הפוליטיקאים השאירו אותנו בפקק

לענף התחבורה היו בתחילת 2008 את כל התנאים הדרושים לפריחתו המיוחלת: התבססות ההכרה בכדאיות שיתוף הפעולה הציבורי-פרטי (P.P.P), אסופת פרויקטים לביצוע, גיבוי אוצרי נדיר, כסף פרטי זול ותמיכה ציבורית.

ואולם גם אלה לא יכלו לבסוף לכוחן המסכל והמתסכל של הביורוקרטיה העצלה, הפוליטיקה המסואבת, הרשלנות הפושעת וקרבות האגו. כבעבר, הכל שוב התמוסס ונקבר תחת המשבר הכלכלי.

ועדת המכרזים לסלילת כבישי הרוחב 551 ו-9 מובטלת; כביש עוקף קריות נותר על הנייר; פרויקט הדגל של כביש 431 הפסיד (לכאורה) 160 מיליון שקל, ועל פתיחתו החגיגית של הקטע המערבי העיבו ליקויי תימרור חמורים; המכרז לסלילת כביש הרוחב 531 עוכב במשך חודשים ארוכים ונפתר רק ערב משבר אשראי עולמי; במנהרות הכרמל שבתו, בנתיבי איילון השביתו, במעצ פתחו את מנהרות איכסל ומחלף אור עקיבא - אך היו טרודים יותר במלחמות מבית; ובחוצה ישראל חנכו (באיחור) את הקטעים הדרומיים - וגילו שנגמר להם הכביש.

ברכבת ישראל עסקו בכיבוי שריפות ודחו בשנה את המענה למצוקת הצפיפות והתחזוקה הלקויה. קשיי פרויקט הרכבת הקלה בירושלים הוסרו במחיר של 150 מיליון שקל ודו"ח מבקר מדינה חריף ופינו את הזירה התקשורתית לעיסוק בקריסתו של הפרויקט המקביל בתל אביב. הוויכוחים עם עיריית תל אביב הותירו את גוש דן עם רכבת קלה של קו אחד, הוויכוחים עם עיריית ירושלים השאירו את הנתיב המהיר על הנייר, הוויכוחים עם עיריות הרצליה וכפר סבא דחו את פרויקט כביש 531 והוויכוחים עם רעננה תוקעים זה יותר מחצי שנה את פרויקט B.R.T השרון.

הפוליטיקה הרגה את המשך הפרטת התחבורה הציבורית וקרבות אגו חיסלו את פתיחת מסוף כרמל החדש בנמל חיפה. הישגי הרפורמה בנמלים המשיכו להתפורר, הרמזים שפיזרו עובדי הנמלים בדבר הסכמתם להקדמת הליכי ההפרטה נפלו על אוזניים ערלות והחלטה על מיקום המסוף העתידי - אין.

לאחר שנים של אזהרות מימשו האמריקאים את איומיהם והורידו את דירוג בטיחות הטיסה של ישראל. אם לא די בכך, אירעה גם תאונת האוטובוס המחרידה בעובדה שקטלה 24 תיירים, מחקה את "ההישג" היחיד שבו שר התחבורה יכול היה לנופף והחזירה את מספר ההרוגים השנתי בכבישים שלוש שנים אחורה (442).