פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חברת הביטוח מחכה לכם בשיבוב

      אתה תובע כי רכושך ניזוק וזוכה בבית המשפט? חכה חכה, חברת הביטוח עוד תיתבע אותך בחזרה. מלכודת השיבוב

      הפעם נעסוק במוטיב ההפתעה בתחום הפיצויים בגין נזקי רכוש בתאונות דרכים. לא, אין כוונתנו להפתעה שבעצם קרות התאונה, שהרי היא מוגדרת בפוליסה (על פי רוב הנוסחים המקובלים) כ-"אירוע פתאומי ובלתי צפוי". כוונתנו לסיטואציה בה אתה יוצא מדיון משפטי לאחר התקוטטות ממושכת עם זה שפגע בך או שאתה פגעת בו ולאחר שסיימת את ההתדיינות ואתה סבור שבכך באה הפרשה לסיומה, הופ! הפתעה. השליח מניח על מפתנך כמה ניירות הנושאים כותרת: "תביעת שיבוב".

      מי הגיש את התביעה כנגדך? חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו פגעת או שפגע בך. למה? כי השופט בתביעה שבין שני הנהגים קבע שיש לך אחריות כלשהי לתאונה. כאן נציין כי מרבית התביעות בין צדדים לתאונה שרכבי כולם נפגעו, מסתיימות בכך שבית המשפט קובע אחריות משותפת של הצדדים, בשיעור זה או אחר.

      מהו שיבוב? כאשר חברת ביטוח משלמת למבוטח שלה, ותובעת אחר כך את מי שגרם את הנזק, ולצורך זאת היא "נכנסת לנעלי" המבוטח שלה, אשר לו, במקור, זכות התביעה כנגד המזיק. גם "גרימת נזק" בשיעור הפחות ממאה אחוז הינה עילה לתביעת שיבוב.

      כולנו יודעים, כי מערכת בתי המשפט ובפרט בתי המשפט לתביעות קטנות מוצפים ב"תביעות פח". עוד אנחנו יודעים – כי כך אומרים לנו יח"צני מערכת המשפט – שהשאיפה היא לסיים ולצמצמם מחלוקות. בפועל, לצערנו, חלק מן השופטים רואים רק את אשר לפניהם ואינם עושים די הצורך לסיום המחלוקת במלואה, על כל ראשיה וספיחיה. גם אם הדבר נובע מעומס, הרי שבסופו של דבר, הנו מביא אך לעומס של תביעות נוספות ומיותרות. יש עוד לזכור, כי רוב בעלי הדין בבתי המשפט לתביעות קטנות אינם מיוצגים על ידי עו"ד ואינם בקיאים ברזי הביטוח ועל כן אינם יודעים לעמוד על משמר זכויותיהם. המקרה נשוא פסק הדין שבפנינו הנו מקרה קלאסי לסוג של מהמורה או מלכודת שעליכם להיזהר ממנה עד מאוד.

      המקרה של משפחת אוחיון

      במקרה זה, תבעה משפחת אוחיון את מן אלי בגין נזקי תאונה אשר לטענתם הוא גרם לה, בעוד הוא מצידו תבע אותם בגין נזקי אותה התאונה אשר לטענתו הם שגרמו לה. יחד עם מר מן נתבעה גם חברת הביטוח שלו 'הראל', בתור מבטחת הרכב. לאחר שבית המשפט שמע עדויות שני הנהגים קבע: "קיימות בפני שתי עדויות של בעלי דין, כאשר כל אחד מבעלי הדין טוען שבעל הדין השני הוא זה אשר פגע בו. אין בפני כל עדות ונתון אשר יכול להצביע על נכונות אחת על פני רעותה" (מקרה נפוץ מאוד, א.ה). בהמשך קובע בית המשפט, בהסתמך על תקנה 65 לתקנות התעבורה אשר אוסרת על כניסה לצומת אלא אם לא קיימת הפרעה, כי שני הנהגים הפרו הוראת תקנה זו ועל כן ובסיום שאלת האחריות בתיק קבע כי: "יש לחלק את האחריות לתאונה, באופן שהתובעים נושאים ב-50% מהאחריות לקרות התאונה, והנתבעים נושאים באחריות של 50% לקרות התאונה". לכאורה, סביר בנסיבות העניין.

      בית המשפט ממשיך ובודק מהו שיעורו של נזקי כל צד. בעוד למשפחת אוחיון נגרם נזק "מלא" כלומר הם לא תבעו את מבטח רכבם והם דורשים את כל סכום הנזק מאת מר מן, הרי שמר מן תבע רק את נזקיו העקיפים, ובעיקרם הפסד ההשתתפות העצמית שלו מאחר וכבר תבע את המבטחת שלו בגין נזקי התאונה.

      פסק הדין מסתיים בכותרת: "סוף דבר", ולאחריה פירוט הסכומים שעל כל צד לשלם למשנהו, כנגזרת של אותה הקביעה שהצדדים אחראים בחלקים שווים לתאונה. אבל!!! מישהו "שכח" לספר למשפחת אוחיון כי בכך לא הסתיים העניין כלל ועיקר. ברגע שקבע בית המשפט כי קיימת להם אחריות של 50% לתאונה הרי משמע כי הם צריכים לשפות את חברת הביטוח 'הראל' בשיעור של 50% ממה שכבר שילמה למר מן בגין נזקי תאונתו. כלומר, משפחת אוחיון חשופה בכל רגע נתון ממועד פסק הדין ואילך לתביעה נוספת בגין אותה התאונה או לחילופין, עשויה 'הראל' במקום לשלוח שיק למשפחת אוחיון על הסכום שנפסק לה, להודיע למשפחת אוחיון כי הינה חייבת לחברת הביטוח סכום העולה על הסכום שנפסק לטובת משפחת אוחיון. תרחיש בלהות? לצערנו, תרחיש יומיומי.

      'הראל' היתה אף היא נתבעת בתיק זה, כאמור, ומן הסתם נציג מטעמה התייצב לדיונים. לא חברת הביטוח ולא בית המשפט מיוזמתו העלו את סוגיית השיבוב, אשר יש להניח כי משפחת אוחיון לא היתה מודעת לה כלל. אנו כמובן לא קובעים מה תעשה 'הראל' במקרה מסויים זה אך לטעמנו, טוב היה אילו ה-"סוף דבר" היה באמת "סוף דבר" ובית המשפט היה מביא את הצדדים לסיים את כל המחלוקות בכל העילות העומדות ביניהם אחת ולתמיד. נכון הוא, כי חברת הביטוח לא יכולה להגיש תביעה נגדית במסגרת של תביעות קטנות (כיוון שהיא תאגיד), אך לטעמנו ניתן למצוא דרך לעקוף מגבלה טכנית זו ככל שהצדדים מסכימים ובכל מקרה, לדעתנו, מן הראוי היה להפנות תשומת לב משפחת אוחיון לנושא.

      מה עושים?

      לכם קוראינו, נמליץ כך: ראשית ותמיד ללמוד ולדעת. הנה, כעת אתם יודעים מהו שיבוב וכי קיימת סכנה של חשיפה לתביעה כזו. שנית, אם אתם במעמד של תביעה ומציעים לכם להתפשר כאשר מהות ההתפשרות היא חלוקת האחריות לתאונה, ודאו כי הפשרה היא אכן סופית בכל מכלול היחסים והעילות. פעמים רבות תחתור חברת הביטוח של הצד שכנגד להגיע עמכם לפשרה הכוללת חלוקת אחריות לתאונה, אך ורק כיוון שהיא יודעת שהסכום שהיא תצטרך לשלם לכם במסגרת פשרה זו נמוך מהסכום שאתם תצטרכו לשלם לה במסגרת תביעת שיבוב.


      * הכותבת הינה היועצת המשפטית של 'איגוד המוסכים בישראל' ו'פורום התיקון הבטוח'