למרבה האירוניה, מקור שמה של קדילאק, יצרנית מכוניות הפאר האמריקנית, הוא למעשה מצרפת, על שמו של קצין צרפתי אשר ייסד את העיר דטרויט בשנת 1701. 201 שנים מאוחר יותר, ייסדו וויליאם ה. מרפי והנרי מרטין לילנד את החברה בעירו של הקצין הצרפתי.
בשנת 1909, כחלק ממסע הרכישות של חברת ג'נרל מוטורס, נרכשה קדילאק אשר פעלה וייצרה מכוניות באופן עצמאי ומיצבה את עצמה גבוה מבין יצרניות הרכב השונות בזמנו בכל הקשור לאיכות החומרים וההרכבה. תחת מעטפת ג'נרל מוטורס, שמרה קדילאק על פרופיל נמוך ומיצוב כשל אחיותיה לבית GM, עד שבשנת 1914 הציגה את המנוע הראשון בתצורת V8 אשר החליף את מנוע ארבעת הצילנדרים ה"רגיל". מאז הפכה קדילאק להיות הייחודית והיוקרתית מבין היצרניות בקבוצת ג'נרל מוטורס, וזו אשר כל איש עסקים אמריקני סימן לעצמו כמטרה לרכישה.
לאחר 13 שנים, חידשה קדילאק את עצמה והציגה מנועי V8 חזקים, יעילים ואמינים מתמיד, אשר שולבו עם מרכבים שמרניים למדי אשר הורכבו בעזרת סדנאות פישר ופליטווד בתצורות פתוחות וסגורות שונות. במרוצת השנים המשיכה קדילאק לחדש לקהל לקוחותיה עם מכוניות אמינות, חזקות ומפוארות, עם בלמים בארבעת הגלגלים (1923), תיבות חצי אוטומטיות (1928), מנוע V16 (1930), בלמים מוגברי כוח סרוו (1932), מתלים קדמיים עצמאיים (1934) ובלמים הידראולים (1937). בשנת 1941 ציידה החברה לראשונה את מכוניותיה החדשות והיקרות בתיבות הילוכים אוטומטיות.
יש לי כנפיים. הרבה
במרוצת השנים עברו מכוניות קאדילק תהפוכות עיצוביות בהתאם לתקופה, אם בקווים זורמים של כנפיים ומרכב לפני מלחמת העולם הראשונה, דרך פנסי כנפיים בשנות הארבעים המוקדמות, ועד השינוי הגדול שבוצע לאחר מלחמת העולם השנייה עם מכוניות שאופיינו בפאר מוצהר, ניקלים רבים וקווים עגולים וארוכים ובעיקר, סנפירים בגדלים הגובלים בשגעון גדלות. לאורך השנים, שמרה ג'נרל מוטורס על מעמדה של קדילאק כיצרנית היוקרה שלה, עם מכוניות ארוכות יותר, גדולות יותר, מפוארות ובעלות איכות ההרכבה הטובה ביותר, מעל אולדסמוביל וביואיק.
לא נדרש יותר ממבט חטוף על ה'קופ-דוויל' משנת 1956 שעלתה לארץ בשנה האחרונה, בכדי לדעת מה ארץ המקור שלה ובעיקר, מתוצרת מי. לכולן באותן שנים היו סנפירים, לכולן היו פגושי ניקל ופסים לבנים בגלגלים וגם לקדילאק היה את הכל ובגדול. מאוד; חמישה מטרים ושלושים ושבעה סנטימטרים של פאר (על מרכב של שתי דלתות, להזכירכם), כמות ניקל היכולה לשמש חומר גלם לפס ייצור שלם של עיטורי הניקל של מכוניות בנות ימינו, מכסה מנוע גבוה וישר יחסית, ותא מטען שיכול לשמש להובלת רכב קטן ופנים מפואר עם ירידה מדהימה לפרטים.
V8 זה אמריקה
ליטוף דוושת הדלק וסיבוב קליל של מפתח קטנטן הם כל שהיה נדרש בכדי להניע את מנוע ה-V8 של הקופ-דוויל. 5,972 סמ"ק, 285 כ"ס, 55.4 קג"מ, וכל מה שהיה ניתן לשמוע בתוך הקאדילק היה... שקט. לחיצה על דוושת הדלק והעלאת הסל"ד בכדי לשמוע אות חיים מתא המנוע הביאה להשמעת צליל כלשהו אי שם לפנים, כנראה רחוק מדי בכדי שיוכל להפריע לאותו איש עסקים אמריקני שמחפש רק שקט כשהוא חוזר הביתה לאחר יום עבודה ארוך.
היום שלי ושל הקדילאק, רק התחיל. שילוב ל-D באמצעות הבורר הממוקם בהגה, שחרור בלם היד והנסיעה מתחילה לה באיטיות, לא כי היא לא יכולה להאיץ מהר, אלא כי כך היא מבקשת. ישיבה בקופ-דוויל משדרת מיד לנהג מה היא מצפה ממנו, איך הוא רוצה שינהג בה. כפי שהיא תלטף את הכביש ותעביר תחושות של רוגע ונעימות, שלווה וריחוף, כך היא מצפה שינהגו עליה ולבקשתה, כך נהגתי.
למנוע עתיר מומנט כמו של הקופ-דוויל לא נדרש הרבה כדי להניע בקלילות את המרכב ששוקל מעט מעל 2 טון. ניתן לעבור בקלות מנהיגה רגועה וחלקה לנהיגה שתעביר את תחושת כוח המנוע לנוהג בה, כאילו ולא היה מדובר במכונית פאר אלא במכונית מהירה וחזקה, ולא בכדי. למרות תדמיתה והמראה השמרני שלה, היא אכן כזו.
משייטת או מרחפת? גם וגם
פנים הקדילאק צועק "פיפטיז", עם גלגל הגה בקוטר שלא מבייש מיניבוס, אינספור עיטורי ניקל וכרום, מלווים בכיתובים וסמלים שמזכירים מי פה היצרן ומאיזו שנה היא. יש גם מגוון מתגים המשולבים באופן מושלם בלוח המחוונים ועבור איש העסקים הטקסני, צוידה הקופ-דוויל במערכת מיזוג אוויר ורדיו עם כפתורי תחנות לחיצים, לרבות סורק תחנות מכאני.
מכל זווית בה מסתכלים על הקדילאק ניתן לראות קווים עגולים וזורמים המזמינים ליטוף רך, כנפיים קדמיות המשוכות אל מעבר לקו הפנסים הקדמיים, שמשות קמורות, סנפירים "צנועים" עם מראה מייצב הכיוון של מטוסי הקרב ממלחמת העולם השנייה, צינורות המפלט המשולבים בפגוש הניקל האחורי, חיפוי הגלגלים האחוריים. כל פרט ופרט הגיע מתוך מחשבה להיות היפה ביותר, היוקרתי ביותר. הקדילאק של המכוניות.
על בורות בכביש הקופ-דוויל מרחפת כאילו ולא היו שם בכלל. בסיבובים, איטיים כמו במהירים, יש להגיע במהירות שיוט (תרתי משמע) בכדי למנוע זווית גלגול שבאותם ימים הייתה מקובלת ונורמלית אך כיום, נותנת תחושת אי נוחות קלה. העברות ההילוכים בתיבה האוטומטית בת שלושת ההילוכים אינה מורגשת כלל ומשתלבת עם תחושת הרציפות והריחוף הממכרת של הקדילאק.
בתום הנסיעה נשארתי ישוב במושב הנהג עוד מספר דקות, כדי לספוג את כל מה שאולי עוד אפשר לספוג מנהיגה בקפסולת הזמן הזו. עונג.
* הכותב הוא עורך אתר הרכב הקלאסי הישראלי, קלאסיק קאר
