הרעיון של דניאל גרסיה, מעצב ספרדי מהפוליטכניקו בוולנסיה, ליצור הכלאה בין מכונית ספורט לסופרבייק מגיע לרשת לאחר שאחרים נכשלו למצוא את הפשרה הנכונה בין פוקנציונליות, עיצוב וביצועים, משני העולמות הקרובים אך המעומתים הללו. לפניו, היה עוד ניסיון אחד מעניין של מעצב בשם ג'ונתן מורס שבשנת 2003, ניסה את כוחו בעזרת הדוקאטי GT קונספט שלצערו לא שהתה ברשת מספיק זמן להטביע את חותמה. האם הקונספט של גרסיה יצלח את מחסום הזמן והרשת?
על מנת למצוא את התשובה ההולמת ביותר, לשני המחנות, אי אפשר להיות דיליטנטי ולזרוק על שולחן העבודה אופנוע ומכונית, לרקום אותם לכדי כדור חימר, ולהוציא משהו מסוגנן שיקסום לכולם. האפקט הוויזואלי צריך להבליט אחד מן השניים, אך בלי התחשבנות אגרסיבית על האחר. המראה החיצוני של הדוקאטי 6098R קונספט נשען ברובו על רמיזות גסות באיזור החרטום; אלו מאמצות מספר אלמנטים חשובים מעולם האופנועים, ומחיטוביה האקזוטים של פרארי, הנחשבת למקבילתה של דוקאטי בעולם ארבעת הגלגלים. או שמא זה להפך אם אתם מורגלים לשניים בלבד.
המבדיל בין 2 ל-4
להבדיל ממכוניות 'על' רשמיות, העיצוב של גרסיה מבודד את ההשפעה מאופנועי הסופרבייק של דואקטי, לזו המגיעה מהיצרן במארנלו או אף זו של למבוריגיני. מה שבאופן די נאה, יוצר את החרטום המשוך לאחור ולמעלה, המזוהה עם סוכך השמש בקסדת הרוכב, ומגני הגלגל תחת הכידון. החלק האחורי נתון כמעט לכל פרשנות, ואפשר לומר שהוא דוגם מעט מכל יצירה לאומית בארץ המגף. עוד מספר גרסיה כי השמשה הקדמית נטולת קורות לחלוטין, ומזכירה בעיצובה מלבד האזכור הנ"ל, מסדרון שקוף אותו חווה הרוכב במהירויות קיצוניות ובעיקולים מעקמי פרקים.
את יחידת ההנעה, לא התקשה לבחור המעצב המוכשר. מכונה איטלקית טהורה, נדרשת למצב את המנוע באמצע, מאחרי גבו של הנהג ולהעביר את כל הרעם היישר לעמוד השדרה. כמתבקש עבור השם שנבחר לדגם, מנוע ה-V12 של פרארי נרתם לביצוע המשימה ומגיע בנפח 6.0 ל', ונתון בלתי רשמי ומשוער של 900 כ"ס פלוס. מעניין אם רשימת האבזור של האשליה הטובה הזו כוללת גם קסדה.