ברנט הייאק, חקלאי מאוקלהומה שבין היתר חובק קבוצות מירוצים, קם באחד הבקרים למראה השמש הזורחת ולשדות הנרחבים בחצר האחורית של החווה, והחליט שהגיע העת לרתום את כוחם הגלום של קלחי התירס לטובת האנושות והמהירות. הרעיון קפץ למוחו 40 שנה לאחר שהמוסטאנג מאך 1, שברה את שיא המהירות היבשתי למכונית סדרתית במדבריות בונוויל שביוטה. הייאק, שרצה להטביע את חותמו, מבין כי בתקופתנו זה יצריך מעט יותר מקוריות מלאלץ מנועי בנזין לחנוק את נשמתם עד קץ.
"בפעם הראשונה שסיפרתי שאני מעוניין לשבור את שיא המהירות במוסטאנג, אמרו לי שאני משועמם. אבל ברגע שאמרתי שאני מעוניין להשתמש בתרכובת ביואתנול, האנשים נדלקו על הרעיון ושינו את הגישה לגמריי". כך מספר הייאק על תגובת פורד למיזם. למעשה, עד לרגע בו נודע ליצרנית על השימוש בביואתנול (E85), לא רצו לשתף את מחלקת המירוצים של החברה ולשדרג את המכונית בהתאם לצרכים.
407 קמ"ש? מוכר לי מאיפה שהוא
המוסטאנג 2008, משתמשת באותו בלוק בסיסי בנפח 5.4 ל' מדגם ה-GT, שעבר שינויים שעיקרם חזותיים עבור התמודדות עם מדבריות המלח של יוטה, המסכנות את חלקי המנוע השונים ובפרט את מערכות היניקה. מעבר לכל גריעות המשקל ההכרחיות, הצטיידה המכונית בחישוקים ורדיאטור מחוסמים על מנת לצמצמם את התנגדות האוויר ולהפחית את הגרר. לאחר הניסיון הראשון, המהירות המקסימלית אליה הגיעה המוסטאנג, נעצרה על 407 קמ"ש (הנתון מוכר לי מאיפה שהוא) כשאת ההגה לופת דני תומפסון, בנו של מיקי תומפסון, נהגה של אותה מוסטנאג מאך 1 מ-1969.
השיא הקודם אגב, נעצר על 400 קמ"ש. יחד עם כך, השנה טרם נרשם באופן רשמי השיא של הייאק מאוקלהומה אבל הוא בטוח שהמוסטאנג שלו, ממש כפי שכל התעשיה משתנה לטובת שימוש בדלקים אלטרנטיבים, תהיה חלק בלתי נפרד מהעתיד של הגלובוס. "בסוף, מה שייזכרו, זה לא את המהירות. אלא יגידו שהיה פעם איזה ברנש הזוי מעיירה קטנה בארה"ב, שהגה את השימוש בביואתנול בפורד מוסטאנג".