חולם בסקנדינבית

עלעול במקצועות המבוקשים בשוק המקומי, משאיר את המילים "עיצוב" ו "רכב", איפשהו בתחתית הרשימה. מלבד לעצמנו ולעבר הרשויות המחנכות, אין לאן להפנות את האצבע המאשימה. התרבות המוטורית בארץ נמצאת בשלב כה בתולי, שאין לנו אלא להתפאר ביחידי סגולה המעונינים להתחכך במעצמות אומנותיות מוכרות.

אחד הבולטים שבהם הוא אריה קרסבץ, בוגר מגמת העיצוב במכללת שנקר. מגיל 16, שאף להגיע לפסגת העיצוב המוטורי ולהוכיח שבצעירותו, לא הייתה זו גחמה חולפת אלא נקודת דרך חשובה בדרך להפוך למעצב רכב ישראלי. במשך תקופה ארוכה, שקד על הכנת מודל על פי חזונו האישי ואין ספק שקיימת בו השפעה מקומית, אם כי בפרוש כזו המסוגלת להכיל קונספט גלובאלי.

אז הנה לפניכם התוצאה הסופית: וולוו XCX. רכב שטח וורסטילי, המיועד לנשיאת צמד אופנועי שטח, המסוגל להגיע עד לעומקי התוואי המאתגר ביותר, תוך נשיאה של כל הציוד הרלוונטי והנדרש לימים טובעניים במדרונות הדיונות, הבוץ, הכורכר וכל מה שיש לאמא אדמה לזרוק לעברו של ה XCX החסון. מקור כוחו מווסת על ידי ארבעה מנועים חשמליים עצמאיים, כשלכל גלגל יחידת כוח עצמאית, ובגיבוי נוסף הודות למערך ביו דיזל.

את השטח, שדה המרעה הטבעי שלו, הוא צולח בקלילות בשל מרווח גחון משופר, וזווית גישה ונטישה קיצוניות למדיי. העיצוב אם אתם תוהים, נעשה בשיתוף פעולה מלא עם חברת וולוו העולמית, אשר מיהרה לספח לעצמה את המודל בטרם תקפוץ עליו יצרנית אחרת וחמדנית. הנחת המוצא של המעצב, הייתה פוקנציונליות. ויש בכך מן הברכה. נתקלנו כבר לא פעם במעצבים שמרכזים את מירב המאמצים סביב המעטפת ושוכחים שצריך לא רק ייעוד אקטואלי, אלא גם רמת שימושיות שלא מצריכה דוקטורט בהנדסה. אז מה בעצם צריך לעשות בכדי להיות מעצב רכב מהשורה הראשונה? שאלנו את אריה, והתשובות כפי שתראו, משאירות הרבה מקום לאופטימיות.

הבחירה נבעה מחלום שהחל כבר בגיל 16. פתאום החלטתי שאני רוצה להיות מעצב מכוניות (כשאהיה גדול) והתחלתי לברר על כך. הייתי נחוש כל כך, שאפילו השגתי איכשהו את הטלפון של אלכס פדואה (מעצב מכוניות ישראלי שעבד אז בסיטרואן) ושוחחתי עימו. וכעבור מספר שנים, אלכס היה לראש המחלקה שלי בשנקר והנחה אותי בפרויקט הגמר.

דבר שני, בשנים האחרונות יש יוזמות לייצר או לפחות להרכיב כלי רכב בארץ (שי אגסי בעיקר), אז אולי עוד מספר שנים נופתע כולנו לטובה.

לא רק מעצבי מכוניות. כל מעצב, כל יוצר בעצם, זקוק למשהו שיפרה אותו מפעם לפעם. מקורות ההשראה הם רבים, מגוונים, ולא תמיד קונקרטיים. לפעמים אתה מחפש השראות בבע"ח, צמחים, מוצרים קיימים, ארכיטקטורה, ולא מעט התהגויות אנושיות אמיתיות.

לעומת זאת, לפעמים אתה בכלל לא מחפש, הרעיונות והצורות פשוט קופצות לך לסקיצות בגלל משהו שראית ואתה בכלל לא יודע שראית, והוא פשוט חדר לתת-מודע שלך.

בפרויקט זה ההשראות היו הכי "Down to Earth" כמו שאומרים. הרעיון הראשוני בא באמצע נהיגה יומיומית, כאשר ראיתי שיירה של רכבי פרייבט נקיים ומצוחצחים, עם נגררים ועליהם אופנועים בוציים. באותו רגע, כל שרציתי היה לבטל את הנגרר, ולאפשר גם לרכב להשתכשך מעט בבוץ לצד האופנועים. ההשראות הצורניות והפונקציונאליות בהמשך פשוט באו מהעולם הזה, ומהקו העיצובי של חברת וולבו.

האמת, לא כל כך האמנתי תחילה שמשהו כזה באמת יכול לקרות. נראה מעט לא הגיוני שסטודנט ישראלי יזכה לשיתוף פעולה כזה. כבר במהלך הקיץ שקדם לפרויקט גמר, פנה אחד המרצים שלי, אייל קרמר, לוולבו ולסקודה (בעבר עבד אייל כמעצב בשני החברות) בהצעה לשיתוף פעולה זה ולמימון הפרוייקט. וולבו הקדימו את סקודה בהיענות.

בשניה שקיבלתי את המכתב המבשר על קבלתי ללימודים, היה לי ברור שאם אשרוד ואגיע לסוף אעשה רכב כלשהו לפרויקט הגמר. כבר אז הבטחתי לעצמי שלא יהיה זה רעיון לעוס כמו "כלי רכב עירוני" שאהוד כל כך על סטודנטים לעיצוב.

עיצבתי רכב כזה שהייתי שמח להיות לבעליו, ובהתאם למגמה העולמית הוא מונע ע"י 4 מנועים חשמליים (אחד בכל גלגל), ומנוע ביו-דיזל כגיבוי.

עד כה המודל זכה להערצה רבה בתערוכת סוף השנה ב"שנקר" בה הוצג. בינתיים הוא מוצג בגאווה אצלי בסלון, ובתקופה הקרובה המודל יוצג בתערוכה שתתקיים בחברת וולבו, לאחר מכן אנסה לשלב אותו בתערוכות ותחרויות בעולם.

אני לא ממש אדם של בוקר, אז אני מקווה שלא יתקשר לפני 10. לאחר מכן אנסה לטעון שקל הרבה יותר לנהל את השיחה פנים מול פנים, ושישלח כרטיס טיסה לשבדיה.

כתכנית שיווקית אני חושב שיהיה נכון להחדיר תחילה את הרכב לתחרויות שטח אמיתיות, דוגמת ה"ראלי דאקר", ולאחר מכן לחשוף אותו אט אט לקהל היעד באתרי פעילות נפוצים של רוכבי השטח.

כל תעשיית הרכב חושבת קדימה, ומעצבים מנסים לתכנן לעתיד ולפענח את המגמות הבאות. רכבים שיורדים לכביש היום, החלו את דרכם כבר לפני 3-5 שנים. ה- XCX עוצב במטרה להשתלב בשוק כדור שלישי למשפחת ה-XC הנמכרת היום, כלומר בסביבות שנת 2012. אני מאמין אבל שעל מנת שזה יקרה באמת, אאלץ לשנות מעט את הפרונט ולעצב לרכב פנסים כפי שמקובל. כמו כן אאלץ כנראה לעדן מעט את הגלגלים.

התקופה שקדמה להגשה הסופית הייתה עמוסה באופן בלתי נתפס. במשך חודש, בלילות שכן ישנתי, לא היה זה יותר משעתיים. בגלל מורכבות הפרויקט והאתגר שלקחתי על עצמי, רבים מחבריי לכיתה סברו שלא אספיק להכין מודל להגשה.

עם שקיות מתחת לעיניים, חשפתי את פרי עמלי. משיכת הבד שכיסה את המודל לוותה ב"וואוווו" ארוך ומתמשך, עם כל פרט שנגלה.

פרט לבודדים, שהיו מעדיפים לחיות במאה ה-18, הרוב המכריע פירגן והקיף את המודל מכל צדדיו, ובערב חגגנו כולם יחד, כמו שצריך.

השאיפה הכוללת היא להגשים את אותו חלום ילדות, ולהכנס לתעשיית הרכב העולמית. לצורך כך, אני מקווה מאוד להתחיל בקרוב לימודי תואר שני בעיצוב מכוניות. השנה כבר העפלתי ל- 20 המועמדים הסופיים ב"Royal College of Art" בלונדון, וזומנתי לראיונות. התחרות מול העולם כולו אינה קלה, ונמנע ממני להיות בעשירייה שהתקבלה. מקווה שילך טוב יותר בהמשך.

כיום מושקע מירב המאמץ דווקא מתחת לשכבת הצבע של הרכב, ומתחת למשטחיו. אני בטוח שנהיה עדים לטכנולוגיות הינע חלופיות מתקדמות, ושפע חומרים שיחליפו את הפח. אך למרות כל זאת, רובנו עדיין אוהבים את המכוניות המרווחות שלנו, לכן לדעתי העיצוב החיצוני לא יפרוץ יותר מדי גבולות. ולא, איני מאמין שעד אז יהיו מכוניות מרחפות בייצור סדרתי.