במצב מהירות, המרכב והצמיגים מצמצמים רוחבם ומפחיתים את התנגדות האוויר. עם מעבר למצב דינמי של עיקולים חדים ופניות, מתרחבת המכונית ומעניקה אחיזה פי כמה יותר גבוהה ממצב נייטרלי.

ואם כל זה לא מספיק לכם, או נראה קצת מאיים, טויוטה ציידה את הלה מאן בנהג משנה רובוטי החולש על כל מערכות האלקטרוניקה והתפעול וכן בקרת תיקון, על מנת שתוכלו להמשיך בדרכם.

עבור האמא של כל האבולוציות תחת מירוצי הבאחה, פולקסווגן משגרת למסלול המדברי את הביוראנר שהוא לא פחות מאנדרואיד מוטורי. כמו באופנוע, הנהג שולט על תנועת המרכב על ידי הטיית גופו לכל כיוון שחפץ, אך כאן, מוגן הוא על ידי תא קשיח במיוחד ואת כל מערך הפיקוד והשליטה שוזרת המכונית אל תוך מסת השרירים ומערכת העצבים שלו וזאת על מנת לפרש כל תנועה אינסטינקטיבית לפעולה באלפית השנייה. הראנר משתמש במערכת דו מנועית ביו סינטטית מבוססת דלק מטוסים, המניבה יכולת זעקה של עד 500,000 סיבובי מנוע. במידה והנהג לא מצליח להשתלט על המכונית, קיימת מערכת ניווט המשמרת את התנועה על המסלול, תוך שימוש במצלמות חיצוניות ובקשר עם צוות ליווי אווירי המלווה את הנהג עד לסיום המירוץ.

עכשיו, כל שנותר הוא להמתין לשנת 2025 אז נדע אם יש עתיד לדמיונן הפורה של היצרניות.