פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      וקנסת פני זקן

      מחקר חדש מלמד: נהגים מעל גיל 60, סופגים יותר קנסות ממצלמות תנועה נייחות מכפי שהיה לפני עשור. הצעירים הסתגלו טוב יותר

      מחקר מקיף הנערך על ידי המכון לחקר תעבורה בבריטניה הסיק, כי נהגים מבוגרים – מעל גיל 60, נוטים לצבור פי שש יותר עבירות תנועה, כתוצאה ממהירות מופרזת בחלקים בהם קיימת אכיפת מכמונות. הנהגים הצעירים כך מתברר, הצליחו לייעל את פעולות ההתחמקות מעין העדשה וקוראים טוב יותר את מפת הפריסה של משטרת התנועה הבריטית.

      את הנתונים והפער בין דורות הנהגים, מייחסים חוקרי התופעה בעיקר לעובדה כי שוטר בניגוד למצלמה, מסוגל להפעיל שיקול דעת (מסוים) לגביי אותו פרט העובר על החוק. "למשטרה יש תמונה בראש של סוג העבריין עימו הם מקלים או מקשים .בד"כ, כשנעצרת אשה זקנה, או אדם מבוגר מאוד, יש להם נטייה לוותר לו ולשחררו באזהרה בלבד. הם לא יעשו זאת כשנעצר נהג צעיר דחוס בהורמונים". כך אומר ג'רמי ברייטון, מנהל המחקר. עוד הוא מוסיף, "יש לזכור כי נהגים מבוגרים התרגלו לנהוג בסביבה חופשית מאכיפה במשך כמה עשורים. כך שאין ספק שקשה להם יותר להסתגל לכך שמישהו עוקב אחרי המהירות שלהם בכל מיני מקטעי דרך. משהו שהנהגים הצעירים למדו אותו היטב ומנטרים אותו בהצלחה".

      המחקר ערך ממוצע השוואתי בין שתי תקופות בנות שלוש שנים. האחת נעה בין השנים 1997-1999, השנייה מ-2003 עד 2005. ביו שני המקרים, נרשמה עלייה של 540 אחוזים עבור הגברים, בעוד הנשים הראו נסיקה של 1,200 אחוזים בכמות העבירות שנרשמה לעומת התקופה הראשונה. לעומת זאת, הדור הצעיר ביותר – בני 18 ומעלה, רשם עלייה של 19 אחוזים בלבד. טווח הגילאים המועד לעבירות תנועה, השתנה מהתקופה הראשונה לשנייה באופן קיצוני. גילאי 24-35 ניפקו את מרבית הדוחות בסוף שנות ה-90, בעוד שנת 2003 והלאה, רשמה ממוצע גילאים הנע בין 45-59.

      כמות המצלמות, עלתה בבריטניה והגיעה כמעט לצפיפות בחלקים שונים. בשנת 1997, מספרן של אלו בכל האי עמד על 500 בלבד (!). כיום יש למעלה מ-5,000 מצלמות המיירטות נהגים ממהרים בכל מקום. אחוז ההרשעות בידי המצלמה הנייחת, זינק בחדות בעשור האחרון. בשנת 1997, 337,000 דוחות חולקו. ובשנת 2005? 1.91 מיליון דוחות. מספר שצומצם במעט לאחרונה והגיע רק ל 1.74 מיליון.

      לא רק אצל הבריטים

      המחקר הנ"ל מלמד על התמורות, השינויים, בעיקר המודעות לתאונות הדרכים. אבל כשבוחנים את המהות, לא מדובר כאן על נהג טוב יותר או פחות. משום שהמחקר אינו מבקש לקבוע כי כזה או אחר הוא עבריין מועד. זוהי הכללה בלתי רציונלית לחלוטין. אבל זה בהחלט מראה עד כמה חוסר ההבחנה בין הגורם כביכול – מהירות, לבין הגורם האמיתי – תשתית, נהג, אכיפה לקויה, עדיין נתפס כמשני לפקטור המהירות.

      בארצנו הקטנה, נגע המצלמות הפך בשנים האחרונות למורכב וסבוך. פריסת המכמונות דווקא באזורים בהם האכיפה קלה, מוציאה את המשטרה בידי חובה משום שקופת המדינה נמצאת כרגיל בראש סדר העדיפויות. אבל דווקא באזורים מסוכנים, שם נזקקים הנהגים למעט יותר פיקוח בגין התאונות הרבות הנגרמות, בפרט במעברים בינערוניים ובתחומי העיר, המשטרה ממאנת להתקין 300 מצלמות נוספות אותן הבטיחה להוסיף.