פנסיונר כריזמטי

מכונת הזמן נמצאת ב"צמיגי רמת אביב", אצל בועז דגן המשקם אופנועים ומכוניות עתיקות מזה שנים רבות. לפני כשלוש שנים מצא את הוויליס 42' מכוסה בלשלשת תרנגולים, בלול נטוש באור יהודה. הכלי היה מוזנח לחלוטין, המכניקה במצב מחפיר, כתמי ירוק מזעזע מבצבצים בין משטחי החלודה הגסים. זה לא הרתיע את בועז ואת שותפו לתאוות השיפוץ, אברהם שטטלנדר. הם הסתערו על מחסני העודפים של צה"ל, פשטו על המאובקים במדפי החלפים של ינוביץ', את החסר הזמינו מארצות הברית.

מאות שעות עבודה ועשרות אלפי שקלים מאוחר יותר, הניעו את המנוע הקשיש ויצאו לדרכם. למעט התאמות חוקיות מינימליות, הכלי המחודש זהה לחלוטין למקור בן שישים השנה. כיום ניצב הלוחם הקשיש זקוף ונחוש, עם חלון קדמי מורם וברזנט מתוח; כמה דקות עבודה והג'יפ מופשט מבגדיו ושמשותיו, הופך לטרקטורון נמוך ומקסים להפליא. סיבוב קצר מסביב לג'יפ הקטן מעלה חיוך גדול ואוהב. מעבר לשיפוץ המכני, מדוגם הג'יפ קומפלט: צמיגים דקיקים ומשוננים, לוח מחוונים ספרטני אך מפורט, פנסי האפלה מלפנים ומאחור, ידיות אחיזה להרמה/דחיפה, דרגשי ברזנט זערוריים, גלגל הגה ענק, מכשיר קשר דומם לחלוטין, אפילו מטף כיבוי אש ומנשא לרובה אישי, מפארים את לוח המחוונים!

בעמל רב נדחפתי למושב הנהג כרסי המוצקה לא מצאה לה מרחב גדול בין המושבים הספרטניים לבין גלגל ההגה, אבל בסוף הסתדרנו. המנוע הקטן מתעורר לחיים בעזרת מתג ברצפה, דומה לכפתורי החלפת האורות באמריקאיות ישנות. ניתן להתניע בעזרת אצבעות כף הרגל, בעוד העקב לוחץ על דוושת הגז; אני מניח שזה משאיר את שתי הידיים פנויות להשלכת רימונים על לוחמי הוורמאכט, תרגולת העשויה להיות שימושית גם בארצנו המיוסרת. צליל המנוע מחוספס וגס, אך בריא להפתיע. כמה שניות בסיבובי סרק, ואני משלב ל… זהירות, הראשון נמצא למטה, רוורס למעלה בדיוק הפוך מהמקובל במקומותינו! שחרור זהיר של המצמד, ואנחנו בדרך. מנוע הבנזין 2.2 ליטר 4 בוכנות Flat Head, מספק 54 כוח סוס זה לא הרבה, אבל גם 950 קילוגרם אינם משקל מוגזם. ה MB יוצא לדרכו, תוך מטרים ספורים משווע להילוך שני. פה העסק מסובך קצת יותר צריך להתאים סל"ד, לעשות דאבל קלאץ', למצוא את המיקום הנכון… בדקות הראשונות קצת חרקתי והיססתי, אבל תוך זמן קצר התעוררו בי אינסטינקטים שהיו רדומים מאז נהגתי בכלי מלחמה אחרים: זחל"מי בנזין וולגריים, משאיות "זיל" מרופטות, או טנק חילוץ "שוט" (שהתעלל בנהגו המעולף למחצה באמצעות מוט הילוכים סרבן להפליא, המזדקר לגובה מטר).

בהשוואה לזחל"מים ולטנקים של שנות השבעים, ה MB של בועז דגן נעים ונוח לנהיגה; הוא דורש מידה של תכנון לקראת תאוצה והאטה, דאבל-קלאץ' וצווישן-גז בכל העברת הילוך, אבל זה מאוד נחמד וקצת מאתגר. עם המנוע והגיר קל יחסית להסתדר, מכשלה גדולה יותר ממתינה במחלקת ההיגוי והבלמים. גלגל ההגה דקיק כזרד וגדול כצמיג משאית, חדותו אינה בנמצא, על הגברת כוח עוד לא דיברו בימים ההם. הודות לצמיגים דקים ולמשקל זבוב ניתן לתפעל את ההגה בקלות יחסית, אבל אין מה לדבר על נהיגה מדויקת. בלמי התוף לא מוגברים ואינם מעודדים קצב נסיעה מהיר, מתלים רכים ושלדה גמישה להפליא מקטינים עוד יותר את שאיפות המהירות. ישמור האל את זצ"לינו, איך הם קירטעו עם הזאטוט המכני הזה, על פני אירופה המושלגת ומרוסקת הכבישים?


במסגרת פינתנו "ועדרת פני זקן", הורדתי את ה MB לדיונות של מנדרין. שילוב החלטי של שני מנופי הברזל הצומחים מהרצפה Front ו Special ואנחנו כובשים את השביל. הופתעתי מנוחות הנסיעה, קפיצי העלים רכים יחסית ופועלים היטב (מה שאי אפשר לומר על המושבים הספרטניים, נטולי כל תמיכה). גם רמת העבירות מרשימה למדי, למרות שלא ניסיתי לעשות שום דבר מטופש. שבילי הדיונות נבלעו בקלות מתחת לצמיגים הגדולים, מעברים טכניים מטופלים היטב על ידי הילוך כוח קצרצר עד מאוד. בהיעדר ניידת טיפול נמרץ לא היה לי לב להדהיר את הקשיש במעלות תלולים ותובעניים, אבל נראה לי כי תנופה טובה תוכל לכפר גם על היעדר כוח המנוע. לעתים אתה נתקע בהילוך ראשון או שני, חושש להעלות הילוך ולאבד את התנופה או אז שומרים סל"ד ומתקדמים בסבלנות עיקשת. גם לא נראה לי שזה בדיוק הכלי לשיפועי צד, טוב לו יותר בארצות השפלה. אבל זו לא הפואנטה בג'יפ הזה נוסעים בנינוחות, נהנים מהצליל המחוספס, מהאוויר הזורם מסביב ומתחושת החגיגיות ההיסטורית. האזרחים מסביב, אגב, נועצים בך עיני עגל מופתעות מלאי חיוכים, שאלות נחמדות והדרת כבוד.

מה אומר לכם? ציפיתי לפגוש פסל סביבתי נאה אך נטול יכולות מוטוריות, אבל הקשיש הגרמי הפתיע אותי. עם יותר נסיון ופחות רחמים, הוא יצלח שטחים ברמת עבירות משמעותית, ובשמחה ייקח את בעליו לסיבוב קצר מסביב לאורווה. זה לא תחליף לג'יפ מודרני (אפילו לא ל'סיקס' מיושן), אבל הוא עושה לך משהו חם וטוב בלב. הנאת הבעלים נובעת מיכולותיו ומהשובבות שבו, אבל בעיקר מהמטען ההיסטורי המונח על מרכבו הקטן. בכל זאת, לנהוג באוטו שנולד כמה שנים לפניך, זו חוויה מיוחדת! וכאשר זהו העתק מדויק של מכונית שעשתה היסטוריה עולמית מוטורית, אבל לא רק החוויה מתעצמת עוד יותר. יש בישראל עוד קומץ כרכרות בסגנון זה, אבל דומני כי זה של בועז דגן הוא המשומר והמשופץ ביותר. זהו רכב למשוגעים בלבד, אבל עבורם זוהי חגיגה נוסטלגית, כל יום!