במדינת הגמדים

קל לצחקק על מתמודדי החודש, אבל לזכותם עומד יתרון ענק: מחירם נמוך בעשרות אחוזים מזה של כל רכב שטח אחר. תג מחיר הנושק ל100,000- שקל אינו כסף קטן, אבל הוא כבר בהישג יד של רבים; בנוסף, טריוס אוטומטי וג'ימני ידני כלולים בקבוצת רישוי 2, מתוכה נבחרות רוב המכוניות של ציי רכב - אופציה מעניינת יותר מפוקוס, לאנטיס ושות'.

פודל מצועצע או בול-טרייר עקשן?

מידות הטריוס הוכתבו על-פי דרישות הממדים של קבוצה 'K', הפוטרת את היפני העירוני מלדאוג למקום חניה (יקר להחריד) ליד הבית. אבל אנחנו לא בטוקיו, והעין המערבית מתקשה לקבל את המרכב הגבוה ובעיקר - צר. הטריוס מנסה להיראות כמו ראב4, אבל זה לא מצליח לו: יש לו את הקימורים הנכונים, חרטום אגרסיבי, ארבעה גלגלים גדולים המותקנים בפינות המרכב - אבל העין אינה מתאהבת בפרופורציות. הפגושים הגדולים ומסילות הגומי על הגג מעניקים מראה מיני-קרבי, הפוזל לשוחרי תרבות הפנאי. לאחר פז"ם הסתגלות ובמבט סלחני, הטריוס נראה מיני-כבישביל חביב, תואם טריביוט בכמעט חצי המחיר.
היפנים ביצעו תרגיל אריזה מרשים למדי - לתוך פחות מארבעה מטרים הם הצליחו לדחוס חמש דלתות אמיתיות, ארבעה מושבים למבוגרים, ותא מטען שימושי. הכניסה והיציאה נוחות, כמו גם תנוחת הישיבה והנהיגה. הבעיה היחידה היא רוחב תא הנוסעים; הטריוס כופה על נוסעיו קירבה אינטימית למדי, סידור המתאים לבני נעורים שטופי הורמונים. שים במכונית ארבעה ז'לובים מיוזעים, ברכיהם נחבטות בדלתות ובקונסולה המרכזית, והחיים יהיה פחות יפים.
המדף מתחת לשמשה הקדמית תורם לתחושת המרחב הפנימי, משתלב בעיצוב החיצוני. אל מול הנהג שלושה מחוונים נאים ולבנים, אבל את הכוונות הטובות משבשים כמה פריטים שכנראה נגזלו מאיזו שרייד עתיקה; שקע מפתח ההצתה, מתגי המזגן, ועוד. מתגי החלונות החשמליים מוזרים למראה ולהפעלה. אהבנו את ריפוד המושבים, שילוב נעים של חומרים וצבע; הם נראים טוב, אך לחלוטין לא ארגונומיים. הראות לפנים מצוינת, מאחור מפריעות משענות הראש המגודלות. הגלגל הרזרבי נמוך, אינו מפריע.
גם הג'ימני זאטוטי (הוא קצר מהטריוס ב20- סנטימטרים!), אבל עם פרופורציות מקובלות יותר, לכיוון המוצק-שרירי. הג'ימני הוא יורשו מעוגל הקווים של הסמוראי, אבל התוצאה, כיצד נאמר זאת? קצת שנויה במחלוקת. העיצוב בהחלט מקורי, כולל הבעה אנושית המרוחה על פני העיניים הקדמיות, וזוג אוזניים (בדמות מראות הצד). אישיות יש לו בטונות לקטנצ'יק הזה, אבל לא כולם אוהבים אותה. מצד אחד, יש במראה הג'ימני משהו חמוד ונוגע ללב, שקל לג'יפאי להתחבר אליו. מצד שני, העיצוב שלו קצת חמוד מדי, מרוכך. לא ברור אם מדובר בכבישביל או ג'יפ, פודל או בול טרייר.
גם בג'ימני יש בעיה עם הרוחב הפנימי, מוחרפת על ידי מיקום כפתורי החלונות החשמליים בדיוק בגובה פיקת הברך. אבל החלון הקדמי נמצא הרחק מלפנים, מתחתיו מדף שימושי, ומכסה מנוע המזכיר ג'יפ של ממש. תמיכת מושבי הג'ימני טובה משמעותית מזו של מושבי הטריוס; אחרי שעה עם הדייהטסו, כל נחיתה במושבי הג'ימני לוותה באנחת רווחה. חומרי הדיפון והפלסטיק אפורים ודלים בג'ימני - תקציב הזה, זה מתקבל.
המושבים האחוריים הצהרתיים למדי, לחלוטין לא מתאימים לאיכסון מבוגרים. ההשתחלות מהדלת הקדמית אינה נוחה, תאי פלסטיק מצמצמים את רוחב המושב האחורי ל47- סנטימטרים לישבן. זהו מושב המתאים לצמוקי עכוז או לילדים של ממש, והכי טוב - אוטו לשניים, עם מושב אחורי העמוס בציוד מחנאות ומזון. זאת, מכיוון שגם תא המטען דקלרטיבי לחלוטין; עם עומק מגוחך של 33.5 סנטימטרים (מול 61 בטריוס!), ניתן לאכסן בתא המטען של הג'ימני רק סנדוויצ'ים - גם הם מפרוסות לחם דקיקות, ג'בטה לא תיכנס! הראות קדימה מוגבלת על ידי קורות גג עבות, לאחור אין בעיה.
הסוסים ברחו מן האורווה

עם כ1300- סמ"ק וקצת יותר מ80- כוחות-סוס לכל אוטו, ברור כי אין לנו עסק עם ביצועים לוהטים. אבל המנועים נושאים 1,050 קילוגרם כל אחד - זהו משקל זבוב, רכבי שטח רבים שוקלים כפליים ויותר. בשטח העירוני אין לרכבי המבחן כל בעיה, הם קטנים, זריזים ומאיצים היטב - בעיקר הג'ימני, שתיבת ההילוכים שלו מגיבה בזריזות לכל לחיצת דוושה. הטריוס פחות נלהב למיאוצי רמזור, בגלל תיבה איטית ויחסי העברה ארוכים, ובלי ספק - מנוע חדש וצעיר מדי ברכב המבחן.
מתלי הטריוס 2002 משופרים ביחס לדגמים הראשונים; הוא עדיין מקפץ על גדודיות ושיבושי עיר, אבל איכות הנסיעה סבירה למדי, כל עוד מאיטים לפני גדודיות ותפרי אספלט. גם הג'ימני אינו אכזרי לחוליות הגב, אבל הוא פחות נוח: יש לו בסיס גלגלים זערורי, סרן חי מלפנים, ומתלים המכוילים לעבודת שטח. סע לאט! מבחינת כושר תמרון עירוני, גיבורינו מסתובבים על מטבע של 10 שקל ומוצאים חנייה בתוך קופסת גפרורים. תענוג! נדגיש כי עם שתי דלתות נוספות ותא מטען ראוי לשמו, רמת השימושיות של הטריוס גבוהה מזו של הג'ימני - לשינוע ילדים, מסעות קניות, ושאר עיסוקים האופייניים למכוניות כאלו.
עם קרוב ל17- שניות מאפס ל100- ו135- קמ"ש, מסתפקים זאטוטינו בביצועי כביש הטובים אך במעט מטנדרי דיזל נוכחיים. בכביש המהיר הם ישייטו במהירויות דו ספרתיות, ניתן אפילו להתנחל בסביבות 100-110 קמ"ש. אולם השאון גדול, הטלטולים מעצבנים, ואימת מכת הרוח מרחפת מעל הנהג. אלו לא מכוניות אוטוסטרדה, עקיפות חייבות להיות איטיות וסבלניות. בהגיענו לפאתי ירושלים גילינו גם שהסחיבה בעלייה לא משהו - תיבות ההילוכים מייבבות בעוז, ההילוכים עולים ויורדים, אבל זה לא ממש משפיע על קצב התנועה. ייטיב הנהג ויסגל לו קצב רגוע, בלאו הכי הוא לא יגיע מהר לשום מקום. במהלך המבחן האיצו שני הנבחנים כמעט בצמוד, עם יתרון קל של הג'ימני בתחילת כל מיאוץ בגלל תיבת הילוכים זריזה יותר; הטריוס הבתול סגר מרחק במהירויות הגבוהות יותר. להערכתנו, טריוס משוחרר יהיה מהיר יותר מג'ימני מקביל.
למעט נוקשות מושביו, הטריוס מעניק איכות נסיעה סבירה; המתלים משככים את שיבושי הכביש, שיפור משמעותי ביחס