מירוץ ההישרדות

"מנצחים בראשון, מוכרים בשני". זאת הסיסמה שליוותה את יצרניות הרכב המשתתפות במירוצי המכוניות במרוצת השנים. בין אם מדובר בתחרות ברמת חובבים או באחת מהסדרות החשובות בעולם, אמונה גדולה היתה למשתתפים במשפט זה. אלא שהמציאות כך נראה, השתנתה עם השנים כפי שהשתנו המכוניות עצמן. לא עוד רכב מירוץ בסיסי בידיו של נהג אמיץ לב, אלא מכונה משוכללת רוויית טכנולוגיות בידיו של אדם מתוכנת. והכל בתמורה לסכומי עתק.

לא מעט יצרניות רכב החליטו לוותר בשבועיים האחרונים על מסלולי המירוץ. הונדה פרשה מהפורמולה 1, אודי ופורשה מסדרת הלה-מאן האמריקנית, וסוזוקי וסובארו מאליפות הראלי העולמית (WRC). המשותף לכולן הוא כי מדובר בקבוצות הרשמיות של היצרן, כלומר קבוצות עם תקציב כמעט בלתי מוגבל. אך כשלא מוכרים רכב בשני, וגם לא בשאר השבוע, מירוצים ביום ראשון הופכים להיות דבר מיותר.

הספורט המוטורי הפך עם השנים ממירוץ מכוניות למירוץ חימוש. על כל שיפור קטן במהירות ובביצועים משקיעות הקבוצות סכומי עתק, והכל בכדי שהנהג שלהן יהיה אחד משלושת העומדים על הפודיום. רצוי במקום הראשון. אך בימים אליהם הגענו כמעט מבלי שנשים לב, גם רצף נצחונות לא ישפר את המאזן הכלכלי.

פדרייצת המכונית העולמית (FIA) תחתה מתקיימות חלק נכבד מהאליפויות החשובות בעולם, מנסה מזה שנים למצוא את האיזון בין פיתוחים טכנולוגיים להשקעות כספיות. ולא שהיא לא שואפת למכוניות מירוץ מתקדמות ככל שניתן. הרצון הוא לצמצם את הפער בין הקבוצות הגדולות והעשירות לקבוצות הקטנות, וכך להגביר את התחרותיות והעניין. מי שעוקב אחר סדרת הפורמולה 1, יכול לציין שמות גדולים שהחליטו לוותר על התענוג. עוד לפני הונדה, בשנה שעברה הייתה זאת קבוצת סופר אגורי שתקציבה אזל, ולפניה ספייקר, מידלנד, מינארדי, ג'ורדן, פרוסט וארווס שנטשו או החליפו בעלות בינן לבין עצמן. כנראה שהאיזון קיים רק על הנייר.

המשותף לכל הקבוצות שהוזכרו, הוא היותן פרטיות וכאלה הנתמכות בעיקר על ידי ספונסרים. והנה כעת, גם קבוצות יצרן מבוססות מדירות רגליהן. אם כך, כנראה שגם ההגבלות שיוצר ה-FIA, בעיקר בכדי לצמצם עלויות, לא מספיקות, לא כל שכן בעידן הכלכלי העגום בו אנו מצויים. ובאין מבוגר אחראי היכול לארגן את העניינים, הפרישה היא דבר מובן.

בעניין זה חשוב לקחת בחשבון כי דווקא ההגבלות והרצון להפחית עלויות יוצרים לעיתים את ההיפך הגמור. בעוד שהקבוצות הקטנות יתאימו עצמן לתקנות החדשות מבלי להוציא כסף רב, הגדולות ובעלות הממון יפעלו למציאת יתרונות בדרכים חליפיות. אסור השימוש בכנפיים גדולות? נמצא דרך להוציא יתרון אווירודינמי מגוף המכונית. על דבר זה בדיוק יענה ה-FIA בעונה הבאה, עם סדרת הגבלות לפיתוחים מסוג זה.

פרישתן של קבוצות ממסלולי המירוץ דומה לכדור שלג שסופו לא טוב. פחות קבוצות על המסלול, משמע פחות עניין וקהל ואתם יכולים להתחיל לדמיין איך למשל תיראה ה-WRC עם שתי קבוצות רשמיות בלבד (סיטרואן ופורד). ונראה שגם הדובדבן שבקצפת, הפורמולה 1, מתחיל להרקב ולא יעזרו הנסיונות להחיותו באופן מלאכותי. השערה שלי, עד סוף עונת 2009 תלכנה עוד קבוצות בעקבות הונדה.

אסור לנו לשכוח שגם לספונסרים תפקיד חשוב בחגיגה. בתפקיד קריטי זה נושאות בעיקר חברות גלובליות גדולות, אשר נאבקות גם הן בתזרים מזומנים שמאבד מערכו. עבורן, מירוצים הם גם כן סוג של מותרות שאינן מקובלות על בעלי המניות. ובלי מימון, אין לספורט מוטורי זכות קיום. תשאלו את פרארי שבשנה הבאה לוגו 'טאטא' ההודית יתנוסס על מכונית הפורמולה 1 שלה. בעניין זה, גם עבודתם של הנהגים בסכנה ועל כן ידרשו להפחית בשכרם.

ומה על ארה"ב? הסבב המוביל ביבשת הרחוקה הוא הנאסקאר. שם, מתחרות 3 האמריקניות הגדולות כשלפני שנתיים גם טויוטה הצטרפה לחגיגה. על מצבן של 3 הגדולות אין טעם להרחיב, וכשפשיטת רגל עומדת על הפרק לא נראה כי מירוצי מכוניות עומדים בראש סדר העדיפויות בקרב ההישרדות. טויוטה גם היא לא זוכה לימים של נחת כלכלי, אך מצבה טוב בהרבה מהמתחרות המקומיות.

הנאסקאר הוא הגאווה הגדולה ביותר של אוהדי הספורט המוטורי הפטריוטיים בארה"ב. האם הסיוט האמריקני הולך להתגשם בדמות אלופה שאיננה שברולט, פורד או דודג'? ויותר מזה, האם הסבב יהפוך לסדרה של יצרנית אחת? ועוד יפנית?!

ההשקעה בספורט מוטורי היא סוג של וואקום השואב לתוכו את קבוצות המירוץ. ההשקעות בפיתוחים חדשים אינן נגמרות אף פעם, ומה שאוזל אלה רק המזומנים. לכבוד ויוקרה גם כן תפקיד חשוב, והיוהרה לא תיתן לאף קבוצה לחזור בה מהצהרתה לכבוש את הפיסגה. ואם פרישה הייתה נחשבת עד אתמול לסוג של תבוסה, כעת היא הופכת לדבר מקובל. מכאן, שפרישתן של קבוצות אינה באה כנראה רק כפועל ישיר למצב הפיננסי, ואולי זה דבר אותו רצו לעשות מזמן.

אם נכון הדבר, הרי שמדובר בעוד מסמר בארון הקבורה של הספורט המוטורי בעולם, בעיקר ברמות הגבוהות קרי פורמולה 1, WRC, נאסקאר, אינדיקאר, WTCC, DTM והרשימה עוד ארוכה. ואסור לנו לשכוח כי גם מירוצי עולם הדו גלגלי נמצאים באותה סכנה. וזה שוב מחזיר אותנו לעניין הקהל כי באין דרמה על המסלול, גם זה יחל במגמת פרישה.

2009 תהיה שנה קריטית לספורט המוטורי כמו גם לעולם כולו, ונכון לרגע זה כל מחשבה על העתיד היא בגדר הגיונית. סביר שנראה פרישה של קבוצות נוספות, אם באופן סופי או רק לשנה או שנתיים של התאוששות, אך מה שבטוח הוא שלמירוצים בכל העולם יידרש זמן רב יותר בכדי לחזור למה שהיה אך לפני שנה.

עם יד על הלב, אולי טוב שכך. הגיע הזמן שספורט תחרותי לא יהיה רק כסף. הגיע הזמן שתחזור אליו הנשמה.