השיפור המתמיד בתלאות היום יום, הולידו לא מעט המצאות שלוקחות מאיתנו בני האדם פעולות מיותרות. תיבה אוטומטית למשל. בשביל מה לאמץ את רגל שמאל ויד ימין, אם היא יכולה לעשות לנו את העבודה. באירופה לעומת זאת, הרעיון לא בדיוק תפס ושם המקומיים המשיכו לערבב את ההילוכים ידנית. וכשהקדמה והביקוש מחוץ ליבשת מחייבים תיבה כזו? אין ברירה אלא ליישר קו. אבל מה לעשות שבמלאי יש מאות אלפי תיבות ידניות ומעט מדי אוטומטיות ראויות? ממציאים.
בכדי לנסות וליהנות מכל העולמות, ניסו יצרניות הרכב לשלב את יתרונות הגיר האוטומטי עם יתרונות הגיר הידני ובראשם שיפור בצריכת הדלק וחסכון בעלויות פיתוח. התוצאה: גיר רובוטי. המשמעות, תיבה ידנית בבסיסה עם מצמד רגיל, שמעבירה בעצמה הילוכים באופן אוטומטי.
הדורות הראשונים לתיבות הרובוטיות, הוציאו שם רע למוצר. היצרניות האירופיות מצידן לא נכנעו והמשיכו לשפרן. לחגיגה נוספו גם יצרניות מבחוץ, ובראשן טויוטה; אלא שגם היום, עדיין מדובר בהכלאה שלרוב איננה זוכה לאהדת הציבור. במאמר מוסגר נציין כי היחידה שפעלה לביצוע שינוי מהותי היא פולקסווגן עם תיבת ה-DSG כפולת המצמדים וכעת לאחר תום תקופת הגנת הפטנט הולכות אחריה יתר היצרניות.
ב-PSA (פיג'ו סיטרואן) עוד לא הגיעו לשלב תיבות כפולות המצמדים כמו שאר היצרנים הגדולים באירופה, והם החליטו ללכת על "הוספת רגל רובוטית נעלמת שתלחץ עבורנו על הקלאץ", כלומר, על תיבה רובוטית רגילה. תיבת ה'סנסודרייב' הגיעה לארץ עם ה-C3 לפני יותר מ-5 שנים, וכעת מגיעה הגרסה העדכנית ביותר לגיר, ה-'2 טרוניק', משודכת ל-207. עם מנוע בנפח 1.4 ליטר, המטרה העיקרית של היבואנית 'דוד לובינסקי' היא לאפשר תג מחיר תחרותי יותר מזו עם מנוע ה-1.6 ליטר החדש והתיבה האוטומטית, שגם עמוסה באבזור מפנק. האם זה הצליח?
פחות זה יותר?
את ה-207 פגשנו לראשונה כבר לפני כשנה וחצי עם השקתה. מכונית הסופר מיני החדשה קיבלה מחמאות בכל הקשור לעיצובה החיצוני ובעיקר לעיצוב הפנים. למעשה, חדי העין ובעלי הדמיון ישימו לב כי עיצוב הדשבורד זהה לחלוטין לעיצוב החזית. עוד שיבחנו את איכות החומרים וההרכבה, והערות מספר נרשמו באיכות הגימור.
הגרסה החדשה ביותר לעלות לישראל, ממשיכה להציג רמה גבוהה בתא הנוסעים, אך בכדי שזאת תציג תג מחיר תחרותי, נערכו מספר וויתורים. הצבע השחור שולט בתא והאווירה מעט קודרת, והבד העוטף את המושבים (בפני עצמם תומכים מצוין) נראה פשוט למראה ולמגע. עוד חסרו לנו חלונות חשמליים מאחור, הגה בציפוי עור, חישוקי סגסוגת, בקרת אקלים ועוד. ביננו, לא הכל ממש נחוץ, אלא שהתרגלנו כבר לקבלם היום כסטנדרט גם במכוניות הזולות יותר ברשימה. לזכות נציין כי לא נעשה וויתור בסעיף הבטיחות וה-207 ממשיכה להציע 6 כריות אוויר ובקרת יציבות.
גם בכל הקשור לנהיגה, מבצעת ה-207 את מטלות הנסיעה היטב. ההגה החשמלי חסר תחושה כמעט בכל מצב ובייחוד בעיר, אך הופך חד ומשקלו משתפר ככל שעולה המהירות. גם מכיוון הבלמים חסרה לנו יותר תחושה בדוושה, וזו גם נוטה להיות ספוגית אף יותר כאשר מעמיסים על מערכת הבלימה שוב ושוב. לכך כנראה אחראית העובדה כי מאחור העדיפו לציידה בבלמי תוף ארכאיים ולא בבלמי דיסק מודרניים.
בסעיף הנוחות, ה-207 מסננת בצורה יעילה את המפגעים בתחומי העיר, כל עוד אלה אינם מוגזמים. שיפור נעשה עם העלייה במהירות, אך אז יפריעו לנוחות כבישים גליים שממש מנערים את המרכב. הבעייה כמובן איננה המכונית, אלא באיכות הסלילה המקומית הרעועה.
מעדיפה בפנים ולא בחוץ
ונישאר מחוץ לעיר. אם נסיעותיכם כוללות לרוב כבישים בין עירוניים, חשוב שתקראו את הפסקה הבאה בעיון; ל-207 בגרסתה הרובוטית מוצמד מנוע בנפח 1.4 ליטר לו 90 כ"ס ב-5,250 סל"ד, ועם משקל יבש של 1,241 ק"ג, זה לא תמיד מספיק. נוסיף על כך מומנט של 13.5 קג"מ המתקבל ב-3,250 סל"ד, וקיבלנו מכונית שאינה ששה להאיץ. במספרים זה אומר 14 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש.
בכדי לחפות על חוסר הכוח, צויידה תיבת ההילוכים ביחסי העברה קצרים שיעזרו לה לנצל טוב יותר את המעט שיש למנוע להציע וזה עדיין לא תמיד מספיק, בעיקר בעת נסיון עקיפה או נסיעה בעליות עם ארבעה נוסעים. בנוסף, יחסי ההעברה הקצרים גוררים שיוט לא רגוע ב-100 קמ"ש כשהמנוע מתרוצץ ב-3,000 סל"ד גבוהים על השעון בהילוך חמישי.
זה פוגם בנינוחות הנסיעה וגם מתנגש עם מטרתו של הגיר להשיג תצרוכת דלק חסכונית כמו של תיבה ידנית. בחירה ביחסי העברה ארוכים יותר, הייתה אולי משיגה צריכת דלק טובה יותר מאשר 11.2 ק"מ ליטר אותם השגנו בימי המבחן, וגם יותר שקט בתא הנוסעים, אך הביצועים הצנועים ממילא עלולים להיפגע עוד. בעניין זה נציין כי בידוד רעשי הכביש טוב מאוד, ופחות טוב בידוד רעשי הרוח.
זה לא אוטומט, זה רובוטי!
תיבת הילוכים רובוטית היא לא מהסוג החביב בישראל ועל כך יעיד הפוטנציאל הלא ממומש של הטויוטה קורולה החדשה. לכן, אנשי המכירות התגייסו והעניקו לגרסה זו של ה-207 את השמות '2 טרוניק' ו'אלקטרונית'. אלא שלמרות שיש לתיבה זו לא מעט חסרונות, כאן מדובר בתיבה הטובה מסוגה בה פגשנו עד כה.
פרט לעניין יחסי העברה הקצרים אותם הזכרנו, באחת הבעיות העיקריות התיבה מטפלת ביעילות רבה. המעבר בין ההילוכים, נעשה בצורה חלקה ואותן קפיצות או השהיות ידועות לשימצה כמעט ואינן מורגשות. תחת לחץ שלעיתים מאוד מתבקש, נרגיש זאת יותר אך עדיין טוב יותר מתיבות מקבילות.
ובבואנו לרכוש רכב עם תיבה מסוג זה, חשוב שנזכור כי לא מדובר בתיבה אוטומטית אליה הורגלנו, כזאת שלוקחת מאיתנו את התלאות, אלא בתיבה שעדיין מחייבת אותנו להיות מעורבים בנהיגה. יש שירגישו עם זה לא טוב ויש שכלל לא יבינו על מה אנחנו בכלל מדברים. בשורה התחתונה, למרות הכוונה, כאן לא נהנים מכל העולמות.
מבחן המחיר
ה-207 '2 טרוניק' מכילה כמעט את כל הטוב שבמשפחת הסופר מיני, עם מספר וויתורים שבהחלט ניתן לחיות בלעדיהם, כל עוד אתם נשארים ברוב הזמן בתחומי העיר. אך הבעיה היא שלמרות כל הוויתורים, בשורה התחתונה תתבקשו להוציא עליה רק 7,000 שקל פחות מאחותה המאובזרת.
103 אלף שקלים הוא תג המחיר המוצמד למכונית, לעומת 110 אלף שקלים, מחירה של גרסת ה-1.6 ליטר בעלת תיבת ההילוכים האוטומטית. לזאת אמנם הילוך אחד פחות, אך תוספת של לא פחות מ-30 כ"ס משמעותיים במנוע מודרני שפותח ביחד עם ב.מ.וו וצורך דלק רק במעט יותר. בנוסף, למרות שמדובר בגיר הטוב מסוגו, עדיין מדובר כאן בתיבה רובוטית שמתנהגת שונה מדי מהטעם המקומי.
מכאן, שאם היבואן היה מעוניין להציג את ה-207 באור משתלם יותר, ראוי היה שמחירה היה נמוך יותר, או לפחות רחוק יותר מזה של הגרסה הבכירה.
פיג'ו 207 '2 טרוניק' - מפרט טכני
תצורה - סופר מיני, האצ'בק 5 דלתות
מנוע - בנזין, 1,360 סמ"ק, 4 צילינדרים, 16V
הספק - 90 כ"ס, 5,250 סל"ד
מומנט - 13.5 קג"מ, 3,250 סל"ד
תיבה - רובוטית, 5 הילוכים
הנעה - קדמית
ביצועים - 14 שניות ל-100 קמ"ש, 180 קמ"ש מרביים
אורך/רוחב/גובה (ס"מ) - 403, 172, 147.2
בסיס גלגלים - 254 ס"מ
נפח תא מטען בליטרים (רגיל/ מושבים מקופלים) - 310, 1,195
צריכת דלק ממוצעת (מבחן) - 11.2 ק"מ/ליטר
פליטת CO2 (יצרן) - 146 גק"מ
בטיחות - ABS, תגבור וחלוקת בלימה בחירום, בקרת משיכה, בקרת יציבות, 6 כריות אוויר
מבחן ריסוק - 5 כוכבים, 4 כוכבים בהגנה על ילדים, 3 כוכבים בהגנה על הולכי רגל