לטיונרים ברחבי האי הבריטי, תמיד יש מה לעשות. כל יום מטרטרים אותם לקוחות שרוצים להפוך את המכונית הקטנה והחמה שברשותם, למשהו שיכול לתקל מסלולי מירוץ או לאתגר איזו דרך צדדית בכפר אנגלי נידח. בשל כך, המירוצים הסדרתיים בבריטניה הפכו להיות (גם) מהפופולארים ביותר באירופה מהיותם נגישים ובעלי מגוון בלתי נדלה של כלים שניתן לחולל בהם מהפכות עיצוביות ודינמיות.
סדנת 'ת'ורני' (Thorney) הבריטית מתמחה במכוניות משופרות, בפרט אלו המיועדות למסלול. זה מיצב אותה בראש רשימת המשפרים (החוקיים) גם עבור יצרניות אחרות דוגמת ב.מ.וו. אבל רחוק מבוואריה, ובהתאם ללאום, הסדנה משתמשת בכישוריה בשנים האחרונות בעיקר עבור ווקסהול, ועוזרת להריץ את קבוצת המירוצים של ה-VXR220, עבורה היא מספקת מערכות פליטה ושדרוגים למערכות ההינע.
הפרויקט האחרון שלה, הולך צעד וחצי אחורה ופונה לקהל קצת אחר ופחות מהוקצע. עם הניסיון הנערם עבור המוצרים הספורטיבים של היצרן, הקורסה והאסטרה הן מועמדות טבעיות לקבל מנה גדושה של אמצעים חזותיים מרהיבים ופריטה מחודשת על סעיף ההתנהגות. כל דגם זכה לאיפיון משלו ולזירה אחרת לחלוטין. כל אחד משני הדגמים, קיבל שתי גרסאות בפירוש שונה, כשאת ההבדל החזותי אפשר למצוא בעיקר בעין דרך כיתובי "S" או "R" צמודים לספי הדלתות והעכוז.
שיפור לכביש, שיפור למסלול
הקורסה והאסטרה המכוונת לכביש, מתוייגות כ-S. או בשמן המלא - אופל אסטרה וקורסה VXR-S. בדגמים אלו, מערכת המתלים הונמכה בכ-30 מ"מ, הבלמים עודכנו, המנוע זוכה לקפיצה קלה בהספק, ועל הצמיגים הולבשו חישוקים מושחרים בקוטר 18 אינטש. ברמת הביצוע, האופל אסטרה לה מנוע בנפח 2.0 ל' מוגדש, מפיקה כעת 280 כ"ס, מהירות מרבית של 257 קמ"ש ותאוצה ל-100 שאורכת 5.2 שניות. האחות הקטנה המצויידת במנוע מוגדש קטן יותר, 1.6 ל', דוחפת 220 כ"ס ומאיצה תוך 5.8 שניות ל-100 קמ"ש. ובל נשכח את הרעם המתגלגל ממערכת הפליטה, הסוגרת את רשימת האבזור.
עבור תורת המסלול, ת'ורניי ניפקה ללקוחות את האופציה הקשוחה יותר הקרויהVXR-R. במקרה דנן, 10 מ"מ התווספו למרכב המונמך ממילא, אשר מעמיד את הצמד במינוס 40. מערכת הבילום זוכה לדיסקים בקוטר של צלחת לווין, הסרן הקדמי מקבל תוספת רצויה של דיפרנציאל מוגבל החלקה, וההספקים קופצים ל-300 ו-280 כ"ס בהתאמה. לשם השוואה, הגרסה החמה של פורד פוקוס RS מפיקה הספק זהה, או 250 כ"ס ב-ST, ולפיאסטה ST "רק" 185 כ"ס.