מבחן דרכים: קיה מג'נטיס

עד כמה שהספקנו להבין, המג'נטיס היא סוג של אניגמה אפילו בקיה. יש לה תכונה מאוד מוזרה של מכונית חסרת זהות, המתבססת על יונדאי סונטה, כלומר הראשונה ובתוספת של כמה סנטימטרים, וחלפו על פניה 3 מתיחות פנים במשך 8 שנים. אף אחת מהן לא השאירה רושם מספיק חיובי בכדי לעמת אותה בהצלחה מול המתחרות האחרות. בנוסף, כנראה שביונדאי (האמא) גם לא מצאו סיבה מספיק טובה לאלתר למג'נטיס פלטפורמה אחרת. וכך הוא הדבר, שבשנת 2009, הקיה מג'נטיס היא מכונית די קשישה, עם מסקרה ניסיונית בת שבוע וחצי. בערך.

את הניסיון הראשון של המג'נטיס בארץ הקודש, אף אחד כמעט לא זוכר. פרט אולי לסמל"ת שהייתה אחראית על הייבוא שלה ב-2002. במימד ההוא, ובימים שקבוצה 4 הפורייה של ימינו רק התחילה להתרחב, המג'נטיס עברה כאן במהרה כמו ביקור בזק של השגרירה האמריקנית למזרח התיכון. בהמשך, ובתקופה בה היצרניות היפניות הדביקו הפערים עם הרובד המערב אירופאי, קיה רק התחילה לגשש ולמצוא את דרכה בסגמנט המשפחתיות הגדולות.

שלא במפתיע, היא נותרה הרחק מאחור, ונאלצה לוותר על מקומה בישראל למרות שהמפרט הבסיסי ומרחב המחייה, היה דווקא מהנדיבים שבנמצא. יחד עם כך, מחיר גבוה, תחושה מיושנת ועיצוב מרוסן, שלחו אותה חזרה לקוריאה וארה"ב, שם היא מצאה קצת יותר נחת. והנה, ביום בהיר, שנה אחרי שנהגי המוניות התייאשו מהמג'נטיס לציי הרכב, החליט היבואן המקומי החדש, "ריי מוטורוס", שיש עילה ראויה לייבוא המחודש של המג'נטיס, הפעם לשוק הפרטי. מה יעלה בגורלה? יצאנו למבחן בכדי לאמוד אם השנים עשו לה טוב או שמדובר באותה גברת, ובתקווה, שיש גם שינוי לתפארת.

היות ואת כמות האנשים שמזהה את המג'נטיס ניתן לספור על יד אחת, לא הופתענו מכך שהקיה הגדולה משכה הרבה מאוד מבטים. ושמחנו על כך. לא רק בשביל האגו הפרטי שלנו, אלא מכוון שהמג'נטיס באמת סוף סוף נראית כמו מכונית השייכת לתרבות קצת שונה ופחות פשרנית מהדמויות הקופסתיות השגרתיות שליוו אותה עד הלום. רק שהמחסור בהשראה של ממש, עדיין מצוי בסוג של שימור כשזה נוגע למג'נטיס. החלק הקדמי ואיזור השבכה נראים דומים באופן מחשיד לזה של הונדה, פולקסווגן, שברולט, ואם ממש מתאמצים, אפשר גם למצוא שם לא מעט דמיון ללקסוס. כנ"ל לגביי החלק האחורי. אולם שם אפשר לציין לטובה את השיפור בחיטובן של אלומות התאורה והנוכחות המכובדת שהזנב משדר לבוהים מאחור.

מבט מהצד מגלה בעיקר עד כמה המג'נטיס ג-ד-ו-ל-ה. עד רמה מקבילה למשל למונדאו או למליבו. אורכה קרוב לחמישה מטרים (4.80), בסיס הגלגלים עומד על 2.72 מ', ומימד הרוחב רושם התמתחות של 180 סנטימטרים מכובדים ועמוקים. קווי המתאר של תא המטען, לא רק רמזו על נפח עתיר, גם סחבו עימם קבלות; 425 ליטר ליתר הבהרה, אך עדיין נתונים בצל המונדאו מחומשת הדלתות (486) והסובארו B4 הסדאנית לזכותה תוספת של 8 ליטרים על פני המג'נטיס.

משיכה פנימה, ומצאנו עצמו בתא נוסעים שאפשר לומר עליו הרבה מאוד – חוץ מאחידות. מתקבל הרושם שנעשתה פה מלאכה די חסכונית, שמתאימה למכוניות בנות דור וחצי ואחורה. הבעיה היא שאת הטענות אין כל כך לאן להפנות, בטח לא כשהיצרן אינו טורח להחליף משהו במימדים או בסידור הבסיסי של התרכובת. יותר מידי הלבשות של פלסטיק מסוג אחד לצד מקשה מסוג אחר. אם הקונסולה עשויה מהזן הקשה, הדשבורד מוסיף עוד קצת עיבוי מקורה מעל לוח המחוונים (הסביר כשלעצמו). דיפוני הדלתות לקוחים מאחת המכוניות הקבוצתיות של היצרן, גלגל ההגה עוטה חומר מעט גס, הקונסולה הכללית משולבת עם גוון דמוי קרבון, או אלומיניום, תלוי באיזה הלך רוח אתם מצויים, ועד שכמעט אמרנו נואש, מצאנו נקודת אור בודדה בריפודי המושבים הקטיפתיים והנעימים. בסעיף ההושבה אגב, בפרט למשפחה מאחור, המושבים מספקים אחיזה רפויה למחצה. המשרה לפחות בתחושה הראשונית, חוסר נחת באזור הגב העליון סמוך לצלעות. תנו לישבן שלכם רבע שעה, ותגלו שזה בכלל לא נורא. אפילו מאוד נעים ורך בנסיעות ארוכות ומתמשכות.

בימיה הראשוניים של קיה בישראל, היה אפשר לבלות יום שלם בהלצות על חשבונה. ואין זה משנה כלל איזה דגם נבחר לשם ההצחקה, מפני שלמשמע המילה עם הקונוטציה הגסטרונומית, בין רגע הדיבור היה הופך לגיחוך הולך ומתעצם. למרבה הצער, המג'נטיס תאלץ להמשיך ולהוות חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הנשכחת הזו. ושכאומרים היסטוריה, צריך להתייחס לכך בקונטקסט הנכון. המג'נטיס של אז, הייתה מכונית בינונית מינוס. ולמעט המנוע בנפח 2.7 ל' בהספק של 169 כ"ס, התקשינו למצוא פן חיובי שאפשר להפיק אותו מהגיחה הפתאומית לדרכינו המצולקות.

גם הפעם, הקביעה החד משמעית היא שהמג'נטיס מבריקה בתחום אחד בלבד, וגם הוא מגיע במחיר לא קטן על חשבון צריכת הדלק. מכונית המבחן צוידה במנוע 2.7 ל', 24 שסתומים המפיק 193 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-25.5 קג"מ לרשות הסרן הקדמי. בתרגום ללגימת בנזין, המג'נטיס רחוקה מאוד מנתוני היצרן האופטימיים של 10.9 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת, ונעצרו אצלנו על ממוצע מאכזב של 7 ק"מ לליטר.

התיבה, היא מסוג אוטומטי בלתי מתחכם עם חמישה יחסי העברה (4 בדגם ה-2.0 ל'), שסיפקה לנו הרבה מאוד שלווה ורמת תפעול טובה מאוד בקבוצה. במידה מסוימת, היינו רוצים לראות יותר תיבות כאלו משמשות את הסגמנט. לא תמיד הקדמה בהכרח מביאה עמה שינויים ברוכים ונאורים. בסיועה של זו, המאוץ למאה אורך 9 שניות, והמהירות המרבית נוגסת ב 220 קמ"ש.

את הנסיעה התחלנו בעיקר בגוש המרכזי של המדינה, אך עד מהרה חשנו שהמג'נטיס מתמודדת בקלות עם המטלה העירונית ולכן, המצאנו איזושהי אמתלה ממוצעת לעצמנו, ודרכנו על הדוושה הימנית והרכה אל עבר השמש העולה מהמזרח. השיוט במג'נטיס כמעט שווה בערכו ליונדאי סונטה, כך שהפתעות לא נעימות, לא היו כאן. היא נינוחה, שקטה, נפרצת על ידי גלי רוח במהירויות של מעל 120 קמ"ש בלבד, ולא נאלצנו גם לאחר שעה רצופה של נסיעה, להזיז את הישבן ולקבור את העכוז בפוזיציה אחרת.

בהגיענו אל היעד בו המג'נטיס תצטרך להרשים אותנו קצת יותר מאשר לשעוט בקו ישר ואחיד, גילינו מבעוד מועד כי אנחנו עומדים להיווכח למערכת היגוי די בעיתית המשדרת תחושה ערטילאית למדיי. בתחומי העיר, היכן שההיגיון שומר את מחט המהירות בתחום הנמוך, קשה מאוד לאבחן מה מספר גלגל ההגה ומה משודר מהגלגלים חזרה לידיים. אולם, בכבישים הקוראים תיגר על השגרה, נדרשה המג'נטיס להוכיח שהיגוי מתוגבר הידראולית, הוא בעל יתרון תחושתי עדיף על זה המחושמל. לצערנו, התבדינו באופן שאינו משתמע לשתי פנים. עם צבירת הקצב, והתגברות הקושי על מערכת המתלים והשלדה, נוצר נתק מוחלט בין המתרחש צמוד לאספלט לזה הזורם אל אצבעות הנהג.

מאידך, שילוב המנוע הגמיש והתמסורת המצוינת, הקנו לנו קצת יותר בטחון בעת עקיפות או בסיטואציות בהן הכביש התעגל, נעשה תלול יותר, ומחץ את ששת הצילינדרים עד סופם. תקיפת מספר פניות, לימדה אותנו עד כמה שיוך משפחתי יכול להיות מאוד צפוי ומוכר. שלדת המג'נטיס נטועה בכביש, אינה ששה לאבד את אחיזתה במהרה, וחושפת אופי השומר על בטחון גבוה מאוד שאינו מרכין את החרטום קדימה במופגן במצבי תת היגוי וגם לא ממהר לזרוק את הזנב, ולחפש עצמו כשמתחתיו מתפקדת מערכת בקרת יציבות אפקטיבית.

למרות האמור לעיל, הסתייגות קלה חייבת להיאמר. המג'נטיס מאופיינת בניטרליות על גבול התימהון. היא נטולת כל דרמות ובאופן ישיר גם חסרת אופי. התקשורת הלקויה בין המתרחש למטה לבין מה שקורה בחלל הנוסעים, עלולה לחצוב בנהג בטחון מופרז, וכפועל יוצא מכך – להעמיד אותו מול חוסר אבחנה להתנהלות סביבו. אם תדחקו אותה לשדות שאין לה מקום בהם, תגלו פער משמעותי בינה לבין שארית הסגמנט.

כמה שנהיה צפוף בקבוצת מכוניות המשפחה הגדולות. אם פעם הסתפקנו במכונית שתהיה גדולה יותר, ותציע לנו מנוע בעל ביצועים משודרגים ורמת מחייה משופרת, היום העסק הפך מורכב מאין כמוהו. העיפו מבט בקבוצת רישוי 4 שזינקה בשנתיים האחרונות בכל הרמות, בכל הדגמים ובמחירים לא גבוהים במיוחד ביחס לתמורה. הבחירה בין הבינוניות לכישרוניות, מחייבת עבודת נמלים. היכן המג'נטיס בכל זה? ובכן, במחיר של 147 אלף שקלים עבור דגם המבחן המאובזר במלואו וכולל בין היתר 6 כריות אוויר ובקרת יציבות כסטנדרט, אתם מקבלים מנוע וגיר, שנעטפו במכונית שנראית בכלל לא רע. גרסת ה-2.0 ליטר שמחסירה רק את בקרת השיוט, הילוך אחד בתיבה ונועלת חישוקים קטנים רק באינטש אחד, תעלה לכם 140 אלף שקל.

בשורת הסיכום, המג'נטיס מספרת לנו שהיא חזרה, אבל השאירה את כל מה שחשוב בבית. והיום, בשנת 2009, שנייה אחרי שהמודל הקלנדארי התחלף והמתחרות שלה התקדמו בצעדי ענק, היא מציעה סלט רווי במרכיבים שעבר זמנם הממתינים לדור הבא שיבוא ויעשה את המוטל עליהם בצורה ראויה. במילים אחרות, ואולי זו קלישאה חבוטה – זה מעט מידי ומאוחר מידי. אם המג'נטיס הייתה מגיעה במפרט זה לפני חמש שנים, היא הייתה אטרקטיבית הרבה יותר.

נפח מנוע: 2,656 סמ"ק/24 שסתומים
תיבת הילוכים: אוטומטית, טיפטרוניק 5 יחסי העברה
הספק: 193 כ"ס/6000 סל"ד
מומנט: 25.5/4500 סל"ד
0-100: 9 שניות
מהירות מרבית: 220 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 7 ק"מ לליטר
מחיר מכונית מבחן: 147,000 שקלים