ברוכים הבאים למהפכה

את התואר "המהפכה החשובה ביותר של המאה העשרים", גורפת המכונית כמעט בלי למצמץ. המכונה המתקתקת הזו, כבר בתחילת דרכה, שינתה את העולם המוכר והפכה אותו כמעט ללא גבולות. המסחר התרחב, הערים צמחו, הפריפריה התקרבה והניידות השתפרה פלאים עד כדי ששכחנו שיש לנו בכלל רגליים.

במאה ה-21 הסיפור קיבל תפנית חדשה. היום, אחרי שהשגנו את חלום הניידות, אנו עסוקים בתיקון הנזקים הסביבתיים שגרמו אותם מנועים שורפי דלקים מאובנים. אתם יודעים, התחממות גלובלית, הקרחונים שנמסים וכל הקשקושים שמסביב. ויש גם מי שיעשה מזה מיליארדים, שי אגסי למשל עם רעיון המכונית החשמלית. אולם, עד שזו תגיע, כמעט ללא רחש וללא דרמות, הגיע לישראל רכב חשמלי פנטסטי שכלל לא זקוק לנקודות הטעינה של 'בטר-פלייס'. אז מה אם יש לו רק שני גלגלים.

חברת ווקטריקס נולדה בשנת 1996 בארה"ב, כחלק מפרויקט ענק לפיתוח כלי טייס וטכנולוגיות שונות, אך זמן לא רב אחר כך החלה להשתעשע ברעיון התחבורה החליפית. וכך, קצת פחות מ-12 שנים אחר כך, עם מספר ענפים ומרכזי פיתוח מסביב לעולם, המוצר ב-ה' הידיעה של חברה זו, מגיע לישראל – קטנוע גדול ממדים שמונע אך ורק באמצעות חשמל וסוללות.

נשמע מעניין? אפילו פנטסטי, בייחוד בזכות היכולת "לתדלק" את הסוללות באמצעות חיבור ישיר אל שקע החשמל הביתי. אולם, לחבר'ה ממכון התקנים זה הקפיץ את כל הפיוזים ובמשך תקופה ארוכה הם סרבו לאשרו לשיווק כאן, עד שנחה עליהם דעתם. כעת, משאושר הווקטריקס החשמלי לנוע בישראל והיבואן עמל במרץ בבניית אולם תצוגה יעודי עבור הכלי, הזדרזנו לקחת אותו למבחן בן מספר ימים כדי לבדוק האם מדובר כאן בפורץ דרך אמתי, או בהרחבה אדומה וזועקת לטרנד הכאילו ירוק.

למען האמת, הציפיות לפני הרכיבה על הווקטריקס היו די נמוכות. אמנם אני נורא מחבב את המברגה הנטענת שלי, אבל הספק שמא מדובר כאן בגימיק ולא יותר, לא הפסיק לכרסם בנו. ו...אה, כן, לקטנוע המגודל הזה יש קצת פחות מ-6 כ"ס בגלגל האחורי והוא שוקל 210 ק"ג. מבינים?

"טוב, אז ביצועיסטי הוא לא יהיה" עוד חשבנו בתחילה כשעברנו על דף הנתונים וגם התחלנו לבדוק, למשש ולפתוח כל תא אפשרי. מבחינת עיצוב, אפשר לומר שהווקטריקס נראה אמיץ לפחות כמו הרעיון להניעו באמצעות חשמל ולא באמצעות מנוע V טווין בנזיני. היה אפילו מי שסבר שהוא דומה, אולי אפילו מדי ל-GP800 החדש של ג'ילרה. יתכן, משום שהאמריקני הזה הוא בהחלט בחור גדול.

אולם, הממדים במקרה זה הם כורח הנסיבות – חלק גדול מהנפח הכללי משמש לצורך הכלת מצברי הניקל מטאל היבריד שבו, שאף שוקלים כמחצית ממשקלו הכללי. לנו אין בעיה עם זה, שכן התוצאה רחוקה מלהיות מוגזמת או חסרת פרופורציות. להיפך, לטעמנו הוא אפילו יפה.

מעבר ליופי, הווקטריקס מצליח להיום גם שימושי במידה מספקת עם תא מסמכים בנפח מכובד מתחת לכידון ותא טרפזי שימושי מאוד מתחת למושב המורכב. רק לא אהבנו את הקפיץ שאמור לשמש גם כתומך לתא בזמן פתיחה. ישיבה על המושב מגלה שזה לא רק גדול, אלא גם נוח מאוד גם הודות למשענת הזעירה שתומכת בישבן. למרות שהסוללות ממוקמות מתחת לרגליים (לטובת מרכז כובד נמוך) השדרה בין המושב לכידון אינה פוגמת במרחב המוצע לרגליים ואת אלה אפשר אפילו לפרוס קדימה בנוחות.

אחרי שעברנו הרצאה מקיפה בחנות היבואן, קיבלנו אור ירוק לעלות עליו ולצאת לדרך. כל שצריך לעשות זה לסובב את המפתח כדי לנסוע, אך משום שאין הדבר מלווה ברעשי מנוע כל שהם, המתכננים החליטו להתקין שלב בטיחות נוסף – יש ללחוץ על מנוף הבלם השמאלי ולהפליק קלות על הימני. אז יידלק חיווי GO בלוח המחוונים הנאה ואפשר לנוע קדימה.

והוא בהחלט נע קדימה (וגם אחורה) הווקטריקס הזה. למרות שבמטרים הראשונים משקלו הרב גורם להתנהלות טיפטיפה כבדה, כאשר מגיעים לאזור ה-30-40 קמ"ש, אפשר ללעוס ולירוק את דף הנתונים כי במקום 5 וקצת כ"ס, נראה שלחשמלי הזה יש משהו כמו 50 כ"ס. תאוצות הביניים שלו הצליחו להכות אותנו בתדהמה בתחילה ואח"כ גם להסב הנאה צרופה. פשוט מסובבים את ה"מצערת" (היינו שמחים לעוד קצת תחושה בה) והכלי מתעופף קדימה לתדהמת כל הסובבים. מלבד הכיף, לכך גם יש יתרון בטיחותי מובהק – בהחלט לא מה שציפינו מקטנוע חשמלי.

הסיבה לכך, היא כמובן גמישות הפעולה של מנועים חשמליים. בניגוד ללוגמי מוצרי הנפט, אין להם טווח פעולה יעיל והמומנט זמין בכל שלב ובכל סל"ד. למעשה, הווקטריקס שמוגבל ל-100 קמ"ש (105 על השעון), מסוגל לספק אותה האצה מתפרצת מ-90 קמ"ש ועד להגבלה האלקטרונית בדיוק כשם שהאיץ בחצי ממהירות זו. אם זה מאוד חשוב לכם, היצרן מספר גם על 6.8 שניות בלבד מעמידה ל-80 קמ"ש ואנחנו בהחלט מאמינים לו.

טווח הרכיבה על הווקטריקס מושפע כמובן גם ממשקל הרוכב וממידת האטרף שלו, אך זה אמור להספיק לכ-100 ק"מ ברכיבה רגועה בתנאים עירוניים, או לכמחצית מכך אם מתעקשים לנוע במהירות תלת ספרתית. במהלך המבחן שלנו, בנסיעה המשולבת בתנאים עירוניים, בינעירוניים ואפילו רכיבה מאומצת משהו, הצלחנו להשיג טווח נסיעה של כ-65 ק"מ בין טעינה לטעינה.

זו כאמור נעשית משקע החשמל הביתי ואורכת כשעתיים לטעינה של 80 אחוזים (ממצב ריק לגמרי) ושעתיים נוספות כדי להשלים את עשרים האחוזים הנותרים. כמובן שאין שום בעיה לטעון את הכלי גם אם הוא אינו ריק לגמרי. בנוסף לכך, למצערת של הווקטריקס יש מצב הפוך – כאשר מחזירים אותה קדימה, משמש המנוע החשמלי כמאיט הדרגתי אשר טוען אל הסוללות על הדרך ומסוגל להוסיף כ-12 אחוזים לטווח הנסיעה.

טווח נסיעה זה נותן פיתרון טוב למתגוררים בתוך גוש דן, במידה ובו הם מבלים את מרב זמנם. במידה ואתם רוכבים למרחקים גדולים יותר מדי יום או גרים בפריפריה, כדאי מאוד לדאוג לנקודת טעינה זמינה בבית וגם בעבודה. בכל מקרה, כאשר מנצלים את הסוללה עד תום, יתן הקטנוע התראה לרוכב שנותרו לו עוד 10 קילומטרים של רכיבה ואף יגביל את המהירות המרבית כדי לוודא שטווח זה אכן יושג.

אבל אם טווח נסיעה אינו מהווה בעיה עבורכם ונקודות חשמל הכנתם מראש, אל תתפלאו אם תחסלו את הסוללות מהר מהצפוי, רק כדי ליהנות מהיכולת המרשימה שלו להאיץ. מי יכול היה לחשוב שקטנוע חשמלי יכול לככב במירוצים מזמדנים ברמזורים? אבל לא רק במהירות עסקינן. המתלים של הווקטריקס (מזלג מרזוקי מלפנים וזקס מאחור) מרגישים רכים בהתנהלות עירונית, אך לא מפליאים בספיגתם. למרות זאת, הם שומרים על יציבות טובה מאוד כך שבכל מצב ישנה הרגשה של בטיחות ברכיבה, גם בפניות מהירות וגם בבלימות חזקות באמצעות בלמי ה'ברמבו'. גם אחיזת צמיגי הפירלי (120/70-14 מלפנים ו-140/60-13 מאחור) הקטנים משהו זוכה למחמאות.

לא, הווקטריקס לא מתאים לכל אחד ולבטח הוא לא יהיה להיט המכירות בישראל בשנת 2009 ולכך מספר גורמים: ראשית, תחום הדו-גלגלי בישראל היה ועודנו בעייתי והוא אינו מושך ומפתה מספיק עבור נהגי קופסאות הפח. שנית, ייקח זמן עד שציבור הרוכבים יביע אמון בכלים החשמליים. שלישית, טווח הנסיעה ודרישות הטעינה מצריכים שלבעלים יהיה בית פרטי (אתם לא באמת רוצים להוריד כבל מאריך מקומה רביעית) ושקע זמין בעבודה. רביעית, המחיר – עבור הווקטריקס תידרשו לשלם 47 אלף שקל שזה לא מעט.

אבל מנגד, היבואן מסביר כי עם עלויות אחזקה זעומות ממש, מחיר החשמל וביטוח חובה כשל קטנוע 50 סמ"ק, ההשקעה תחזיר את עצמה תוך שנתיים. אחרי הכל, בווקטריקס אין צורך לבצע טיפולים, החלפת שמנים והוא מצויד גם במספר נמוך מאוד של חלקים נעים, כך שהוא אמור להיות זול מאוד לאחזקה.

ולשאלה שרבים הציבו בפני ברמזורים ובכל מקום – אורך החיים של המצברים בטעינה יומית יכול לחצות בקלות את ה-5 שנים (מעל 1,500 טעינות) והאחריות על הקטנוע וחלקיו ניתנת לשנתיים מלאות. אז כן, המהפכה החשמלית כבר כאן ובעתיד, נגלה לכם, יגיע גם ווקטריקס עם סוללות ליתיום שלהן טווח נסיעה כפול וכן גם מהירות נסיעה גבוהה יותר.

רק בסופו של המבחן הארוך, גילינו עד כמה התמכרנו לווקטריקס העתידני. לקלות התנועה שלו, לשקט המופתי, לתאוצות וגם קצת לתשומת הלב מהסביבה. פתאום, המעבר לקטנוע הפרטי שלי נראה לי כמו נסיעה אחורה בזמן, אל הימים הנשכחים ההם שעוד היינו שורפים דלק כדי להגיע מכאן לשם. אפילו נזקקתי לדקות רכיבה ארוכות כדי להפסיק לנסות לסובב אחורנית את המצערת לצורך האטה ותקווה שטווח הנסיעה יתארך.