דעה: נקברו ההרוגים, נקברה האחריות

זהו. נמצא האשם, אפשר לסגור את התיק. מדינת ישראל יכולה להמשיך הלאה עד לתאונה המחרידה הבאה; בפועל, לא רק קורבנות התאונה נקברו, אלא גם הסיכוי לפתוח בעידן חדש כאן אצלנו בישראל. עידן שבעקבותיו נלמד מטעויות בכדי למנוע את הקורבן הבא. בעצם כשחושבים על זה לעומק, עוד דבר נקבר – האחריות.

זה הרי פשוט. נהג האוטובוס הוא האשם בתאונה ובא לציון גואל. אלא שצליבתו בראש חוצות וסקילתו באבנים, היא רק עוד דרך להציג את הלך הרוח כאן בישראל. תאונות נגרמות לא מתוך רצון, אלא מתוך חוסר תשומת לב הנע בין תמימות לטיפשות, וגם מסוג של התנערות מאחריות – "שאני אזהר?!". מדובר בכרוניקה ידועה מראש של ביצוע המינימום המתבקש, מבלי לחשוב על התוצאות.

וזו בדיוק המחלה בה לוקים מקבלי ההחלטות אצלנו. במקום לקחת אחריות, אם על מעשיהם או למציאת פתרון כן ואמיתי, הם מפילים אותה על מישהו אחר - זה שבחר שלא להיזהר. הוא יחזיר את חובו לחברה לאחר מעשה, והם ימשיכו כאילו כלום לא קרה עד לתאונה הבאה שתבוא במוקדם או במאוחר. זה מנקה אותם מכל אשם וגם נשמע טוב באוזני העם, אבל מה השגנו בכך?

אין בעיה שלא ניתן לפתור, השאלה היא האם רוצים לעשות זאת. נפילת אוטובוס לתהום היא לא עניין של מה בכך וגם אם את זו הספציפית לא ניתן היה למנוע, הרי שצריך לחקור אותה עד הסוף. בזמן שהנהג ימלא ובצדק את שיגזור עליו בית המשפט, טוב יהיה עם כל בעלי התפקיד האמונים על כבישי ישראל – מאחרון הפועלים ועד לכבוד השר - יעשו חשבון נפש עם עצמם. התנערות מאחריות לא תימנע את התאונה הבאה, היא רק תגרום להמשך המגמה.

אתם יודעים מה? מגיע לנו! מגיע לנו שכל יום נהרגים בתאונות בני אדם. מגיע לנו שבתי החולים מטפלים בפצועים על בסיס יומיומי. מגיע לנו שאלה למעלה לא שמים עלינו קצוץ. אנו אחראים לכך, וזהו עונשנו. אנחנו בעצמנו נוהגים בכביש בחוסר כבוד וזהירות, ואנחנו אלה שבוחרים למי לתת את מפתחות הניהול. אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילנו את זה אנחנו יודעים, אז מגיע לנו אם אנחנו לא לוקחים אחריות.