הכל בגלל רמזור אחד

כמעט כל מי שנוסע או חוזר אל ומצפון הארץ, מכיר את עומס התנועה האדיר שאורב לו בדרך קבע בכביש וואדי ערה - כביש מספר 65, עורק התנועה החשוב. אלה הנוסעים לכיון צפון, פוגשים את טורי המכוניות הארוכים כבר במחלף עירון, בקטע מפגש התנועה מכביש 6 (חוצה ישראל) לבין המשכו של כביש 65 מכיוון חדרה. לעומתם, אלה הנוסעים דרומה, כבר נעצרים בסמוך לצומת שער העמקים שבכביש הסרגל, כשצומת מגידו עוד לפניהם.

נכון, עומסי תנועה הם לצערנו, דבר שבשגרה בישראל. מדי בוקר, מאות אלפי נהגים מתקבצים צמוד צמוד בכבישים הנכנסים לגוש דן, אך אלו עומסים שנוצרים כתוצאה מריבוי כלי רכב, על שטח כביש קטן יחסית. לעומתם, עומס התנועה בכביש וואדי ערה, הוא לא כתוצאה מריבוי כלי רכב במקום, אלא בעיקר בשל תכנון רמזורים גרוע. למעשה, מדובר ברמזור אחד בלבד, בצומת הפניה אל הישוב אום אל פחם אשר יוצר את העומסים האדירים לשני הכיוונים.

רמזור זה פועל בפאזה קצרה (מהירות החלפת מופע האורות) והוא אינו מאפשר הזרמה תקינה של התנועה, בין אלה הרוצים לפנות אל הישוב הערבי ובין אלה המעוניינים להמשיך ישר.

משיחות שערכנו עם שוטרי תנועה במקום, עולה כי כמעט מדי יום הם נשלחים אל הצומת הבעייתי כדי להפעיל בעצמם וידנית את הרמזור הסורר. כמעט יום יום, שני שוטרים בכשתי משמרות מבלים שעות על גבי שעות בצומת המדובר, כבר כמעט 10 שנים.

האם אף אחד לא עצר לבדוק מה פשר הפעולה החלמאית? האם עלות כוח האדם לא עלתה עבר לפני שנים על עלות תיקון הרמזורים? לטעמנו, שינוי פשוט של מבנה הצומת יכול היה להקל פלאים על עומס התנועה, שלא לומר בניית מחלף עילי או תחתי לניתוב התנועה כפי שנעשה במקומות רבים אחרים בישראל.

את טענות אלה הפנינו אל משרד התחבורה וזו התשובה הלקונית: "החברה הלאומית לדרכים מטפלת בהקמת מפרידנים לאורך כביש 65. התכנון מתקדם ומטופל סטטוטרית מול הועדה לתכנון ובניה. לאחר קבלת האישורים הסטטוטוריים ותכנון מפורט, יתוקצב הפרוייקט."

כלומר, המזור לצומת אום אל פחם, עדיין רחוק. תכנונו ובנייתו נמצא בידי החברה הלאומית לדרכים, הוא עדיין לא אושר ולא תוקצב. מה זה אומר עליכם? שתצטרכו לסבול מהעומס המיותר עוד שנים לפני שיקרה משהו בכביש 65.