מבחן: לנסר ספורטבק

זה ארך שלושה קילומטרים, אולי שניים מרגע היציאה מהיבואן, בטרם הופיע ליד חלון דלת המכונית, רוכב קטנוע וותיק, שהתפעל ממראה הלנסר ספורטבק הקומפקטית. "זה המיצבושי החדשה? (הטעות בהגייה אצל המסוקרן). שמע, זה אוטו פשוט יפהפה". לא התווכחתי איתו, לא רק מתוקף הקונצנזוס בינינו, אלא משום שיש לי תחושה שבעוונותיו של הרוכב המבקר, הייתה איזו לנסר חבוטה, סופר-לנסר, אולי גם מיצובישי צ'אמפ שהוא הדחיק את קיומה. כך שיש לו סיבה להתרגשות קלה.

כן, הפרופורציות של הלנסר פוגעות בול במטרה. גם בגרסת הסדאן, וכן בדגם הקומפקטי אותו קיבלנו למבחן. וזה לקח הרבה מאוד זמן, יותר מידי אם תשאלו את היבואן המקומי. הלנסר המוחלפת, הייתה גרסת מעבר די נשכחת במונחים מקומיים, הרבה תודות לעיצוב טיפוסי ולא מעט תלונות על איכות לוקה בחסר.

העיפו מבט עליה בסוכנות הרכב ובמקביל שלחו עין לכוונה של החדשה, ותבינו למה מוטב להניח לה לדעוך באותה גסיסה שקטה כפי שהתרחשה עת עלייתה. כמה רגעים אח"כ, הישבן שלנו כבר היה מונח בלנסר ספורטבק המגויסת לנסיעה. יצאנו לדרך עם הרבה תקוות, בעיקר לנוכח הפיצוח של המראה המיושן והחשיבות של הדגם. ציפינו להרבה, קיבלנו תערובת מעניינת.

נהירה בין להק מכוניות המשפחה הנפוץ, מעלה את המיצובישי לנסר לפודיום בהטסה. ועוד כזה, שנמצא בגבולות נועזים מאוד ממה שהתעכל כאן בשנים האחרונות. השבכה הקדמית השזורה בחרטום כעוס, ובתוספת של יחידות תאורה לא רגועות במיוחד, מספקות במקביל להרתעה, גם אבחון סוציולוגי של האוחז בהגה. הלנסר עדיין לא נפוצה בקרבנו מהיותה עולה חדשה, אך מתברר שעל פי המבטים המשוכים אליה, היא מתקבלת כאן בהרבה מאוד הערצה, ספק ערגה לימים שהשם 'לנסר' היה אנטי-תזה למצנני התלהבות.

את גרסת הספורטבק, הציגה מיצובישי לפני כשנה בתערוכת הרכב בפרנקפורט. גם היא כמו אחותה הסדאנית, נשענת על בסיס רעיוני שנחשף בתערוכת הרכב בטוקיו ב-2005 בשם קונספט X. רק שבניגוד לכמה ארצות חובקות תא מטען נפרד, אירופה מעדיפה כמובן את המבנה הקצוץ שמשאיר עוד קצת מקום לעגלה של הילד.

לנו בישראל, יש רומן די קטוע עם האבחנה הזו. העדפות מקומיות תמיד פוזלות לטובת המבנה הארוך יותר, אם כי הנבון פחות. במקרה של הלנסר, ייתכן כי הצדק עם הקהילה הראשונה. מכוון שמשהו במירכוז של הישבן כחלק נלווה לחרטום, סופג כאן עיקול לא נעים במיוחד. אם בסדאן המראה נשלח צפונה, הספורטבק מתוחה דרומה.

הישבן המודרני של הלנסר, כמעט מתרומם לו מעלה במצב נייח, וזה משדר זרימה לא אחידה ומעט עצלה. בנוסף, הבחירה באלומות תאורה בולטות כלפי חוץ מאופיין בהתעגלות נחוצה לעומת גרסת 5 הדלתות, אך משאיר את המתבונן בפיזור אופי מוחלט. רק בנקודה בה קורות C מתחילות לצנוח כלפי מטה, צלליתה של הספורטבק מתגלה כנעימה יותר, בפרט במבט מהצד בו היא מקרינה הרבה מאוד יופי (אל האופי עוד נגיע) מרענן, ומראה שאין שני לו בקבוצה זו, וודאי שלא ל-B3 המתיישנת, מתחרתה הישירה והוותיקה.

התבוננות בסביבת תא הנוסעים של הלנסר משאיר את החיטובים התוקפניים של המראה החיצוני, באופק ערפילי ומרוחק. עד לרמה כזו, שאפילו הפלסטיק דמוי הקרבון שעוטה את דפנות היושבים, לא מצליח להושיע את תפזורת הפריטים בחלל היושבים, שנעשתה בחוסר נגישות. חלק מכך נובע מהשבחה קבוצתית שפשוט הועברה אל הלאנסר, וחבל שדווקא במכונית כה חשובה, נושא התפעול מצריך את שליחת הידיים לכל עבר. דוגמא לכך מצאנו בפקדים של מחשב הדרך, או הפעלת מערכת השמע ובקרת האקלים המכאנית, המוצבים בזווית שאינה נוחה לשימוש.

השהייה בתא הנוסעים, מלווה באופן תמידי בהמהום נוכח מכוון בתי הגלגלים, הכביש והמנוע המחוספס. המבנה הקומפקטי כמובן שאינו תורם להתפוררות הווקאלית, אך הפיצוי ההולם, מגיע בדמות מרחב מחייה מהטובים ביותר בקבוצת המשפחתיות. מכונית המבחן שהוצעה לנו, שולבה במפרט אבזור 'לימיטד', שהוא גם היקר ביותר ועולה יחד עם הלנסר 151,000 שקלים.

מעבר למה שכלול בגרסת הבסיס, זכינו למושבי עור, חימום לישבני הנוסעים מלפנים, בקרת שיוט, חיישני נסיעה לאחור, חישוקים בקוטר 18 אינטש, משענת יד כפולת אחסון, ומערכת שמע הכוללת 9 רמקולים וסאב וופר מובנה מחברת Rockford fosgate'' הטמון בדופן תא המטען.

הלנסר תמיד התקשתה למצוא את מקומה הנכון בקבוצת המשפחתיות. כלומר, הנפח היה נכון, הביצועים טובים, השילוב עם התמסורת ראוי למאכל, אבל תמיד היא יצאה מעט נבוכה בהתמודדות תחרותית. היה חסר לה את האקסטרה מייל שהופך אותה למכונית עם ערך מוסף דוגמת הפוקוס למשל, או האימפרזה בימים טובים יותר.

הלנסר מגישה לנו לשנת 2009, תבשיל דומה אבל באריזה אחרת לחלוטין. יותר מכל, היינו מתים לספר לכם שהעיצוב החיצוני מלמד גם על אופי ספורטיבי מפוצץ; מנוע 1.8, 143 כ"ס, זה אמור להתבטא היטב, וביכולת דינמית מעניינת.

אלא שכאן, אנו נאלצים לקבוע, שהלנסר קצת מאכזבת. לא רק את המשפחה. אלא כדרך קבע, כאשר מטילים עליה משימה לעמוד בסטנדרטים קצת יותר גבוהים. וזה לא הרבה בהתחשב בכך שנתנה למיצובישי ארכת נשימה ארוכה מאוד, עד להופעה שמינית במספר בחייה של הלאנסר, בכדי להפיק עוד קמצוץ של טעם והנאה נלווית.

הלנסר ספורטבק (השם הוסדר עם אודי, לא לקפוץ), פשוט לא מתמודדת נכון עם הסטייה הלבנטינית של דרכי ישראל מאתגרות המתלים. היא קשיחה מאוד,יותר מידי אפילו למתלי ספורט ייעודיים המורכבים עליה, נעה בהתרסקות גם בכבישים משובחים יותר, אי שם בצפון הרחוק מאוד ואיננה נינוחה בשל טלאים המולבשים על בורות שנפערו בגין תופעות טבע.

הפקטור שמכריע את רגעי ה'ספורט' עם הספורטבק, היא תיבת הילוכים רציפה (6 הילוכים) החושפת אופי מתענה ורועש במצב אוטומטי טיפוסי. כשהמחט חוצה את גבול 3,000 הסל"ד, הלנסר הופכת למקום רווי דציבלים, רועש עד הטלת ספק ברמת איכות הבידוד בתא הנוסעים. הקומפוזיציה המרכיבה את המעטפת מחדירה כל רחש קטן שבקטנים פנימה, מלווה בשאון מנוע פולשני וצורם. פשרה ספורטיבית? לא בהכרח.

את ימי המבחן, ליווה גשם זלעפות. שוטף את כבישי המדינה בערבוביה של מים, בוץ וגרגרי אספלט (ותודה למע"צ). הניסיון מלמד, כי למכוניות המשפחתיות מבית המזרח הרחוק, שרירים ספורטיביים מעט קצרים ביכולתם בפרט בקבוצה הבינונית. מאידך, ממש כבמטה קסם, או שמא אלו שניים, תפעול המנופים מאחרי ההגה שיפר פלאים את המצב.

תגובת ההעברות בשילוב המנוע משרה אופי אחר לחלוטין, עם גלישה חלקה ללא פערים מוחשיים בין העברות ההילוכים. במקביל, חשנו הקלה בהתנהגות השלדה הקצוצה שלא הראתה שום סימני מצוקה גם בתובענות יתרה, ואפילו ללא בקרת היציבות, יש לה כמות עתירה להציע בתחומי האחיזה. בסיטואציה הזו, נסדק השעמום המרחף, והלנסר החלה להתנהג כאחוזת שליחות.

היא מהדקת את הפניות ביעילות, רוכנת קדימה, מפגינה תת היגוי קל שבקלים, וקשה מאוד להוציא אותה משלוותה. ההיגוי מספק חומר רב לזרועות, הישבן שהתבשל עד עתה תודות לחימום שלא פסק מלפעול, ננעץ עמוק במושב, ופנייה אחר פנייה, במעברים מפלסיים, גילתה לנו הלנסר שהיא שומרת את הדובדבן חבוי מתחת לשכבות הנאות של המעטפת.

בתנאי המבחן המשתנים, נתוני המיאוץ למאה קמ"ש לא מזהירים במיוחד, גם לנוכח נתוני ההספק עם11 שניות (11.2 יצרן) מעמידה ל-100 קמ"ש. מאידך, מה שעניין בעיקר את היושבים היה נתון צריכת הדלק. "1.8, 143 כ"ס? זה בטח שותה". טעות. הלנסר השיגה ממוצע טוב מאוד של 9.8 ל' בנסיעה לא אחידה. דהיינו, הרבה מאוד לחץ על הדווושה הימנית (לא שריחמנו על האמצעית שתפקדה נהדר), והניבה תוצאות טובות מאוד בהתחשב במקצב הנסועה.

אחרי לא מעט קלומטרים ספונים במושביה של הספורטבק, הגענו למסקנה רחבת היקף. בפעם הראשונה מזה שנים, יש לנו כאן מאבק מעניין בין שתי מתמודדות יפניות, ואחת קוריאנית המשוועות לקרב "ספורטיבי" בחלק האמצעי של הטבלה. סובארו B3 ספורט, מיצובישי ספורטבק וקיה פרו-סיד נטולת הדלתות מאחור. כל אחת מפגינה יכולת שונה, מפרט אחר, ואופי דינאמי כמעט בבידול מערבי ביניהן. המיצובישי בגרסת המבחן עולה 151 אלף שקלים. תוכלו גם לוותר על הצעצועים והפינוק - מושבי עור, מערכת שמע, ממשק בלוטות', חישוקים גדולים יותר וכדומה, ולהסתפק בגרסת הבסיס שעולה 135 אלף שקלים, כמעט זהה למתחרות הנ"ל.

כשלעצמה, הלנסר מציעה חווית נהיגה דיסטינקטיבית אך חצויה. הנהג הממוצע, לא ימצא כאן יותר מידי שעות של נינוחות ורכות המבוקשת בקרב המשפחות. אולם, הספורטבק מגלה אופי נסתר. כזה שרק מחכה שידחפו אותו עמוק לפינה ויסחטו ממנו את המיץ עד הטיפה האחרונה. שם, בתחום ההוא, שאף אחד לא מדבר עליו כמעט, היא הופכת למכונית מהנה וחביבה שפשוט כיף לשחק איתה. בנוסף, ברגע שיגיע יומה להוכיח את יכולותיה במבחן רב משתתפים, אנחנו בטוחים שהפעם, היא תצא משם הרבה פחות סמוקה.

נתונים טכניים:
מנוע: 1798 סמ"ק, MIVEC
תיבת הילוכים: רציפה, שישה הילוכים CVT
משקל: 1,415 ק"ג
0-100: 11.2 שניות (יצרן)
מהירות מרבית: 192 קמ"ש
צריכת דלק משולבת: 12.1 ק"מ. מבחן (9.8)
מחיר מכונית מבחן: 151 אלף שקלים, 'לימיטד'