רוצה להרגיש סקסיד

"אם היא לא היתה הולכת במיני קצר וכזה מחשוף, מי בכלל היה מסתכל לכיוון שלה". זאת פחות או יותר היתה הפסיקה של זוגתי בתום דיון בן דקה אחת מלאה אודות בחורה שעברה מולנו ברחוב. "היום מספיק להשקיע רק אריזה, אהה...", מלמלתי לעצמי. אבל רגע. האם זה באמת כך? האם אריזה מרשימה ופרונט מעוצב מספיקים בכדי לקבל את תשומת ליבו של ההמון? האם לא די בתכונות משובחות? אופי?

הדיון המעמיק, עוד אחד בסדרת "לאן הגענו?!", או "איפה הימים?!", חזר והדהד בראשי עת אספתי את הקיה פרו סיד מבית היבואן. ושוב חזרו השאלות - האם האריזה החיצונית המרשימה שלה מסתירה משהו פחות חיובי? האם קיה עדיין נאמנה לאיכות הלא מוצלחת והמוניטין הגרוע של פעם? האם מתחת לבגדי המלכה החדשים יש חדש? תיכף נדע.

שנת 2007 היתה השנה של קיה. לראשונה בתולדותיה, הציגה החברה מכונית אירופית לכל דבר שגם זכתה בלא מעט פרסים ושבחים. אפילו תאומתה מבית אמא יונדאי, ה-i30, נאלצה לעמוד בצילה. אולם למרות היותה של הסיד בנויה על פי המתכון האירופי המוכר, לא הסתפקה קיה בקיים והלכה צעד אחד נוסף קדימה בדרך לשינוי התדמית המיוחל. מכאן, הדרך לגרסאות סטיישן והאצ'בק משולשת דלתות היתה קצרה.

את מבחן החניה עוברת 'פרו סיד' בהצלחה רבה. עיצוב מרכב ה-3 דלתות זוכה לאהדה מהעוברים והשבים כשההשוואה המיידית מצד רבים היא לאודי A3. את ה"אשם" יש לתלות בחלקה האחורי המפוסל, יחד עם יחידות התאורה המודגשות, שמעניקים לה את העיצוב הספורטיבי המוצלח מאוד גם לטעמנו. מלפנים, ניצב לו פגוש קדמי מודגש, מאחור ספויילר גג, וחישוקי 17 אינטש בכל אחת מפינות המרכב.

בשורה התחתונה, מהיכן שלא הסתכלנו עליה, גרמה לנו הפרו סיד לחייך ולשבח את העבודה שנעשתה ובעיקר לנוכח האנמיות העיצובית של אחותה העממית. אבל רגע, האם אכן זאת עדיין רק האריזה?

בשונה מעיצובה החיצוני, תא הנוסעים נותר כבגרסת ה-5 דלתות, כלומר משעמם למראה וחסר השראה. ההבדלים היחידים נוגעים לצבעים בהירים יותר ודיפוני עור קלים, אשר אמורים להעניק למכונית מראה מעט יותר יוקרתי. אלא שאם בגרסה העממית עוד ניתן איכשהו לקבל זאת, כאן זה לא המצב וחבל.

איכות ההרכבה, כמו גם איכות החומרים, גבוהה. פה ושם מצאנו פלסטיקה מהסוג הפחות מוצלח, כמו זה הממלא את החלל בין שני המושבים הקדמיים. אלה האחרונים, עשויים מהחומר הקשיח יותר שבנמצא אשר בסך הכל תומך היטב בגוף אולם לאורך זמן, ההרגשה מעט מעיקה בפלג הגוף העליון בעיקר. ריפוד המושבים עשוי מאריג בד, המעוצב באופן שונה משאר בנות המשפחה. מאחור, שני מבוגרים יסתדרו ללא כל בעייה.

רשימת האבזור הסטנדרטי כוללת תפעול מההגה למערכת השמע ובקרת השיוט, קיפול חשמלי למראות הצד (גם משלט המפתח בתוספת תשלום), ודוושות אלומיניום.

קיה פרו סיד משווקת בישראל עם מנוע בנפח 2.0 ל' המפיק 143 כ"ס ב-6,000 סל"ד, ו-19 קג"מ ב-4,600 סל"ד. תיבת ההילוכים אוטומטית, עם 4 יחסי העברה. "אם תהיה דרישה נשקול ייבוא הגיר הידני", אומר לי מנהל המכירות אשר מדגיש מייד כי מדובר במכונית ספורטיבית, אך לא במכונית ספורט. היש הבדל באמת?

מהירות חוקית של 100 קמ"ש, רושמת כ-2,500 סיבובים לדקה. רגל כבדה על הדוושה הימנית לא תגרום להיסוסים מצד תיבת ההילוכים, שתביא לעלייה מהירה של מחט הסל"ד ועלייה סבירה בקצב התאוצה. להזכירכם, לא מדובר בחורכת אספלט וקצב התקדמותה בהחלט משביע רצון. ולמרות זאת, היינו שמחים לקבל בעידן של היום תיבה קצת יותר מתקדמת וחדישה.

חסרון נוסף נרשם בתחום הבידוד. עד לאותה מהירות חוקית נרשם שקט יחסי בתא הנוסעים, אך ממנה וצפונה עולה מידת רעשי הרוח והכביש באופן מוחשי. מעל ל-3,500 סל"ד, מצטרפים גם רעשי יחידת הכוח והתמסורת לחגיגה. פרט לקנס לאוזניים, גם הכיס נפגע ושהייה ממושכת בסל"ד גבוה תביא לצריכת דלק של כ-8 ק"מ לליטר ואף פחות מכך. במהלך המבחן, שכלל ברובו נסיעה בכבישים מהירים, נרשמה צריכת דלק ממוצעת של כ-10 ק"מ לליטר.

מתלים קשיחים הם נוסחה אירופית מוכרת, וכך גם כאן. בתחומי העיר, מסננת הפרו סיד בצורה יעילה את שיבושי הכביש, כל עוד לא מדובר ברצף שיבושים או אז הופכת הנסיעה קופצנית למדיי. שיפור נרשם בנוחות עם העלייה במהירות הנסיעה. לעומת זאת, גלי אספלט יפריעו לשלוותה ככל שתעלה מהירות הנסיעה.

בכבישים מפותלים העולים אל ההר, מתקדמת הפרוסיד בקצב סביר, אך אל תצפו למשחקים אסורים. התנהגותה בטוחה וגם תנאי הגשם שפקדו אותנו פתאום התקשו להוציאה מקו נסיעתה. ומי שנהיגתו מושפעת מהעיצוב החיצוני, מוטב מראש שיימנע מרכישתה. אין כל הנאה מהדרך בה הפרו סיד נעה על צירה והיא גם אינה מזמינה זאת ממך, ובדיוק כפי שציין בפנינו נציג החברה – לא לכך ייעודה. בנוסף, ההגה החשמלי לצערנו שוב מעלה געגועים לימים בהם שמן הידראולי זרם בין רכיביו.

קיה פרו סיד אינה רק אריזה, אבל זה אכן עיקר ייעודה. מתחת לעיצוב המוצלח אמנם נמצאת מכונית טובה בסך הכל, אך כזאת שאינה שונה מהותית מהאחות מרובת הדלתות. כאן המקום לסייג ולהדגיש שוב כי למרות הקריצה, אין בה משום השובבות המאפיינת מכוניות בעלות עיצוב בקו דומה, אך עם ייעוד ספורטיבי טהור יותר.

תג המחיר של הפרו סיד עומד על 135 אלף שקלים, מה שהופך אותה לתחרותית ביחס למתחרות. כאן נציין את פיג'ו 307 ורנו מגאן הוותיקות בגרסאות ה-3 דלתות, וגם את הונדה סיוויק האצ'בק בעלת העיצוב היומרני. עבור כל אלה, ועם מנוע בנפח זהה, תתבקשו לשלם יותר. אלא שבעבור כ-20 אלף שקלים יותר מהסיד הרגילה, היינו מצפים למכונית עם קצת יותר תעוזה אם בהתנהגות ואם בעיצוב בפנים. אז למי בכל זאת היא תתאים? למי שבעיקר מחפש אריזה.