יגואר XF מול אודי A6 מול וולוו S80

"אין לך מה לעשות? דווקא בימים כאלה אתה מביא יגואר הביתה?" שאל אותי אחד מהשכנים הטורדניים כאשר החניתי בזהירות את ה-XF היקרה בחניית ביתי. אז נכון, בימים של מיתון כלכלי קשה כשעשרות אלפי בני אדם איבדו את מקום עבודתם, זה עלול להיות לא הכי פוליטיקלי קורקט לפרסם מבחן לשלוש מכוניות סלון שמחירן המשולב משיק למיליון וחצי שקלים. אבל אנחנו לא עוסקים בכלכלה נטו וגם אם מרביתכם לא יכולים לרכוש אחת מהשלוש ולפאר בהן את חניית ביתכם, לכולם מותר לחלום.

ובהחלט יש על מה. בחודש החולף אודי שיגרה למחוזותינו הפתעה נדירה וחריגה. את ה-A6 המתבגרת כשבחזיתה יחידת כוח חדשה ומאוד לא צפויה מעברו של הקונצרן השמרן. בזו הותקן מנוע V6 חדש שמונשם בכוח על ידי מגדש על (סופרצ'ארג'ר) ומפיק 290 כ"ס. לא יכולנו להתעלם מפריצה בוטה שכזו מצדה של אודי ולאחר סריקה מהירה של ההיצע המקומי, החלטנו לבדוק את יכולותיה מול שתי מתמודדות חדשות יחסית כאן. כל אחת מהן אוצרת כמעט 300 סוסים מתחת למכסי המנועים, אך כל אחת מהן עושה זאת בדרך שונה. יצאנו לכבישי הדרום עם וולוו T6, יגואר XF עם מנוע V8 והאודי השרירית כדי לענות על השאלה החשובה.

בעולם שעדיין מכור אל הטיפה השחורה, או בעצם לליטרים רבים ממנה, מתקיים, מאז ירדה המכונית הראשונה מפס הייצור, מרוץ חימוש אינטנסיבי כשהשחקניות העיקריות בו הן אלה היוקרתיות, שכן שם הגבולות העליונים מיטשטשים והתקרה נמצאת גבוה מעל לראשי כולם.

הדור האחרון של אודי A6 הגיע אלינו ב-2004 וכבר אז הראתה החברה מאינגולשטאט שהיא יודעת לדרוך על בהונות מרצדס וב.מ.וו. אולם, השנים שחלפו אפשרו ליצרניות האחרות לסדר את השורות ואף להשתדרג. ה-A6 פתאום, זהרה פחות, גם בגלל שימוש במנועים לא תחרותיים וגם בשל העיצוב שהתבגר. ולכן, בשנת 2009 מגיעה אלינו מתיחת הפנים למכונית הסלון שמלבד הרמת עפעפיים בחזית ועיצוב הישבן, מגיע גם כאמור, לב חדש.

צמודה אליה בחניית המערכת היא וולוו S80. זו עשתה אלינו עליה מהמדינה עם אחוז הבלונדיניות הגבוה בעולם, לאחר שנולדה בשנת 2006. ה-S80 של וולוו לא נחשבה מעולם למכונת נהיגה מהסוג המגרה (בניגוד לאותן בלונדיניות), אבל הציפיות מהדור האחרון היו גבוהות. בהשקתה, עשו המארחים מאמץ עילאי להסביר עד כמה טובה תהיה ה-S80 החדשה, עד כמה איכותית ועד כמה מהנה לנהיגה. ובאמת, במפגש הקודם שערכנו עמה כשבחזיתה מגרגר מנוע V8, ניתן בהחלט לומר שהופתענו לטובה.

שלישית, אחרונה ובהחלט חביבה, היא יגואר XF החדשה שהגיעה אלינו ב-2008. סיפורו של מותג זה בכלל ומכונית זו בפרט הוא מהמורכבים מבין השלוש. אך מבלי לגולל בפניכם את ההיסטוריה של מותג יגואר, רק נזכיר כי ה-XF היא המכונית הטריה ביותר של החברה ועל כתפיה הונחה משימת הצלת המותג. זה אגב, עבר לא מכבר מפורד לידי טאטא ההודית. גם את ה-XF פגשנו כאן בעבר, רק שבחזיתה שכן המנוע הצנוע שבהיצע – 6 צילינדרים בנפח 3.0 ליטר.

כאשר ניגשים לבחון את ההופעה של שלוש המתמודדות שלנו, קל מאוד להבדיל בינן ולראות מי מהן אוהבת שמסתכלים עליה (אודי ויגואר) ומי מעדיפה להישאר בצללים (וולוו). מבחינת ה-A6, למרות גילה המבוגר, השינוי שחל בה גורם לה להראות רעננה יחסית. אך אם קשה לכם להבחין בניתוח הפלסטי שעבר עליה בחזית, די להביט באחוריה כדי לראות איזה שינוי מבורך חוללו יחידות התאורה בלבד. אלה מכילות רצף של נורות 'לד' שאורן מהפנט ממש בלילה. תא הנוסעים, הגם אם אינו המעוצב ביותר מהשלוש, נראה משתדל מאוד להעניק מקסימום יוקרה. זה בזכות בחירת צבעי הפנים, המושבים החובקים והעיצוב הכללי, הגם אם מעט רועש. לזכותה נרשם גם המושב האחורי הנוח והמרווח ביותר מבין השלוש.

שנייה על השטיח האדום, היא היגואר XF. חזיתה אמנם נראית מעט מפוספסת בשל הבחירה בגריל הלא מוצלח, אבל ממנו והלאה, מדובר במעדן לעיניים. היא נראית יוקרתית ודינאמית בהרבה מהאחרות, בייחוד כשמתבוננים בה מאחור (דמיון רב לתוצרת של אסטון מרטין). תא הנוסעים שלה מעלה ניחוח יוקרתי במבט ראשון עם שלל צעצועים כמו פתחי מזגן חשמליים, חוגה אלקטרונית בתפקיד ידית ההילוכים ועוד. גם העור המצפה את מרבית חלקי התא גורף המון נקודות, אך במבט בוחן יותר, הצטערנו למצוא חומרים מעט פשוטים שגם הרכבתם ואופן הגימור שלהם מעט מפוספס. גם באזור המושב האחורי היא אינה מצטיינת. למרות בסיס גלגלים עצום של 291 ס"מ, המרחב אינו נדיב, בטח שלא לראש וגם הנוחות אינה מושלמת בשל מיקום נמוך של המושב.

בניגוד לריהוט השבדי (איקיאה?!) שמאופיין בשימוש נרחב בעץ, הוולוו הזו נראית קרירה מבפנים, בדיוק כשם שהיא נראית סולידית מבחוץ. מחד, אפשר לומר כי היא ה"נקיה" ביותר בהופעתה כך שהיא חפה מכל ציעצוע שהוא. אולם מאידך, קשה שלא לפהק לנוכח בחירת הצבעים והעיצוב הכללי. ואם כבר פיהקנו, גם המשבים בה (הקדמיים והאחוריים) מרגישים יותר ככורסאות טלוויזיה מאשר מושבי רכב. הם רכים מאוד, מפנקים ומרווחים, אך לא חובקים במיוחד בצדי הגוף.

נקודת ההשוואה הנפוצה ביותר לעריכת מבחנים משווים היא תגי המחיר של המתחרות. אולם הפעם, חופן השקלים הורד מעט ברשימת סדרי העדיפויות ואת מרכז הבמה החלטנו לתת דווקא למנועים. אלה אמנם שונים זה מזה בנפחם, באופן סידור הצילינדרים ואף באופן שבו הם נושמים, אך שלושתם נושקים קרוב מאוד אל רף ה-300 סוסים וכולם מציעים יותר מ-40 קג"מ.

אחרי שהפתיעו את העולם עם שילוב של מגדש טורבו ומגדש על במנוע ה-1.4 ליטר, קונצרן פולקסווגן-אודי בוחר שוב ללכת בדרך מעט לא שגרתית. אחרי שהציעו בעבר סדרה של מנועים גדולי נפח ואפילו אחרים בעלי צמד מגדשי טורבו, אודי בחרו להניח על מנוע ה-V6 בנפח 3.0 ליטר מגדש על. שילוב די חריג בקבוצה, אך אחרי שלושה ימים עמו, ניתן לומר שהוא הצליח מעל המצופה. המנוע החדש התגלה כפנינה של ממש באופי פעולתו עם 290 סוסים ו-42 קג"מ. הכוח זמין בו תמיד ולכל אורך רצועת הסל"ד והוא חף ממדרגות כוח ואו מהשהיות טורבו. גם שילוב תיבת ההילוכים האוטומטית (6 הילוכים) התגלה כמוצלח מאוד. זו מגיבה במהירות, מעבירה חלק מאוד את ההילוכים ויחסי ההעברה בה הולמים מאוד את גמישות המנוע. בהתאם לאופי הספורטיבי, יש בה מצב ספורט וכן אפשרות להעברת הילוכים ממנופים שמאחורי ההגה.

וולוו, המשיכו במסורת מנועי ה-T6 שלהם וגם זה החדש מציע שישה צילינדרים כמובן משמו בנפח 3.0 ליטר, אך את 285 הסוסים ו-40.8 הקג"מים שלו הוא מפיק בעזרתו של מגדש טורבו. מהנתונים שעל הנייר, ניתן ללמוד על יחידת כוח גמישה מאוד שמשיגה את כוחה כבר ב-1,500 סל"ד. המציאות לא שונה בהרבה מהכתוב והוולוו הזו מסוגלת ואפילו מעדיפה לשייט ללא דרמות בתחום זה (כ-100 קמ"ש). אולם כאשר רומסים את הדוושה, נראה כאילו מנוע זה אוסף את סוסיו אחד אחד, עד לבעיטה שמגיעה בסביבות ה-3,500 סל"ד. עם התגברות הכוח, גם מתגבר קולו של המנוע וגם פעולתו נעשית מעט מחוספסת. מנוע זה משודך אל תיבת הילוכים אוטומטית, שמלבד היותה חלקה ביותר, אינה מעודדת נהיגה מהירה. היא מעדיפה במובהק להעלות הילוכים בכל רגע נתון והיא חסרה מצב ספורט (אמיתי) או מנופי העברה מאחורי ההגה.

"אין תחליף לנפח מנוע" יאמר לכם כל רד-נק אמריקני והיגואר הזו שהייתה עד לא מכבר בבעלות הדוד סאם, מגיעה אלינו כשבחזיתה תחנת כוח מתומנת צילינדרים בנפח 4.2 ליטר. זהו למעשה עדיין אותו מנוע מיושן משהו שמככב גם ב-XK הספורטיבית, אך רק לפני ימים אחדים חשפה יגואר סדרת מנועי V8 חדשה, שנפחם עלה מ-4.2 ליטר לכדי 5.0 ליטר וכך גם בכל הקשור להספק עם 385 סוסים במקום 298 ה"צנועים" בגרסה שתוחלף בקרוב. עד אז, אנו בהחלט מסתפקים במה שיש, שכן אם המנוע הזה יודע לעשות משהו, זה לנגן. הצליל שבוקע מהאגזוזים הענקיים יכול לבוא רק מגרונו של מנוע V8 בריא והוא זה שמפתה את הנהג לרמוס את הדוושה, גם כשלא ממש צריך (או מותר). כיאה למנוע אטמוספרי גדול נפח, הוא התגלה כליניארי מאוד וגם ככזה שאינו חושש לטפס קרוב אל הקו האדום. גם אל תיבת ההילוכים עם ה"ידית" הייחודית יש לנו בעיקר מחמאות. חלוקת ההילוכים (שישה במספר) הולמת מאוד את המנוע והתפעול שמאחורי ההגה רק מעצים את תחושת הקרביות של הנהיגה ביגואר הזו.

אולם למרות הדמיון בנתוני הכוחות וחרף העובדה שגם האודי והוולוו מעבירות את כוחן לכל ארבעת הגלגלים (הנעה אחורית ביגואר), בכל מבחני ההאצות שערכנו לשלוש, ה-A6 הזו הובילה בפער גדול מאוד על השתיים האחרות, כאשר בהאצות מהמקום הוולוו מיושרת אף אל אף עם היגואר ובהאצות הביניים מובילה עליה מעט. בבחינת הרגלי השתייה של השלוש, הדמיון נמשך, כאשר כולן ללא יוצאת מהכלל, לגמו ליטר דלק לכל שישה קילומטרים בממוצע בימי המבחן שלנו.

זהו ללא ספק השלב שאנחנו הבחונים הכי אוהבים לדבר עליו, אם יש על מה לדבר כמובן ובמקרה שלפנינו, לפחות שתי מתמודדות אמרו את דברן וגרמו לנו לחייך. השלישית, קצת פחות. מבחני ההתנהגות נחלקו הפעם לשלושה חלקים. הראשון כלל מסלול סלאלום הדוק, השני, נהיגה תובענית בכביש מפותל והשלישי עוסק בכיף נטו.

בפרק זה של המבחן, השליטה הייתה כמעט תמיד בגלגליה של ה-XF. בניגוד לאחרות, את הכוח היא מעבירה רק אל הגלגלים האחוריים, כך שהיא הרבה יותר נענית לשעשועי נהיגה. ההגה שלה היה החד מבין המתחרות, אך הוא מרגיש קל מדי בנהיגה וכבד מדי במהירויות נמוכות והוא מרגיש מנותק מהנעשה של למטה. פניות הדוקות, כולל שינויי כיוון תכופים צריכים להיעשות עם ההבנה שעל הסרן הקדמי שוכן מנוע כבד מאוד וממש ניתן להרגיש איך המשקל הרב מנסה לגרום לחזית ליישר את הסיבוב. רוצים אדרנלין? כבו בלחיצה ארוכה את בקרת היציבות והמשיכה, הכניסו אותה בכוח לפניה, רמסו את ה"גז" והיו מוכנים עם ההיגוי הנגדי. גם בכביש הפתוח היא גרמה לנו לא פעם להזיע. היא אמנם מהנה יותר בזכות השילוב המוצלח של מתלים קשיחים, צמיגים נמוכי דופן ואחיזה גבוהה, אך איבודי האחיזה בה מפתיעים ודרמטיים יותר משתי האחרות.

גם ה-A6 לא ממש מחבבת פניות הדוקות ושינויי כיוון תכופים. אמנם את כוחה היא מעבירה לכל ארבעת הגלגלים, אך כבר בניסוי המסלול הראשון שלה, מבינים שזה לגמרי לא הקטע שלה. תת ההיגוי בה מוחשי ביותר וצריך ממש לאנוס אותה לתוך פניות כדי לגרום לה לצלוח אותן בקו הנבחר. באופן מפתיע, האודי הזו היא ש"הרגה" את המספר הרב יותר של קונוסים משום ששינויי הכיוון התכופים האלה היו קצת יותר מדי בשבילה. אולם, המעבר לכביש נהיגה מהמסלול הוא חד מאוד. אם על המסלול היא הפגינה סרבנות מרגיזה לבצע פניות, הרי שבכביש המפותל היא הייתה למהירה מכולן. האחיזה בה גבוהה מאוד, תגובות הגוף ניטרליות, ההגה מרגיש חד בהרבה ורכות המתלים הופכת לקשיחות שמונעת כל נדנוד מיותר בגוף.

וולוו S80 הגיעה למבחן זה כסוג של אנדרדוג. היא נראית אנונימית מבחוץ, קפואה מבפנים ולכן גם ציפינו למידה נכבדת של אנמיות בנהיגה. אולם, לא כך היה. הוולוו הזו עשתה כמעט כל מה שעשו אחיותיה, רק בלי דרמות או מופעים אור-קוליים מעשנים. במבחן הסלאלום היא אמנם הייתה איטית מהאחרות וחדה הרבה פחות, אבל היא עשתה את דרכה הלוך וחזור בלי שנגיר זיעה. את בקרת היציבות בה לא ניתן לכבות, כך שליהנות לא ממש אפשר איתה. אבל אחיזת הכביש שלה גבוהה וזה בסדר, אם אתם לא בקטע של להתרוצץ בין השיקיינים כמו כדורי פינג-פונג. המתלים שלה רכים וסופגים, ההגה קל ואילם, תיבת ההילוכים חלקה, כך שהכל רומז על העדפה ברורה לתנועה חלקה ושקטה.

את ימי המבחן סיימנו מרוצים. הרי מכוניות רעות לא פגשנו כאן ולמעשה, שלושתן היו טובות מאוד. למרות זאת, מנצחת יש לנו כאן וגם מסקנות מעניינות עבור הרוכשים הפוטנציאליים שלהן, או נכון יותר, לגבי הגילאים שלהם.

בשכלול כל ציוני המבחן, אודי A6 מסיימת כאן במקום הראשון. החבילה המצוינת של מנוע חזק מאוד, ביצועים טובים משל השלוש, התנהגות כביש טובה ותא נוסעים מרווח ואיכותי יותר משל השתיים האחרות. גם כאשר מכניסים את שיקולי המחיר לעניין, עם מחיר בסיס של 472 אלף שקל (לפני תוספות), היא גם הזולה ביותר כאן. האודי הזו גם מתאימה יותר לצעירים שבניכם, כלומר לבני ה-40 עד 50.

אל המקום השני, מגיעה הבריטית-הודית. יגואר XF השאירה לנו המון זיכרונות טובים לקחת איתנו הלאה. יש לה מנוע קולני, תא נוסעים מפואר, עיצוב עוצר נשימה וכמובן מעמד נתפס שאין לאף אחת אחרת. למרות העובדה שהיא המהנה ביותר לנהיגה כאן, היא מתאימה לקהל בוגר יותר בגילו ואופיו, בין 50 ל-60 לטעמנו. היא גם היקרה מהשלוש עם תג מחיר של 579 אלף שקל ומעלה שאלה מעט מסובכת של תמורה לעומת המחיר.

במקום השלישי מגיעה בסיפוק וולוו S80. למרות השימוש במנוע טורבו, היא לא באה עם יומרות לשבור את ידי המתחרות. היא עושה הכל טוב ולא מאכזבת באף סעיף כמעט וזה בסדר, משום שזו לגמרי לא המכונה שתרצו לקחת אתכם לצורך נהיגת כיף. היא מעדיפה שיוט מנומנם באוטוסטראדה על פני כל כביש הררי, למרות שהיא לא חוששת ממנו. מכאן ניתן להסיק כי היא זו שמתאימה למבוגרים שבניכם. לאלה מכם שכבר ראו הכל, שבעו וכיבו לפחות שישים נרות על העוגה (גם ביותר מנשיפה אחת). הוולוו הזו לא תציק לאף קוצב לב, היא לא תמשוך מבטים ואף שוטר לא יחשוד שמאחורי ההגה יושב צעיר פוחז. מחירה ממקם אותה במרכז ההיצע עם 494 אלף שקל.