לפני שהפסימיים בינינו שמים מטרה אחת גדולה על גבם של כל הרשויות הפועלות, אני חייב להודות שלשם שינוי יש משהו יותר מקונקרטי (שלילי או חיובי - זה עניין של השקפה) בנחרצות דבריו של שר התחבורה, שאול מופז. שש חברות התקבצו ליום שכולו הגשת תכנית העבודה לשנת 2009, ואם היה מישהו סקפטי עוד טרם נספר לכם על המתרחש, כדאי שתתאזרו באורך רוח כי זה נהיה מעט יותר גרוע.
מכיוון שכל סמנכ"ל או נציג בכיר, הדגים בפני מר מופז מצגת ארוכה ובה שורה של חלומות ארוכי טווח, נסכם ראשית את העיקר, כפי שהעלה אותם שר התחבורה. שלושה מסרים ברורים מעביר סגן ראש הממשלה לחייליו בשטח: 1. יש לשים דגש על נושא התחבורה הציבורית גם במחיר כפול ואף על חשבון תכניות אחרות. 2. להמשיך ולדחוף את נושא מערכות הניטור החכמות ITS 3. להקצות משאבים לפיתוח כבישים באיזור הצפון והדרום.
עד כאן, הכל בגדר האפשר והלא מצוי. אלא שמתברר שכמו בכל תסריט, יש פגמים מובנים שאין להם שום פתרון יצירתי בר-השגה. את מרכז תשומת הלב, מסיט מופז (בעקביות מענינת, יש לציין) אל נושא התחבורה הציבורית ובפרט הרכבות החשמליות והכבדות, לצד תנועת האוטובוסים והרכבת הקלה."נושא התחבורה הציבורית חייב לקבל עדיפות ראשונית. אחרת מה שקרה בנתיבי איילון לפני שבוע (מי שאיבד 4 שעות מחייו בפקק ודאי זוכר), יקרה שוב בעוד כמה שנים. מימוש התשתית של התחבורה הציבורית כאסטרטגיה חייב להיות התוואי של תכנית החומש. זה בסדר להרחיב עוד כביש פה ושם, אבל בסך הכל זה לא הפתרון". אומר השר המכהן.
בתחומי התחבורה הפרטית, חברות כגון מע"צ, חוצה ישראל או נתיבי איילון, השמיעו טענות זהות (לכאן ולשם) כפי שהיו בשנים עברו. לא נמעיט בערכן של התכניות המהותיות המתקיימות ברגעים אלו באיזורים שונים ברחבי הארץ תחת חסותם, אך בשורה התחתונה ובעיקר בשל דבריו של יאיר דורי (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) על המצב העגום בכבישים, והידיעה על תרומתה של תחבורה ציבורית מתקדמת לצמצום הנפגעים, ניתן להניח שאחרי שנים רבות, ייתכן כי שר התחבורה הנוכחי עלה על משהו שקודמיו טרפדו באופן קבוע הרחק משולחן הממשלה.
שתי החברות שעיסוקן כאמור נוגע לכולנו ומוטב שהמודעות לנחיצותן רק תגבר, הן רכבת ישראל וחברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים). במהלך שנת 2008, חל גידול של 14 אחוזים בכמות הנסיעות ביחס לאשתקד ברכבת ישראל ועדיין, על כמות זהה של קרונות. יום ראשון בשבוע, ממשיך להיות העמוס ביותר והקשה מכולם ברמת צפיפותו. לכך מייחס מנכ"ל חברת רכבת ישראל, חקי הראל, את ניידות החיילים ובפרט התקבצויות חיילי הטירונות בתחילת השבוע. התוצאה היא עומס בלתי סביר על הנוסעים וירידה ברמת השירות. יחד עם כך, מציין כי אחוז הדיוק מבחינת עמידה בזמני ההגעה עומד על 92 אחוזים.
לשנת 2009, מפרט הראל מגוון תכניות עתידיות האמורות לקבל את האישור התקציבי. אבל ארשת פניו מגלה סיפור אחר, מפני שכולם מודעים לכך שהבחירות הקרבות עוד עלולות לדחות את תכניות האב הרב-שנתיות בעוד כמה שנים נוספות. ומה בכל זאת? כולם מדברים על הרכבת החשמלית. ויש גם טרוניות מאותם מקבלי החלטות. 'אנחנו נמצאים בפיגור של 30 שנה מאחרי מדינות המערב בתחום התחבורה החשמלית הציבורית', אומר שר התחבורה. רק שמישהו שכח לציין בפניו שרכבות אלו קיימות כבר למעלה מ-100 שנה בחלקים אלו של הגלובוס.
המגה פרוייקט המקודם ביותר של רכבת ישראל, נקרא A1. או במילים אחרות, הרכבת החשמלית מת"א ועד לירושלים. אך כפי שציינו, המצב נכון להיום תקוע עמוק מתחת לאדמה. את מדד האופטימיות ניתן לאמץ בשל הידיעה כי שיפורים אחרים עבור הרכבת התורנית, מתקדמים בקצב סביר בהחלט. למשל, מינואר 2009, תחל חברת הרכבת לצייד חלק מנקודות המחלפים המרכזיים ספוגי התאונות במצלמות עזר עבור התצפיתנים. בשלב כלשהוא, יחליפו אלו את העין האנושית באופן הדרגתי.
מעבר לכך, עבודות שונות ומגוונת ממשיכות להיות חלק מסדר היום, בפרט בחלקים הצפוניים במדינה. המקטע שבין עכו לנהריה מתחיל לקרום עור וגידים ובתכנית החומש קיימות עוד מספר תחנות חדשות המצטרפות לגני אביב, מודיעין וקרית אריה, הנפרסות באיזור הדרום והצפון. הצפי לביצוע בשנת 2009? כ-3 מיליארד שקלים. תקציב? אולי חצי מזה, במקרה הטוב התכניות גם לא יעצרו על הפסים.
לא קלה הדרך
מבין קומץ המשתתפים, יותר מכל ציפינו לשמוע את מנכ"ל חברת נת"ע ישי דותן. למי שלא מכיר את החברה, נת"ע או נתיבי תחבורה עירוניים, הוקמה לפני קצת יותר מעשר שנים או אז החלו הדיונים היותר ענינים בנוגע לרכבת הקלה אחרי שסוגיית הרכבת התחתית התחילה והסתיימה פחות או יותר, בטקס הנחת אבן פינה שנעלמו עקבותיה.
במצב זה, תקוותיהם של תושבי תל-אביב הופנו אל החלופה שאמורה לספק פתרונות לנושא הדוחק והתחבורה הציבורית. בסיס הרעיון נשען על מושג הנקרא מתע"ן (מערכת תחבורה עתירת נוסעים). זוהי מערכת המשלבת את הניידות העירונית עם הבינערונית במערך הכולל תנועת רכבת קלה עם אוטובסים מערכתיים (BRT). ביניהם, לראשונה יכולת נשיאה של 500 איש פלוס, ולאחרונה קיבולת של 140 נוסעים.
הפעילות מתבצעת על ידי שבעה קווים שונים, שלשם הפרדתם, נבחרו צבעים שונים לכל אחד מהם. חמישה מתוכם מתוחמים לאיזורי המטרופולין, שניים נוספים היקפיים ומרחיקים מגבולות גוש-דן רבתי והסביבה. 3 בטכנולוגיית הרכבת הקלה ו-4 נעזרים באוטובסים המערכתיים. בסך הכול 184 ק"מ של דרך המקשרת בין איזורים שונים ולא פחות מ-308 תחנות במרווחים של עד חצי קילומטר ביניהם.
סקרנו את הענינים הטכנים. כעת ובפועל, המצב מפותל מאין כמוהו. זאת משום שתל אביב, בניגוד למשל לירושלים, מקשה על חסימת נתיבים או סגיתרם לצורך ביצוע עבודות כאלו ואחרות. כמו כן, עיריית תל-אביב, לא ממש ששה לצאת לעזרת גופים כאלו ואחרים המקצים אנרגיות עתירות בכדי להגיע לעמק השווה. הדילמה נסובה בעיקר תחת העבודות ברחוב אבן גבירול הנחשב לעורק ראשי. אבל כשבוחנים את זה במאקרו, מבינים כפי שאומר ישי דותן שצריך לחפש פתרון או דרך לבצע את תכנון הקווים, גם אם אין הסכמה מלאה עם עייריית תל-אביב.
אבל נכון להיום, חלק מהפרוייקט ייכנס ליישום רק בעוד 5 שנים. או נכון יותר לומר, הקו האדום (בת-ים עד פתח תקווה) הוא זה שאמור להוות את ראשית דרכה של הרכבת הקלה. בתנאי כמובן שמשרד האוצר לא יגנוז את התכניות או ידחה אותן שוב בעשור או שניים. אבל, למרות הכול, יש מאין לשאוב מעט אופטימיות זהירה. ברבעון הראשון לשנת 2009 אומר דותן, תאושר תכנית האב.
רק לשם הבהרה, על מנת להשיג אישור בסיסי, החברה צריכה לפעול בשני מישורים. האחד בתחומי המקרקעין, השני בנושא הכספי. בנושא הפיננסי, הרשות המוניציפלית צריכה להוות חלק אינטגרלי ופעיל בהליך הפיתוח ולהלן המורכבות שבדבר. יעדי שנת 2009, כוללים את בניית הקו האדום עד שנת 2015, קביעת נת"ע כחברה אחראית על רשת המתע"ן, הגדרת תקציב רב-שנתי ושיוך החברה ברשות תחבורה. 'אנחנו מקווים כי נוכל להשיג את כל יעדי הקווים בעלות של עד 25 מילארד שקל בתום 10 שנים', כך אומר דותן. את הגיבוי המלא הוא מקבל משר התחבורה שאול מופז. רק שזה האחרון, לא יודע כמובן היכן יהיה בעוד שלושה חודשים כאשר ייבחר לנו ראש ממשלה חדש.