בייבי יגואר

האם יש מקום בארץ ליגואר זולה? כפולת הנעה? או, חסרת כל אבזור מפנק?! האם בבניית מכונית קטנה יחסית הצליחו יגואר לשמור על המאפיינים של הדגמים הגדולים? מאז ההשקה בישראל אני מתחבט בשאלה ואני מקווה שמבחן הבזק שעשינו לגרסה הבסיסית של ה X-TYPE יעזור להתיר במעט את הפלונטר.
כל אחת ואחת מהיגוארים שעלו כל כבישי העולם, תוכננו בראש ובראשונה להיות מכונות ליצירת רגשות. כל שיוט אוטוסטרדות עמן היה מרחיב את הדעת באופן השמור רק להן, וכל כביש הררי היה מסב אושר עילאי שרק בודדות הצליחו לחקות. חלפו להם שישה חודשים מאז התענגתי לאחרונה על ה8-XJ, ועדיין אני זוכר כל הפניית הגה וכל צליל שבקע מהאגזוזים. בסופו של שבוע עבודה מיגע, נפרשה בפני הזדמנות לשחזר את הרגעים במחיצת היגוארים הגדולים, או לפחות להוסיף וליצור לי חדשים. בת לוויתי למסע הרוחני המצופה הייתה ה-TYPE-X החדשה. הכרתי בעובדה שהברייה הזו נוצרה בידים משותפות של יגואר ופורד וכי היא בנויה על פלטפורמה משותפת לה ולמונדאו הזכורה לטוב, עם הנעה קבועה לארבעת הגלגלים.
טעון בחוויות, מלא בציפיות ועמוס ברגשות יצאתי לעמוד על טיבה של היגואר הקטנה, כשאני לא מאפשר לשום דעה קדומה להפריע לצלילות מחשבתי. הבחינה הוויזואלית במצבה הסטטי קבעה ללא עוררין - זו יגואר. גם אם תחלוף היא במהירות, תדע מי היא ומהיכן היא באה. פניה חזקות, מצחה מתוח והיא נראית כמו פנתר האורב לטרף בחסות שדות צהובים. חזיתה מעוטרת על ידי ארבע עיניים אליפטיות שקוויהן נמתחו על גבי מכסה המנוע, ובניהן מצויה שבכה שתוחמה במתכת מבהיקה. למרות היותה מכונית מודרנית שנולדה אל האלף השלישי, הצליחו לשמר את מאפייני המראה של משפחת יגואר, הצללית הנמוכה והכל כך מוכרת, נשמרה ואינה מותירה ספקות לגבי הראות ממושב הנהג. המושב האחורי מרווח למדי אך פחות מאשר הצליחו יצרנים אחרים להשיג על בסיס גלגלים דומה. מגבלתו העיקרית היא בממד הגובה שיגביל גם נמוכים מ180- ס"מ.

הצבת מחיר יעד "נמוך" הכריח את היבואן לחתוך עמוק בבשר החי של ה-TYPE-X. רשימת האבזור המצורפת לפרוספקט, ארוכה ומכובדת. אך כאשר דולים ממנה את האבזור המגיע כסטנדרט בלבד בגרסת ה-ENTRY של ה2.5- ליטר, הופכת הרשימה לקצרה באופן מפתיע. קצרה הרבה יותר מזו של הפיז'ו 607 למשל. יגואר ללא בקרת שיוט, רדיו דיסק ואפילו כוונון חשמלי מלא למושבים?! גם רשימת אבזור הבטיחות אינה כפי המקובל ברמת מחיר זה. היא אמנם מצוידת בשמונה כריות אוויר ומעצורי ABS אך בקרת יציבות תתווסף בתשלום בלבד.
לא נורא. נתפשר על הגאג'טס אם לפחות אצליח להתחבר אל הדינמיות הפנתרית שאמורה להיות חבויה בה. המכונית עושה שימוש ברצפת המונדאו ומצרפת הנעתה כפולה להגדלת היכולת הדינמית. כבר ברגע ההתנעה גיליתי שה-TYPE-X הצליחה לשמור על מנגינתו הקסומה של המנוע. מושלמות נהיגת האוטוסטרדות נפגמת מעט בשל נוכחותם של רעשי רוח ודרך טורדניים אבל הנוחות אחחח הנוחות. אוטוסטרדות הן הדרך המהירה להגיע לכבישים המהנים במעלה ההרים. כבר בסדרת הפניות הראשונה מצליחה ה-X להבליט את הנשמה היגוארית המופנמת שלה. ההגה מהיר, חד ומשנה את משקלו בהתאם למהירות. הכוח זמין בכל מצב והכימיה בין תיבת ההילוכים המצוינת עם המנוע, מדגימה מה טיבו של שידוך נכון. מכונית כזו, שסמל ה"ליפר" מתנוסס על חרטומה, חייבת, גם אם אין זה יעודה, להצית את תשוקותיו של הנהג בהלכות האספלט שלה.
בסיכומו של היום לא ידעתי אם לסלוח ל-X על חסרונותיה משום שמה המכובד או להקשות עליה מאותה סיבה. צוות המתכננים המעורב הצליח לשמר חלק גדול ממאפייניה החזותיים המסורתיים ולא ניתן לטעות זו יגואר. היא נראית נפלא וניחוח הצלחה נודף ממנה. תכונותיה הדינמיות מאפשרות נהיגה נעימה ונינוחה וגם ספורטיבית בכל רגע חשק. אל התחרות מול יריבותיה היא מגיעה עם חסרון משמעותי באבזור מפנק אך גם עם יתרון חשוב מאוד - העילוי שבשמה והשתייכותה למועדון האליטיסטי.